שיתוף הוצאות
שיתוף בהוצאות (באנגלית: Cost Sharing Arrangements או Cost Contribution Arrangements) הינו חוזה בו מסכימים צדדים קשורים לחלוק את העלויות ואת הסיכונים הכרוכים בפיתוח, ייצור או רכישת נכסים, שירותים או זכויות, תוך קביעה מוקדמת של מהות והיקף הזכויות של כל משתתף בנכסים, בשירותים או בזכויות פרי שיתוף הפעולה. הסדרי שיתוף בהוצאות צברו פופולריות במהלך השנים בקרב קבוצות רב-לאומיות, בעיקר בהתייחס לשיתוף בהוצאות מחקר ופיתוח.
ישנם מגוון יתרונות להסדרי שיתוף בהוצאות, החל בהיבטים עסקיים ותפעוליים, כגון יצירת התמחויות, חיסכון בעלויות קבועות וחלוקת סיכונים בין יחידות כלכליות שונות, וכלה ביתרונות משמעותיים בתחום תכנון המס של קבוצות רב-לאומיות. יתרון המס הבולט הנמצא בהסדרי שיתוף בהוצאות נובע ממזעור הצורך לשלם תמלוגים בין חברות הקבוצה המשתתפות בהסדר. הקטנת החשיפה לתשלום תמלוגים בין חברות הקבוצה מקטינה את החשיפה לניכויי מס במקור. יתרון נוסף של הסדר שיתוף בהוצאות הוא האי צורך בקביעת גובה תמלוגים שלעיתים כרוכה בהערכות שווי מורכבות. הסדר שיתוף בהוצאות אינו שיטת מחיר העברה אלא הסכם משפטי. לרוב על מנת להגיע לחלוקת רווח שתשקף תנאי שוק, על הצדדים לנצל את חלקם ברווחי או הפסדי המיזם. חלקו של כל צד נמדד על פי תרומתו.
