תחנת הכוח הגרעינית קולה
 |
תחנת הכוח הגרעינית קולה, היא תחנת כוח גרעינית הממוקמת 12 ק"מ מפוליארניה זורי, שבמחוז מורמנסק בצפון מערב רוסיה. התחנה מופעלת על ידי רוסאנרגואטום, חברה האחראית לתפעול תחנות הכוח הגרעיניות ברוסיה ומהווה חלק מחברת אטום-אנרגופרום שהיא חברת בת של רוסאטום, התאגיד הפדרלי לאנרגיה אטומית.
היסטוריה
בלוק 1 (הכולל את כורים 1 ו-2) בתחנת הכח הגרעינית קולה נכנס לשירות בשנת 1973 וב-1974 בהתאמה והם חלק מהדור הראשון של כורי PWR של רוסיה (סוג VVER 440/230 ). בלוק 2 (כורים 3 ו-4) נכנס לשירות בשנת 1981 ו-1984 מסוג VVER 440/213 המשופר.
כורי בלוק 1 תוכננו לעבוד במשך 30 שנה ובמקור אמורים היו להיות מושבתים בשנת 2003 וב-2004, אולם ההשבתה לא בוצעה. במקום זאת, הורחבה תוחלת החיים המבצעית של שני הכורים, לאחר מאמץ שדרוג בטיחות מאסיבי שכלל כ-200 פרויקטים לשדרוג מערכות בטיחות[1] שמומן בחלקו על ידי ממשלות נורווגיה, שוודיה, פינלנד וארצות הברית.[2][3]
תחנת הכח מייצרת כמחצית מהאנרגיה של מחוז מורמנסק. הכור הוא מהסוג הדומה שפועל בתחנת הכוח הגרעינית לובייסה (Loviisa) בפינלנד, התואם את דרישות הרגולציה הנחשבות בדרך כלל למחמירות בעולם.
נתוני הכורים
בתחנת הכוח הגרעינית קולה ארבע יחידות כור:
| יחידה | סוג הכור | קיבולת נטו | קיבולת כוללת | בנייה | רשת חשמל | הפעלה | השבתה מתוכננת |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קולה-1 | VVER-440/230 | 411 MW | 440 MW | 1969-05-18 | 1973-06-29 | 1973-12-28 | (2033) |
| קולה-2 | VVER-440/230 | 411 MW | 440 MW | 1969-05-15 | 1974-12-08 | 1975-02-21 | (2034) |
| קולה-3 | VVER-440/213 | 411 MW | 440 MW | 1977-04-01 | 1981-03-24 | 1982-12-03 | (2026)[4] |
| קולה-4 | VVER-440/213 | 411 MW | 440 MW | 1976-08-01 | 1984-10-11 | 1984-12-06 | (2029) |
קמפיין לסגירת התחנה
כמה תנועות סביבתיות וארגונים הכוללים אקולוגים מנורווגיה ורוסיה תומכים בקמפיין תקשורתי שנועד לסגור את תחנת הכח הגרעינית קולה תוך ציון חששות לרמת הבטיחות בכורים שבבלוק 1 והפרות לכאורה של החוק הרוסי להגנת הסביבה, במהלך השדרוגים שנועדו להאריך את תוחלת החיים שלהם.
רישיון הכורים בבלוק 1 איפשר להאריך את עבודת הכורים בחמש שנים נוספות. הרישיון שהוענק על ידי השירות הפדרלי לפיקוח אטומי, טכנולוגי ואקולוגי, הרגולטור הגרעיני האזרחי של הפדרציה הרוסית, הוענק מבלי לערוך מחקר לבדיקת ההשפעה על הסביבה. ביצוע מחקרים ברמה הפדרלית מעוגנים בסעיף 11 לחוק "אודות מחקרים על השפעה על הסביבה".
באפריל 2005 פרסם התובע המחוזי של מורמנסק המלצה לפתור את ההפרות סביב הארכות תוחלת החיים של הכורים ולכפות על גופי הרגולציה ורוסאנרגואטום, קונצרן תחנות הכוח הגרעיניות ברוסיה, לבצע את מחקרי ההשפעה על הסביבה. אך ההמלצה לא יושמה.
התובעים במורמנסק הורו שוב לגופי הממשל למלא את הצו, אך שוב לא צלחו. מגזין הטבע והנוער של נורווגיה ומגזין "סביבה וזכויות" של בלונה הנורווגי, הפנה לראשונה את תשומת לבם של התובעים לחוקיות הבעייתית בהארכת משך החיים של הכורים בשנת 2004.
לאחר מכן הוציא רוסטחנדזור רישיון להארכת תוחלת החיים של הכורים בחמש עשרה שנים נוספות של הכורים בבלוק 1, ביוני 2008, לאחר בדיקות נוספות ועבודות שדרוג.
בשנת 2016 הוכרזו התוכניות הראשוניות לבנות כור מדגם VVER-600 עד שנת 2030. ה-VVER-600 מהווה גרסת קירור קטנה יותר של שני מעגלי הקירור של הכוא מדגם VVER-1200 הנוכחי, המיועדת לאזורי ושווקים קטנים יותר.[5]
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל רוסיה | ||
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של תחנת הכוח הגרעינית קולה- קרן בלונה
הערות שוליים
- ^ "Kola nuclear power plant much safer".
- ^ "NPP behind polar circle" (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-2012-03-15.
- ^ "Joint inspection participants highly appreciated the safety level at Kola NPP".(הקישור אינו פעיל, December 2017)
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2014-08-17. נבדק ב-2013-08-16.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Russia to build 11 new nuclear reactors by 2030". World Nuclear News. 10 באוגוסט 2016. נבדק ב-17 בספטמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה)
28540905תחנת הכוח הגרעינית קולה