לשונות ייחודיים שהרב רגיל בהם:
כשמזכיר את הכסף משנה מכנהו בשם: ''מרן הקדוש''.
רגיל בלשון ''נראה לעניות דעתי''
כשאיזה מפרש משיג על הרמב''ם, המעשה רקח מתבטא בלשון כואבת מדוע הוכרח להשיג על הרמב''ם, כגון בהלכות שמיטה (פ''ו ה''ט) וז''ל: ותמיהני על כבודו ז''ל, מה כל החרדה הזאת על רבינו ולהניח דברי קודשו בצריך עיון וכו'.