שלמה אייזנברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שלמה איזנברג)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה אייזנברג
לידה 15 בפברואר 1949 (גיל: 75)
ליטא
מדינה ישראל
מקום מגורים תל אביב
מקצוע איש עסקים

שלמה אייזנברג (נולד ב-15 בפברואר 1949) הוא איש עסקים ויזם נדל"ן ישראלי. איזנברג הוא בעל השליטה במספר חברות ציבוריות, ישרס, מלם-תים וערד. כמו כן, לאיזנברג נכסים פרטיים נוספים. הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בהכללת פרטים מטעים בתשקיף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה של הדחה בחקירה. נידון ל-18 חודשי מאסר[1][2].

ביוגרפיה

אייזנברג נולד בליטא, בגיל עשר, בשנת 1959, הגיע לארץ והמשפחה התיישבה בבני ברק. אביו, יצחק, לאור תנופת הבניה בעיר, היה לקבלן בניין. אייזנברג למד בישיבה אך בגיל 23 החליט להתגייס והופנה לעתודה האקדמית, במסגרתה למד לתואר ראשון ושני במתמטיקה באוניברסיטה העברית[3].

בשנת 1978 השתחרר מצה"ל והחל את הקריירה המקצועית שלו כברוקר. בתחילת דרכו עבד כאנליסט בקרנות הנאמנות של בנק לאומי ואחר כך הקים שתי חברות[4], "עתרת ניירות ערך" שעסקה בניהול תיקי השקעות עבור לקוחות ו"עתרת חברה להשקעות" - בית השקעות[5]. במרץ 2001, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שאייזנברג ישלם 236 אלף שקל כפיצוי לבעלי תיק השקעות שנוהל ב"עתרת ניירות ערך" תוך הפרת נאמנות[6]. בינואר 2003 הסתיים בבית המשפט העליון הליך משפטי ארוך נגד אייזנברג, בתקופה שבה היה מנהל תיקי השקעות, בו נתבע לשלם כ-3 מיליון שקל פיצויים למשקיעים שניהלו אצלו תיקי ניירות ערך[7].

בשנת 1988 עמד אייזנברג בראש קבוצת משקיעים בשם קבוצת אג”ש (אייזנברג-גזונטהייט-שפיצר), יחד עם אברהם גזונטהייט, ורודולף שפיצר, אנשי עסקים חרדים משווייץ, שהיו זכייני חברת האלקטרוניקה היפאנית סאניו באירופה. חלקו באג"ש באותה עת היה 35%. קבוצת אג”ש השתלטה על החברות הבורסאיות "ישרס חברה להשקעות בע”מ"[8] ו-"ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע”מ"[9], לאחר מאבק שליטה עם איש העסקים הדרום אפריקאי נתן קירש[10][11].

בשנת 1990 רכשה חברת ערד השקעות מחצית ממניות חברת "חסין אש תעשיות" בעלת מפעל לרעפים בבאר שבע, באמצעות חברת "ישקול סחר" שבה החזיקה ערד[12]. בשנת 2000, רכשה ערד את מלוא הבעלות בחברה, לאחר סכסוך ממושך עם קבוצת עובדים שהחזיקה במחצית הבעלות[13]. בשנת 1990 נרכשה גם חברת רסקו על ידי ישרס ועל ידי חברת מרל"ז, של מרדכי יונה. בשנת 1994 רכש אייזנברג את חלקה של מרל"ז[14]. מאז, רסקו היא חברה בת של ישרס. כמו כן, רכשה את השליטה בחברת תים מחשבים ומערכות בע"מ. ב-1996, הונפקה בנאסד"ק חברת "טי.טי.אי - תים טלקום אינטרנשיונל", חברת בת של תים מחשבים, בה החזיק אייזנברג מניות גם באופן ישיר[15]. באוקטובר 2013, קבע בית המשפט העליון שאייזנברג ישלם לתים טלקום 750 אלף שקל, כמחצית מהפרשי מס שהחברה הסכימה לשלם לפקיד השומה עבורו, לאחר שאייזנברג מימש אופציות ברווח. ושאייזנברג סירב לשלם חזרה לחברה[16].

במהלך שנת 1992, רכש את השליטה, יחד עם חברת תנובה בחברת "פרדס תעשיות בע"מ", העוסקת בעיבוד פרי הדר, בעיקר לרכז תפוזים ליצוא. בהמשך רכש ומיזג לתוך חברת פרדס תעשיות שלושה מתחרים, מפעל "פרי תנובה", מפעל לעיבוד פרי הדר של קבוצת יכין-חק"ל ומפעל רימון של קיבוץ גבעת ברנר[17]. אייזנברג שימש כיושב ראש הקבוצה, במקביל לתפקידיו כיו"ר ערד השקעות, רסקו, ותים מחשבים[18]. פרדס תעשיות נקלעה לקשיי נזילות חריפים בשנת 1998[19], והפסיקה את פעילותה שנה אחר כך[20][21]. אייזנברג רכש את השליטה בחברה יחד עם בני משפחתו, לאחר שרכש חלק מאיגרות חוב של החברה וחלק מבעלי המניות האחרים[22]. החברה החלה להשכיר את המבנים שבבעלותה לפעילות לוגיסטית לצדדים שלישיים, מאז היא פועלת כחברת נדל"ן[23].

הרשעה בפלילים

במאי 1997 פרסמה חברת ערד השקעות תשקיף הנפקת זכויות[24]. במסגרתה גובשה עסקת ישרס-ערד, באוגוסט 1997, בין חברת ערד לאייזנברג. בה מכר את החזקותיו בישרס, לערד, בדרך של הנפקת זכויות במחיר העולה ב-90% ממחירן בבורסה באותה עת (אף על פי ששווייה הבורסאי באותה עת של ישרס היה כ-110 מיליון דולר, המחיר שנקבע היה לפי שווי של 200 מיליון דולר)[25].

היות שערד היא חברה ציבורית והיות שמדובר בעסקה בין חברה לנושא משרה בה, אייזנברג, דרשה העסקה אישור האספה הכללית של בעלי המניות, לרבות אישור מיוחד של שליש מקולות בעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי בעסקה. העסקה עוררה התנגדות של המשקיעים המוסדיים ואייזנברג חשש שלא יכול להשיג את הרוב הדרוש לאישורה. לצורך כך הוא נקט ביחד עם מנהל תיקים, הרי ספיר, בשורה של פעולות שנועדו להשיג תמיכה לעסקה. ספיר רכש מניות של ערד לחשבונות לקוחותיו מבלי לידע את לקוחותיו. במקביל עשה אייזנברג מאמצים למצוא משקיעים שיצביעו בעד אישור האספה, לצורך כך נפגש עם בנימין יסלזון והציע לו לרכוש כ-7.5% ממניות ערד, שהחזיק באמצעות חברה בשליטתו בשם "אשרת יועצים פיננסים בע"מ"[26]. בפגישה הציע אייזנברג ליסלזון להפוך ל"שותף אסטרטגי" בערד והוסכם, כחלק מתנאי העסקה, שיסלזון יצביע בעד ביצוע עסקת ישרס. ב-17 באוגוסט 1997 מכר אייזנברג ליסלזון, בעסקה מחוץ לבורסה, את אותם 7.5% ממניות ערד שהיו בידי "אשרת". עסקת המכירה בוצעה לפי שער הבורסה. בו ביום נמסר דיווח מיידי, לפיו חדלה "אשרת" להיות בעלת עניין בערד, בעקבות עסקת המכירה לא ניתן דיווח על יסלזון כבעל עניין, וזהותו כרוכש בעסקת המכירה של "אשרת" לא נחשפה. כתוצאה מכך, זהותו לא הייתה ידועה גם באספה הכללית[27].

