תסמונת בראון-סקאר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. תסמונת בראון-סקאר (Brown-Sequard syndrome) היא אובדן של תחושה סנסורית ותפקוד מוטורי (שיתוק ואטקסיה) הנגרמים בשל חיתוך חלקי של צד לטרלי (ימני או שמאלי) של חוט השדרה.
דיאגנוזה
בדיקת ההדמיה לאבחון פתולוגיות בחוט השדרה היא MRI. תסמונת בראון-סקאר היא חיתוך חלקי של חוט השדרה, אשר מאופיין בתסמינים קליניים אופייניים- שיתוק מוטורי באותו הצד הפגוע, וחוסר בתחושה סנסורית של כאב וטמפרטורה בצד הנגדי של הגוף. אובדן התחושה הסנסורית קורה דווקא בצד הנגדי לפגיעה, משום שהמערכת הסנסורית בנויה באופן בו נוירונים המעבירים תחושה של כאב וטמפרטורה מצד מסוים של הגוף עוברים הצטלבות (דקוסציה) לצד השני ברגע בו הם נכנסים לחוט השדרה מהפריפריה.
סיבות לתסמונת
תסמונת בראון סקאר יכולה להיגרם כתוצאה מגידול הלוחץ על חוט השדרה, טראומה כגון פצע ירי, פצע חתך וכדומה בצוואר או בגב, חוסר אספקת דם לאזור זה או תהליכים דלקתיים וזיהומיים שונים (שחפת מפושטת או טרשת נפוצה).
פתופיזיולוגיה
החתך (המי-סקציה) הנוצר במחצית חוט השדרה פוגע בשלוש מערכות נוירונים:
- המערכת המוטורית- אלו הם נוירונים היורדים מהמוח אל הפריפריה דרך חוט השדרה במערכת הקורטיקו-ספינאלית.
- עמודות אחוריות בחוט השדרה אשר אחראיות על תחושות עמוקות, מנח, ויברציה וכדומה.
- המערכת הספינותלמית אשר מעבירה מידע על כאב וטמפרטורה.
כתוצאה מהפגיעה בשלוש מערכות אלו, החולה יציג את התמונה הקלינית הבאה:
- פגיעה במערכת המוטורית תביא לשיתוק ספסטי של אותו צד של הגוף בו אירעה הפגיעה, ומתחת לאזור הפגיעה עצמו- זאת לאור העובדה כי נוירונים מוטוריים עליוניים נפגעו, וכאשר נוירון מוטורי עליון נפגע, השיתוק מאופיין בספסטיות, כלומר טונוס מוגבר של השרירים עצמם. עם זאת, ברמת הפגיעה עצמה (באותו האזור בו חלה הפגיעה ולא מתחתיו או מעליו) יהיה שיתוק מסוג אחר- שיתוק פלסידי (טונוס מופחת) של השרירים המעוצבבים על ידי עצבים הנמצאים באותו אזור, היות שסוג הפגיעה הוא ברמת הנוירון המוטורי התחתון.
- כתוצאה מהפגיעה בעמודה האחורית של חוט השדרה, נפגעת תחושת הוויברציה והפרופריוספציה באזור הפגיעה ותחושות עמוקות, כלומר קושי להבין את מנח הגוף.
- פגיעה במסילה הספינותלמית העולה, מביאה לאובדן תחושה של כאב וטמפרטורה מהצד הנגדי של הגוף בו אירעה הפגיעה. יצוין כי אובדן התחושה הוא לפחות סגמנט אחד או שניים מתחת לאזור הפגיעה.
טיפול
הטיפול מכוון לפתולוגיה אשר גרמה לפגיעה זו. במידה ומדובר בטראומה חודרת כמו פצע ירי או דקירה, יש לייצב את החולה מאחר שעלולים להיות מצבים מסכני חיים אחרים לרבות אובדן דם או נזק לאיברי מטרה. במידה ותסמונת זו נגרמת על ידי דלקת ובצקת הלוחצות על האזור, יש לעקוב באופן שמרני לשיפור המצב.
אפידמיולוגיה
תסמונת בראון-סקאר היא נדירה. הגורם העיקרי שמביא לפגיעה כאמור היא דקירת סכין בגב. התסמונת תוארה לראשונה בשנת 1850 על ידי הנוירולוג שארל בראון-סקאר. הוא תיאר סוג פגיעה זה לאחר שצפה במצבים בהם נגרמה תסמונת זו לאיכרים אשר עסקו בחיתוך קני סוכר במאוריציוס.
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
27535684תסמונת בראון-סקאר