שלום אאוגסבורג
שלום אאוגסבורג הוא חוזה שלום בין קרל החמישי כשליט הקיסרות הרומית ה"קדושה", לבין ברית שמלקלדן, אחוות נסיכים לותרנים. הסכם השלום נחתם ב-25 בספטמבר 1555 בעיר אאוגסבורג בבוואריה. ההסכם סיים באופן סופי את מאבק הדת בין שתי הקבוצות ויצר חלוקה קבועה של זרמי הנצרות בתוך האימפריה הרומית ה"קדושה". בחוזה השלום נאמר הביטוי הלטינית "זה אשר לו סמכות השלטון, לו סמכות קביעת הדת" (Cuius regio, eius religio). מכאן נבע כי הנסיכים הגרמנים יכולים לקבוע האם דת השטח שבשליטתם תהיה קתולית או לותרנית. בכך היה למעשה אישור מחדש של עצמאות הנסיכים בשטחם. למשפחות ניתן פרק זמן בו יכלו להגר לאזורים בהם שלטה הדת בה חפצו.
רקע היסטורי
שלום פסאו שאישר ב-1552 ללותרנים חופש דת אחרי ניצחון הצבאות הפרוטסטנטים, בישר למעשה על התהוות מסמך זה. הבעיה העיקרית של המסמך הייתה שלא הכיר בצורה חוקית במיעוטים דתיים כגון קלוויניסטים או אנבפטיסטים. הכרה שהתקבלה לבסוף רק בשלום וסטפליה.
ההסכם, כאמור, נתן ללותרנים מעמד רשמי בשטח האימפריה הרומית ה"קדושה". דת הנסיך היא זו שתחייב את בני ארצו כך שמשפחות תוכלנה להגר לאזורים בהם שולטת הדת בה הם חפצים להאמין. התר זה נקבע על פי סעיף 24 של ההסכם. "במקרה בו נתינים השייכים לאזורים ישנים, רוצים להגר לאזור בעל נטייה דתית אחרת, עליהם למכור את רכושם על מנת לשלם את המיסים המוטלים עליהם."
אף על פי שהסכם השלום הצליח במידה מסוימת בעידוד הסובלנות, הוא השאיר כמה נושאים עיקריים ללא טיפול. הקלויניסטים והאנבפטיסטים לא קיבלו הגנה בהסכם ולכן קבוצות לותרניות רבות עדיין יכלו להיות מואשמות גם אחרי חתימת ההסכם ככופרים. סעיף 17 בהסכם: "... למרות זאת, כל אלו שאינם משתייכים לשתי הכנסיות שהוזכרו עד עתה, לא יכללו בהסכם שלום זה ויודרו ממנו לחלוטין...". סבלנות לא הוצגה באופן רשמי במסמך לקלויניסטים והיא התקבלה רק ב-1648 בשלום וסטפליה. רבים שלא רצו לאמץ את הקתוליות או לותרניות הגרו מהקיסרות הרומית ה"קדושה", לרוב להולנד ולצרפת. חוסר הסבלנות כלפי הקלוויניסטים גרם להם לעשות צעדים נואשים שלבסוף הובילו למלחמת שלושים השנים. שלום וסטפליה שסיים את מלחמת שלושים השנים, תיקן למעשה את העוולות שעלו מתוך הסכם שלום אאוגסבורג.
השלכות על היהודים
שלהי המאה ה-15 וראשית המאה ה-16 התאפיינו באירופה בציפיות משיחיות לתיקון דתי, ולשינוי חברתי כולל. ציפיות שנפוצו גם בקרב חוגים קתוליים ולא רק בחוגים הפרוטסנטיים. בהקשר זה עלתה ביתר דחיפות שאלת היהודים, שנתפסו אצל רבים כגורם העלול "לעכב את הגאולה". על רקע זה אפשר להסביר את גירוש היהודים מערים רבות באימפריה הרומית ה"קדושה" באותה תקופה. שלום אאוגסבורג שזיהה בין כל אזור לבין דת אחת באופן חד חד ערכי נתן דחיפה נוספת למגמה זו, ובמסגרתו למעשה לא נותרה ליהודים של ממש מלבד המרת דת לנצרות המקומית או גירוש מתחומי האימפריה, מה שהאיץ את מעברם של הסופי של היהודים למרכזים של פולין וליטא[1].
הערות שוליים
- ^ עמוס הופמן, בין יהודים לנוצרים, כרך ה, יחידה 11: יהודים ונוצרים בעת הרפורמציה, עמ' 346.
קישורים חיצוניים
- שלום אאוגסבורג הנוסח המלא (בגרמנית)
- שלום אאוגסבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שלום אאוגסבורג35467187Q154577