ההצבעה באספה הכללית של ערד נערכה ביום ב-17 באוגוסט 1997 ואליה נשלחו, מטעמו של יסלזון, ומטעם לקוחותיו האחרים של ספיר מספר אנשים בעלי יפוי כוח לצורך ההצבעה. אנשים אלה לא ידעו בשם מי הם מצביעים וחלקם נדרשו על ידי אייזנברג שלא להזדהות. חלק ממיופי הכוח תודרכו ימים מספר קודם לכן על ידי הרי ספיר, כי עליהם להתייצב במקום האספה, לפנות לשלמה אייזנברג והוא יאמר להם כיצד להצביע. מיופי הכוח אכן עשו כפי שנתבקשו ובפגישתם עם אייזנברג, אשר גם בה לא נאמר להם בשם מי הם מצביעים ובמה מדובר, אמר להם אייזנברג כי כאשר יקרא בשמותיהם, עליהם לומר שהם בעד. אחד ממיופי הכח, עובד חברת ערד, הונחה על ידי שלמה אייזנברג להצביע בעד העסקה, מבלי שידע כי עבור מי הוא מצביע. ואכן, באספה הכללית, בין השאר בזכות הצבעתם של מיופי הכח, נתקבלה החלטה לאשר את עסקת ישרס[28]. אחר כך דיווחה חברת ערד לבורסה, כי באספה הכללית היו מיוצגים ב-82% מכלל בעלי המניות בחברה וכי עסקת רכישת מניות ישרס על ידי ערד אושרה כנדרש. לאחר הנפקת הזכויות החזיקה קבוצת אג”ש שהוביל אייזנברג ב-87.6% ממניות חברת ערד[29].

ב-6 בנובמבר 1997, נעצרו שלמה אייזנברג, בנימין יסלזון והרי ספיר בידי רשות ניירות ערך, בעקבות העסקאות שבוצעו[30]. לאחר הליך משפטי שנמשך שבע שנים גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב על אייזנברג עונש של שנה וחצי מאסר בפועל, מאסר על תנאי לשנה וחצי וקנס בסך מיליון שקל. על מנהל התיקים הרי ספיר נגזר עונש של מאסר על תנאי למשך חצי שנה וקנס בסך 200 אלף שקל. בנוסף, הוטל קנס בסך 100 אלף שקל על חברת ערד[31]. בנימין יסלזון זוכה[32]. שני עורכי הדין שייצגו את אייזנברג בהליך המשפטי, עו"ד דוד ליבאי ועו"ד ליפא מאיר, קיבלו שכר טרחה של כחצי מיליון דולר[33].

לאחר ההרשעה

עם הרשעתו של אייזנברג בפסק דין חלוט, פקעה כהונתו כדירקטור בחברות ציבורית, בהתאם להוראות חוק החברות. אייזנברג התפטר מהדירקטוריונים של כל החברות שבהן היה קשור ונכנס לכלא. בהתאם לחוק, רק חמש שנים לאחר הרשעה פלילית הוא יכול היה להתמנות שוב לתפקיד דירקטור. עם זאת המשיך לכהן, לאחר ששוחרר מהכלא, בתפקיד מנהל עסקים ראשי וממלא מקום מנכ"ל של חברת ישרס, מנהל עסקים ראשי במלם תים, מנכ"ל ערד השקעות ומנהל עסקים ראשי באוסיף ובעוגן נדל"ן, שתי חברות שנרכשו על ידי חברת ישרס[34]. באוקטובר 2008, כ-64% ממניות חברת הנדל"ן אוסיף נרכשו מארקדי גאידמק תמורת 135 מיליון שקל. שווי החברה בעסקה היה נמוך בכ-80% מהשווי שלפיו רכש גאידמק את השליטה באוסיף בתחילת אפריל 2007 מידי האחים דורון אביב ודפנה הרלב, כ-1 מיליארד שקל[35]. אחר כך נרכשו שאר המניות ואוסיף הפכה לחברה בת פרטית של ישרס, ונמחקה מהמסחר בבורסה[36]. בסוף 2010 חזר איזנברג לכהן כדירקטור או יושב ראש בחברות השונות שבשליטתו[37].

החזקות

אייזנברג שולט ישירות או בעקיפין בשורה של חברות ציבוריות ופרטיות, ונכסי נדל"ן. החזקותיו העיקריות, נכון לשנת 2018, כוללות את[38].:

חיים אישיים

אייזנברג נשוי ואב לשלושה. בני משפחתו מעורבים בעסקיו. בשותפות עם רעיתו הוא מחזיק בחברות הפרטיות "אשרת יועצים פיננסים" ו"תאשור מימון והשקעות", באמצעותם הם מחזיקים מניות בשורה של חברות הרשומות למסחר בבורסה וחברות פרטיות. בנו הבכור, אליהו אייזנברג, שימש שיו"ר ערד השקעות בעת שאייזנברג ריצה את מאסרו. אליהו אייזנברג, מכהן גם כדירקטור בחברות תים ופרדס תעשיות, ובעל תואר דוקטור בפיזיקה תאורטית ומרצה באוניברסיטת תל אביב[39]. בתו, רויטל קליין, מכהנת כדירקטורית בישרס, כיו"ר דירקטוריון פרדס תעשיות ומעוסקת כמהנדסת מערכות בקבוצת מלם תים[40]. בנו הצעיר, אורי אייזנברג, פעיל בשוק ההון ועוסק בהנפקת חברות נדל"ן זרות בבורסת תל אביב[41], חלקם בשותפות עם אביו[42].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שלמה אייזנברג הורשע בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות והכללת פרט מטעה בדו"ח, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2003
  2. ^ אסף ברגרפרוינד, שלמה אייזנברג הורשע בעבירות ניירות ערך, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2003
  3. ^ מן הישיבה לצה"ל, מעריב, 5 ביוני 1990
  4. ^ קרן צוריאל-הררי, ‏הפיננסייר הגדול של שנות ה-90, באתר גלובס, 10 בפברואר 2004
  5. ^ שלמה אייזנברג: לא רק רווחים והנפקות, גם ניצחון בביהמ"ש, באתר גלובס, 6 במאי 1997
  6. ^ ע"א 3654/97 קרטין יחזקאל נ. עתרת ניירות ערך בע"מ
    שלמה אייזנברג ישלם 236 אלף שקל כפיצוי לבעלי תיק השקעות שנוהל תוך הפרת נאמנות, באתר גלובס, 27 במרץ 2001
  7. ^ רותם שטרקמן, אייזנברג כבר הפסיד משפט אחד השנה, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2003
  8. ^ יואב יצחק, שלמה אייזנברג וחברה בריטית רכשו %26 ממניות ישרס, מעריב, 4 בספטמבר 1988
  9. ^ יואב יצחק, ישרס מבקשת צו קבוע למניעת מכירת חברת ערד, מעריב, 14 באוקטובר 1988
  10. ^ יואב יצחק, נדחתה האסיפה הכללית בישרס ־ כדי למנוע השתלטות על החברה, מעריב, 5 בספטמבר 1988
  11. ^ יואב יצחק, בית המשפט יתבקש להכריע בין שתי הקבוצות הניצות בהברת ישרס, מעריב, 8 בספטמבר 1988
  12. ^ אורי בינדר, חברת ערד רכשה מחצית השליטה בחסין אש, מעריב, 12 באוגוסט 1990
    שלמה איזנברג מוכר לחסין אש את ישקול ב-7 מיליון שקל, באתר גלובס, 12 במרץ 2002
  13. ^ שלמה אייזנברג: "חסין מי שחסין אחרון", באתר גלובס, 17 בדצמבר 2000
  14. ^ אמיר אייזנברג, ‏ישרס-רסקו: צד הנדל"ן של שלמה אייזנברג, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
  15. ^ עמנואל תימור, ‏טי.טי.איי מקבוצת תים צפויה לגייס הערב 20 מיליון דולר בוול-סטריט, באתר גלובס, 3 בדצמבר 1996
  16. ^ עו"ד אמיר טיטונוביץ, ‏העליון: שלמה אייזנברג ישלם לתים טלקום 750 אלף שקל, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2013
  17. ^ עמי גינזבורג, ‏פרדס רוכשת את פעילות רימון גבעת ברנר תמורת 12% ממניותיה, באתר גלובס, 30 בינואר 1997
  18. ^ תשלום רטרואקטיבי של 240 אלף שקל לשלמה אייזנברג מפרדס, באתר גלובס, 4 במאי 1997
  19. ^ שלמה אייזנברג עלול לסגור את מפעל פרדס, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1998
