שקדי החך

ערך זה עוסק באיבר בגרון. אם התכוונתם לעץ פרי, ראו שקד מצוי. לפירושים אחרים, ראו שקד (פירושונים).

שקדי החך (באנגלית: Palatine tonsils), המוכרים יותר בכינויים השקדים, הם זוג איברי לימפה הנמצאים בגרון ומהווים חלק ממערך השקדים המצוי בלוע. השקדים דומים בצורתם לפרי השקד ומכאן שמם. הם משתתפים בתפקוד המערכת החיסונית.

לעיתים גדלים השקדים חוסמים את מעבר האוויר בגרון, דבר הגורם לנחירה, לקשיי נשימה, להתעוררות בזמן השינה, ולהפסקות נשימה. סימנים נוספים יכולים להיות שינה סוערת, התעוררות לילה והרטבת המיטה בלילה. סימנים אלה יכולים לגרום לבעיות ריכוז, לעייפות יום, ליתר פעילות (היפראקטיביות) ולהתפתחות וגדילה איטית. כאשר שקדים חוסמים את מעבר האוויר, עשוי רופא אף אוזן גרון להמליץ על ניתוח שקדים.

דלקות שקדים ודלקות במעברי אוויר העליונות הן בעיה נוספת. השקדים יכולים להזדהם על ידי חיידקים. במקרה של זיהום השקדים נעשים גדולים ונפוחים, צבעם אדום ותחושת כאב עז מורגשת בגרון. כאשר הזיהום הוא ממקור חיידקי, הטיפול ייעשה בעזרת אנטיביוטיקה. לדלקת זו עשויה להתלוות תופעת אבני השקדים.

על פי האקדמיה האמריקנית לרפואת אף אוזן גרון, דלקת שקדים חוזרת נחשבת אם ישנם שבעה אירועים בשנה אחת, חמישה אירועים בשנה במשך שנתיים רצופות או שלושה אירועים בשנה במשך שלוש שנים רצופות. רופא אף אוזן גרון עשוי להמליץ במקרים חמורים של דלקת שקדים חוזרת על ניתוח להסרת שקדים.

כיום מקובל לבצע ניתוח שקדים בעיקר עקב הפרעות נשימה ותסמונת דום נשימה בשינה. על פי האקדמיה האמריקנית לרפואת אף אוזן גרון, 80% מניתוחי כריתת שקדים מבוצעים בגיל 2-8 עקב הפרעות נשימה ותסמונת דום נשימה בשינה בעוד שרק 20% ההתוויה היא דלקות חוזרות.

מחקרים רבים קישרו בין ניתוח שקדים לבין השמנת יתר. לדוגמה, אחד מהמחקרים מציג ממצאים לפיהם כריתת שקדים העלתה בכ-61% את הסיכון להשמנת יתר בקרב ילדים שעברו כריתת שקדים ללא כריתת אדנואידים. כשבמקביל לכריתת השקדים בוצעה כריתת אדנואידים עלה הסיכון להשמנת יתר בכ-136%.^[1]