תעלת דנובה–בוקרשט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תעלת דנובה–בוקרשט
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
טקס פתיחת הפרויקט בתעלה דנובה-בוקרשט, ב-5 באוגוסט 1986
אתר בנייה של אחד מתאי השיט של התעלה. אתר הבנייה ננטש בשנת 1990

תעלת דנובה-בוקרשטרומנית: Canalul Dunăre-București) היה פרויקט שנועד לאפשר שיט נהרות מבוקרשט לים השחור דרך הדנובה.

העבודות לביצוע הפרויקט החלו ב-1986, אך ב-1989, לאחר המהפכה הרומנית, נפסקו לחלוטין, למרות שכבר בוצעו 70% מהפרויקט. קיימים נימוקים למען חידוש העבודות וגם נגד החידוש ובמהלך השנים נגנבו לוחות בטון ופריטים שונים וחלקים אחרים ניזוקו. ההתנגדות העיקרית נובעת מזיהוי הפרויקט עם המשטר הקומוניסטי מלפני המהפכה.

תוכניות היסטוריות

לראשונה מתועד רעיון חיבורה של בוקרשט לדנובה בתעלה ב-1864, כששליח של אלכסנדרו יואן קוזה בפריז מציע לקבוצת בעלי הון צרפתים להקים חברה לשם תיעול דמבוביצה למטרה זו. את התוכנית הראשונה יזם המהנדס ניקולאה קוקו, שהכין טיוטה לתעלת שיט מאולטניצה לבוקרשט.

ב-1927 פרסם המהנדס הרומני דימיטריה לאונידה תוכנית ליצירת תעלת שיט, שתעבור דרך בוקרשט ותגיע לדנובה. ב-1928 קבע חוק של הפרלמנט הרומני את בוקרשט כנמל על הדנובה, אך המשבר הכלכלי העולמי הוביל לזניחת הפרויקט[1]. על בסיס חוק זה הכין המהנדס דורין פאוול לפני מלחמת העולם השנייה תוכנית. התוכנית כללה נמל בבוקרשט ושישה תאי שיט, בתעלה מקבילה לדמבוביצה, שתוביל עד נמל באולטניצה. התרשמות המלך ושריו הייתה חיובית, אך תקציבי הפיתוח הופנו לשיפוץ דרך ויקטוריה וארמון המלך ולאחר מכן החלה מלחמת העולם השנייה.

תקופת צ'אושסקו

ב-1984, בסיום העבודות על תעלת דנובה-הים השחור יזם ניקולאה צ'אושסקו את התחלת העבודות על תעלת דנובה בוקרשט, תוך שימוש בציוד וכוח אדם, שסיימו את תפקידם בפרויקט האחר.

התוכנית כללה תעלה באורך 73 קילומטרים ורוחב 80 מטר ועומק מינימלי של 4,5 מטר. גובה הקרקע בבוקרשט הוא 63 מטרים מעל פני הים ובאולטניצה, בקצה התעלה המתוכננת, הגובה הוא 10 מטרים מעל פני הים. על פער הגובה, 53 מטרים, תכננו להתגבר בעזרת 4 תאי השיט. התוכנית כללה שלושה נמלים, שניים בבוקרשט, האחד על הארג'ש, ליד היישוב 1 בדצמבר והשני בגלינה, על הדמבוביצה והשלישי באולטניצה.

גניזת הפרויקט ותוכניות חדשות

לאחר המהפכה הרומנית (1989) והפלת משטרו של צ'אושסקו נעצרו העבודות על הפרויקט והוא נעזב בינואר 1990. זיהוי הפרויקט עם המשטר הקומוניסטי גרם להתרחקות ממנו. מבנים שלא הושלמו נטו להתפורר, מהפרויקט העזוב נגנבו חומרים ואפילו פורקו מבנים קיימים.

התוכניות והמידע הועברו מיד ליד ולבסוף הגיעו למשרד המים, היערות והגנת הסביבה. בהתאם להחלטה HGR 487/2008 משרד התחבורה הרומני, באמצעות Compania Naţională Administraţia Canalelor Navigabile SA Constanţa, לקח את החומר לידיו לצורכי תכנון קשרי שיט בין בוקרשט ובין הדנובה. ב-2012 הופק מחקר בשם Amenajarea râurilor Argeș și Dâmbovița pentru navigație și alte folosințe (טיפול בנחלים ארג'ש ודמבוביצה לשיט ושימושים אחרים). ממשלת רומניה מחפשת משקיעים פרטיים שייקחו על עצמם את הפרויקט בתקווה להפיק רווחים ממנו. על פי המחקר הרווחים צפויים להניב בעיקר מהפקת חשמל בתחנות כוח הידרוחשמליות, ממכר מי שתייה ומים לתעשייה, אספקת מים לחקלאות, הובלת סחורות ונוסעים ועוד[2].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תעלת דנובה–בוקרשט בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32710168תעלת דנובה–בוקרשט