  20. ^ פרדס תבחן המשך פעילותה לאחר הפסקת המו"מ עם טרה, באתר גלובס, 19 באפריל 1999
    טרה במו"מ לקניית פרדס מוצרי הדר רחובות בכ-20 מיליון דולר, באתר גלובס, 22 במרץ 1999
  21. ^ פרדס - בית המשפט אישר צו הקפאת הליכים, באתר גלובס, 5 בינואר 1999
  22. ^ שלומי גולובינסקי, בני משפחת אייזנברג נטועים בפרדס, באתר ynet, 11 בפברואר 2003
  23. ^ 23.0 23.1 פרדס תעשיות בע"מ - דוח תקופתי לשנת 2018, באתר מאי"ה
  24. ^ ערד - הנפקת זכויות נוספת, באתר גלובס, 1 במאי 1997
  25. ^ שלמה פרידמן, ‏אייזנברג מנסה להכות בשנית: מעוניין להכניס את מניותיו בישרס לערד במחיר כפול ממחירן בבורסה, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
  26. ^ שי שלו, ‏בני לא מפסיק להסתבך, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1998
  27. ^ החשד: שלמה אייזנברג הציע ליסלזון "שותפות אסטרטגית" תמורת תמיכתו באסיפה הכללית, באתר גלובס, 6 בנובמבר 1997
  28. ^ שלמה פרידמן, ‏"אני לא יודע את מי אני מייצג", אמר בעל המניות והצביע בעד אייזנברג, באתר גלובס, 20 באוגוסט 1997
  29. ^ ערד - אייזנברג השתלט על %87.6 מהמניות, באתר גלובס, 18 בספטמבר 1997
  30. ^ יצחק דנון, ‏שלמה אייזנברג ובנימין יסלזון נעצרו ע"י רשות ני"ע בפרשת מניות חב' ערד, באתר גלובס, 6 בנובמבר 1997
  31. ^ אסף ברגרפרוינד, שבע שנים לאחר פרשת ערד-ישרס קיבל שלמה אייזנברג עונש מאסר של שנה וחצי, באתר הארץ, 10 בפברואר 2004
  32. ^ הארץ, שלמה אייזנברג הורשע בעבירות ניירות ערך, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2003
  33. ^ אסף ברגרפרוינד, שכר הטירחה ששילם שלמה אייזנברג לעורכי הדין שלו בפרשת ערד-ישרס - כחצי מיליון ד', באתר הארץ, 11 בפברואר 2004
  34. ^ אבי שאולי וארז וולברג, ‏כמעט 7 שנים לאחר הרשעתו: שלמה אייזנברג חוזר לדירקטוריון, באתר גלובס, 13 ביוני 2010
  35. ^ הילה רז,מיכאל רוכוורגר, שלמה אייזנברג קונה את אוסיף בחמישית מהמחיר ששילם גאידמק ב-2007, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
  36. ^ מיכאל רוכוורגר, אחרי שייצב את אוסיף, אייזנברג מתקרב למחיקתה מהמסחר, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2011
  37. ^ הודות לשבריר אחוז: אושר שכר ב-2.7 מ' ש' לשלמה איזנברג, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2011
  38. ^ ערד השקעות ופיתוח תעשייה בע"מ - דוח תקופתי לשנת 2018, באתר מאי"ה
  39. ^ עומר שרביט, שלמה אייזנברג יתחיל לרצות מחר שנת מאסר בכלא על עבירות בני"ע; בנו אליהו ימונה במקומו ליו"ר ערד השקעות, באתר TheMarker‏, 26 ביוני 2005
    בעלי עניין - בוריס איושה קונה בימית, באתר גלובס, 7 בינואר 1998
  40. ^ גיל קליאן, הבת של שלמה איזנברג תקבל ממלם שכר של 21,600 שקל בחודש, באתר כלכליסט, 3 בספטמבר 2009
  41. ^ אתר למנויים בלבד ערן אזרן, בזמן שהפסדתם: היועצים, החתמים ועורכי הדין שגזרו עמלות של מיליארד שקל, באתר TheMarker‏, 6 בדצמבר 2018
  42. ^ אורן פרוינד, כך נחלץ שלמה אייזנברג להציל את ההנפקה של הבן בתל אביב, באתר כלכליסט, 29 ביוני 2017
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30594894שלמה אייזנברג

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שלמה_אייזנברג&oldid=2071453"