בערך: ונשמרתם מאד לנפשותיכם נכתב: שלושה פסוקים אלו אינם עוסקים בהקשרם המקורי בשמירת הנפש במובנה הפיזי, והם נסובים אודות דברים אחרים,
לענ"ד זה טעות כי הפסוקים האלו כן מדברים על שמירת הנפש
וכן נכתב שם: אך מובא בתלמוד בבלי שהגמון אחד למד משם על החובה להיזהר בשמירת הנפש.
אך לדעתי יש כאן טעות כי זה בדיוק הפוך שבאמת הפסוק הזה כן מדבר על שמירת הנפש.
ובגמ' בברכות מובא שההגמון הגוי למד מזה על שמירת הגוף (כלומר שצריך ליזהר מלסכן את הגוף פיזית).
או שלא הבנתי מה כוונת המנסח - מן הראוי לנסח את זה באופן ברור ומובן יותר.
אני מציין כאן את דברי הגמ' בברכות (לב ע"ב): ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו א"ל לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך א"ל היו חותכים את ראשי בסייף א"ל והלא דברים ק"ו ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום.