תסמונת ולנברג
תסמונת ולנברג (Wallenberg), הידועה גם בשם תסמונת המֶדוּלָה הלָטֶרלית (Lateral medullary syndrome) היא סוג של שבץ נוירולוגי, המתבטאת בממצאים נוירולוגיים ספציפיים כתוצאה מנזק שנגרם באזור הצדדי של המוח המוארך (מדולה אובלונגטה). תסמונת זו קרויה גם תסמונת PICA, לאור העובדה כי הפתולוגיה מתרחשת כאשר עורק ה- posterior inferior cerebellar artery, המספק את אזור זה, עובר איסכמיה או אוטם וכך גורם לתסמינים האמורים. תסמונת זו תוארה לראשונה בשנת 1808, ובשנת 1895 פורסמה לראשונה על ידי הנוירולוג הגרמני ד"ר אדולף ולנברג.
תסמינים
תסמונת זו מאופיינת על ידי חסרים סנסוריים (חוסרים של המערכת הסנסורית- לדוגמה, אובדן תחושת כאב או טמפרטורה) המשפיעים על הגו והגפיים באזור הנגדי (קונטרה-לטרלי) מאזור האוטם, וכן בחוסרים סנסוריים המשפיעים על הפנים ועל עצבים קרניאליים באותו הצד (איפסי-לטרלית) בו נוצר האוטם- למשל, מצב בו האוטם התרחש במדולה הימנית, יתאפיין בחוסר תחושה של הגפיים השמאליות ובחוסר תחושה בצד הימני של הפנים. ממצאים אלו, הכוללים היפוך בחוסר התחושתי במעבר מן הגוף לפנים, הם דיאגנוסטיים לתסמונת.
תסמינים קליניים כוללים קושי בבליעה (דיספאגיה), דיבור לא ברור, אטקסיה, ורטיגו, ניסטגמוס, תסמונת הורנר, דיפלופיה (ראיה כפולה) ולעיתים מיוקלונוס. ההסבר לתסמינים אלו בפנים קשור למעורבות של עצבים קרניאליים- כגון מעורבות של גרעין העצב החמישי (טריגמינלי) המביא לחוסר תחושת כאב בצד אחד של הפנים וחוסר של ה- corneal reflex באותו צד במהלך ביצוע בדיקה נוירולוגית. תסמינים כגון דיספאגיה, דיסארתריה (דיבור לא ברור) ואף דיספוניה (עיוות בקול עצמו) נובעים ממעורבות של גרעין ה- nucleus ambiguus.
המעורבות בגו ובגפיים קשורה לכך שהמסילה הספינו-תלמית, אחת מהמסילות הקיימות בתוך המערכת הסנסורית אשר אחראית על העברת מידע הנוגע לכאב וטמפרטורה, נפגעת. כתוצאה מכך, יש אובדן תחושה של כאב וטמפרטורה בצד הנגדי לצד האזור הפגוע. בנוסף, קיים נזק למוח הקטן אשר עלול להביא לאטקסיה. נזק לסיבים היפותלמוספינאליים פוגע במערכת העצבים הסימפתטית ומדמה פגיעה דומה לזו הנגרמת בתסמונת הורנר.
ניסטגמוס ו- ורטיגו מתרחשים כתוצאה מהמעורבות של גרעין Deiters וגרעינים הקשורים למערכת הוסטיבולרית.
ההתחלה של התסמינים לרוב מתרחשת באופן פתאומי, ומלווה בורטיגו חריף.
אטיולוגיה
תסמונת זו מתרחשת כתוצאה מחסימה של העורק המספק דם לחלק האחורי של המוח ובפרט את אזורי הצד של המדולה אובלונגטה. שמו של עורק זה הut posterior inferior cerebellar artery, או בראשי תיבות- PICA, ולכן לעיתים תסמונת זו נקראת תסמונת PICA.
טיפול
הטיפול כולל הקלה בסימפטומים וניסיון לשיקום וחזרה לפעולות יומיומיות עד כמה שניתן. לעיתים נדרשת הכנסת זונדה במקרים בהם קיים קושי בבליעה. טיפולים נוספים כוללים speech therapy. מחקרים מסוימים דיווחו על הצלחה בהפחתת כאב נוירופתי המקושר לתסמונת, כאשר נעשה שימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות כגון גאבאפנטין.
אחת הבעיות הייחודיות לתסמונת, והקשה לטיפול, כוללת שיהוקים חזקים ואף חמורים, אשר עלולים למנוע מהחולה לנהל שיחה, לאכול ואף לישון. שיהוקים אלו עלולים להימשך למשך שבועות. לרוע המזל, קיימות תרופות מועטות מאד אשר יודעות להתמודד בהצלחה עם בעיה זו.
טיפול ארוך טווח כולל שימוש בתרופות כגון קומדין או אספירין, על מנת למזער את הסכנה לחסימה והיווצרות שבץ.
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
25011035תסמונת ולנברג