שפות בנטו

שפות בַּנְטוּ או ניז'ר-קונגו B או "בנטו צר" היא משפחה גדולה של שפות השייכות לשפות ניז'ר-קונגו. שפות הבנטו מונות 522 שפות מתוך 1,532 שפות במשפחת ניז'ר-קונגו בסך הכל^[1], ודובריהן יושבים כמעט בכל שטחה של אפריקה שמדרום לקו המשווה (למעט חלקים מאפריקה הדרומית, בבוצואנה ובנמיביה).

מחקר וחלוקה

חקר שפות הבנטו וסיווגן החל רק במאה ה-19 והמשיך במאה ה-20. המושג "בנטו צר" נטבע כדי להבדיל את שפות הבנטו ממשפחה רחבה יותר המכונה "בנטואיד", ואשר בה 691 שפות בסך הכל. לשפות הבנטו לא נוסח אילן יוחסין, והחלוקה המקובלת מחלקת אותן ל-16 קבוצות על בסיס גאוגרפי, ולא על בסיס קרבה לשונית. הקבוצות הן A עד S (למעט I, O ו-Q), ונהוג לקבצן על בסיס מיפוי תופעת הטונליות לשפות בנטו צפון-מערביות (A עד C) ושפות בנטו מרכזיות (כל היתר). הקבוצה הצפון-מערבית נחשפה מסיבות של קרבה גאוגרפית להשפעות של שפות ניז'ר-קונגו האחרות (דהיינו מענף A, לא שפות בנטו) ולכן היא מפגינה שינויים רבים יחסית בין השפות הכלולות בה. שפות בנטו המרכזיות מגלות דמיון רב יותר ביניהן.

גם כיום קיימות מחלוקות על אופן החלוקה המדויק של שפות ניז'ר-קונגו בכלל, ושל שפות בנטו בפרט; ויש המתנגדים למושג "בנטו צר" כלל ועיקר. גם 16 הקבוצות של שפות הבנטו הצר עצמן אינן סטטיות, ובהתאם למחקרים ולדעות השונות, שפות מועברות מקבוצה לקבוצה, או מוחרגות ממשפחת שפות הבנטו כלל ועיקר; קבוצה J היא קבוצה חדשה יחסית, אשר ירשה שפות מקבוצות שכנות, וקיימות שפות המוגדרות כשפות בנטו לא-מסווגות.

שפת הבנטו המדוברת ביותר היא סווהילי אך מאחר שמעמדה במזרח אפריקה הוא של לינגואה פרנקה, רוב דובריה אינם דוברים אותה כשפת אם אלא כשפה שנייה או שלישית. שפות הבנטו בעלות מספר הדוברים הילידים הגדול ביותר הן זולו, שונה, קוסה, קיקויו, וקונגו.

מאפיינים עיקריים

שפות צירופיות העושות שימוש נרחב במוספיות, בייחוד בתחיליות.
חלוקת השם למספר גדול של קבוצות, המזכירות מבחינה רעיונית את המין הדקדוקי בשפות שמיות או הודו-אירופיות. כל קבוצה מזוהה על ידי תחילית אופיינית, המשתנה כאשר השם נוטה בריבוי, וחייבת להיות התאמה בין השם לבין יתר חלקי המשפט (ראו הסבר והרחבה בערך סווהילי).
רוב שפות הבנטו מתאפיינות בטונליות, אם כי יש שפות שאיבדו את התכונה.
מבחינה פונולוגית, ברוב שפות הבנטו יש רק הברות פתוחות, וכמעט כל המילים מסתיימות בתנועה.