שתל חזה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אנטומיה ריקה. שתל חזה משמש בניתוח הפלסטי להגדלת החזה או לבנייתו מחדש (למשל לאחר כריתת שד).
השימוש בשתלים להגדלת חזה התחיל לפחות משנת 1865. מקובל לחשוב כי ההשתלה הראשונה בהיסטוריה אירעה בגרמניה ונעשה על ידי שומן מגידול שפיר שנלקח מגוף האשה. בשנים שלאחר מכן הקהילה הרפואית התנסתה בשתלים מחומרים שונים, בעיקר מפרפין (חומר לבן הדומה לשעווה ומשמש לייצור תכשירים רפואיים).
סוגי שתלים
ישנם שלושה סוגים של שתלים:
- שתלי מי מלח שיש לו מעטפת סיליקון חיצונית וממולא בתמיסת מלח נוזלית.
- שתלי סיליקון-ג'ל שיש לו מעטפת סיליקון חיצונית וממולא בג'ל סיליקוני.
- שתלים במילוי אחר, (מכילים מילוי שונה כדוגמת שמן סויה או פוליפרופילן) הסוג השלישי והנדיר מבין השתלים.
דליפות משתלים
דליפת סיליקון – מהווה סיבוך נדיר בשימוש בשתלים המודרניים בעלי מעטפת עמידה יותר. ככל שעובר זמן רב יותר מהניתוח, הסיכון להתממשות סיבוך זה עולה. הדליפה לעיתים אינה מורגשת אך עלולה במקרים מסוימים לעוות את מבנה החזה או לגרום להתקשות קופסית. ניתן לאבחן מקרים אלה באמצעות שימוש בשיטות הדמיה שונות כגון אולטרא-סאונד, ממוגרפיה ואף MRI. בדרך כלל הפתרון הוא ניתוחי הכולל החלפת השתל ושינויים פלסטיים במידת הצורך[1][2][3].
הערות שוליים
- ^ שתלי סיליקון מסוג PIP, באתר משרד הבריאות, 2011
- ^ ד"ר אופיר שיין, כיצד מאבחנים קרע בשתל סיליקון?, באתר BEOK, 2019
- ^ איתי גל, לראשונה: ה-FDA מפרסם אזהרה חמורה נגד כל שתלי הסיליקון, באתר ynet, 23 באוקטובר 2019
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
