תחמוצות חנקן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מולקולת N2O, הידועה גם כגז צחוק

תחמוצות חנקן הן תרכובות בעלות הנוסחה האמפירית הכללית NmOn, כגון N2O,‏ NO,‏ NO2,‏ N2O3,‏ N2O4 ו-N2O5. באטמוספירה, קבוצה זו כוללת בעיקר חנקן דו-חמצני (NO2). נהוג גם להתייחס לתרכובות אלו בשם הכללי NOX.

תחמוצות חנקן מהוות גורם מזהם הנוצר ברובו בשל חמצון חנקן אטמוספירי בטמפרטורות גבוהות, למשל במהלך שריפה. כיום, המקור העיקרי להיווצרות תחמוצות חנקן הוא שריפה של דלק במנועי בעירה פנימית כגון במנועי מכוניות, תחנות-כוח ומפעלי תעשייה. תחמוצות החנקן מגדילות את רגישות הריאות למחלות של דרכי הנשימה. כמו כן, ריכוזים גבוהים של תחמוצות החנקן באטמוספירה, גורמים לכאבי ראש ולגירוי של ריריות העיניים. החל מ-15.8.1993 מחויב כל נהג שברשותו מכונית חדשה לציידה בממיר קטליטי שתפקידו להפחית את פליטת חלק מהגזים הרעילים[1].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחמוצות חנקן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ חגית מאור, מגדיר איכות הסביבה, הוצאת אאחר מאור 1993.
ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0