תוקפנות חמודה
תוקפנות חמודה, או תוקפנות שובבה, היא התנהגות תוקפנית שטחית הנגרמת על ידי ראיית דבר חמוד, כמו ילד צעיר או בעל-חיים.[1] אנשים שחווים תוקפנות חמודה עלולים לחרוק שיניים, לקפוץ אגרופים או להרגיש דחף לנשוך, לצבוט ולסחוט משהו שנראה להם חמוד.
מינוח
את המחקר הראשון על תוקפנות חמודה הובילה אוריאנה אראגון. [upper-alpha 1] המונח "תוקפנות חמודה" פורסם באופן נרחב בשנת 2013, לאחר שרבקה דייר ואראגון הציגו את המחקר המוקדם של הצוות שלהן בנושא במפגש השנתי של החברה לאישיות ופסיכולוגיה חברתית ב-18 בינואר[1][2] בשנת 2015, אראגון ועמיתיה פרסמו את המאמר האקדמי הראשון שלהם בנושא, תוך שימוש במונח החלופי "תוקפנות שובבה", המוגדר כדלקמן:
תוקפנות שובבה מתייחסת לביטויים שאנשים מראים לפעמים באינטראקציה עם תינוקות. לפעמים אנחנו אומרים דברים ואנחנו נראים כועסים יותר מאשר שמחים, למרות שאנחנו שמחים. לדוגמה, אנשים מסוימים חורקים שיניים, מהדקים ידיים, צובטים לחיים או אומרים דברים כמו "אני רוצה לאכול אותך!" יהיה קשה לשאול על כל התנהגות אפשרית של תוקפנות שובבה, אז אנחנו שואלים באופן כללי על דברים מהסוג הזה - קוראים להם תוקפנות שובבה.
בשפות אחרות
המושג של תוקפנות שובבה נתפס גם בכמה מונחים שאינם באנגלית.[3] בפיליפינית, למשל, המילה gigil מתייחס ל"חריקת שיניים והדחף לצבוט או לסחוט משהו חמוד בצורה בלתי נסבלת". באינדונזית, המילה gemas מתייחס לתחושה הבנויה שאתה מרגיש כשאתה רואה חפצים חמודים, שמובילה לאחר מכן לחריקת השיניים או לדחף לצבוט. המילה geram במלזית מכילה תוקפנות חמודה אך יכולה גם להיות כעס או תסכול באופן דו-משמעי. בתאילנדית, המושג נקרא man kiao (หมั่นเขี้ยว). בספרד ובכמה מדינות באמריקה הלטינית, הוא מכונה באופן כללי cosa, למשל " Ese gatito me da cosa " (פשוטו כמשמעו "החתלתול הזה נותן לי את הדבר "), ואחריו צביטה או הידוק שיניים ונשיכה שבאות באופן משמח.
תפקוד
תוקפנות שובבה היא סוג של תצוגה "דימורפית", שבה חוויה חיובית מעוררת ביטויים הקשורים בדרך כלל לרגשות שליליים. התנהגות זו מתרחשת בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים שחווים רגשות דימורפיים במגוון מצבים, ועשויה לעזור לווסת רגשות על ידי איזון בין רגש חיובי באופן גורף לתגובה שלילית.
רגשות חיוביים עזים מייצרים לרוב ביטויים שליליים, חיוביים וטיפוסיים באופן משולב. ניתן לראות זאת בדרך כלל במצבים שבהם אדם כה מוצף מאושר עד שהוא מתחיל לדמוע או אפילו לבכות. ויסות כזה של רגש נטבע כמושג של "ביטוי דימורפי". מודל הביטוי הדימורפי מבקש לזהות את תוקפה של התופעה באמצעות מחקר הכולל סדרה של שאלות הנשאלות לנבדקים בתנאים שבהם לא נחשפו לגירוי חמוד ובתנאים שבהם כן נחשפו.
נטיות טבעיות
לבני אדם יש את הנטייה הטבעית של דאגה. כמין, בני אדם מסתמכים במידה רבה על טיפול הורים על מנת שצאצאיהם ישרדו. לבני אדם יש שיעורי רבייה נמוכים מאוד ביחס למינים אחרים, מה שמגביר את חשיבות הטיפול ההורי לקראת הישרדותם של מעט מאוד צאצאיהם.[4] רגשות אלו נוטים להיות בקנה מידה מתמשך ולא בערך סף מסוים. השיפוע הוא חזק ביותר עם אובייקטים שאנו תופסים כחמודים יותר בהשוואה לאובייקטים שאינם חמודים כל כך, אך עדיין יוצרים תגובה.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Anna Brooks and Ricky van der Zwan (2013) "Explainer: what is cute aggression?" The Conversation, 10 September 2013. Accessed 2 September 2013.
- ^ Stephanie Pappas (2013) "'I Wanna Eat You Up!' Why We Go Crazy for Cute" LiveScience, 21 January 2013. Accessed 2 September 2013.
- ^ Amy Smith (2017) "Cute anger management" Lateral magazine, 9 August 2017. Accessed 2 September 2017.
- ^ Stavropoulos, Katherine (4 בדצמבר 2018). ""It's so Cute I Could Crush It!": Understanding Neural Mechanisms of Cute Aggression". Frontiers in Behavioral Neuroscience. 12: 300. doi:10.3389/fnbeh.2018.00300. PMC 6288201. PMID 30564109.
{{cite journal}}: (עזרה)
36993373תוקפנות חמודה