שביתת הכורים בעמק הז'יו (1977)

ניקולאה צ'אושסקו מצטלם עם כורי פחם במכרה לופן, ב-1977

ב-1 באוגוסט 1977, בעמק הז'יו פרצה שביתת כורים, שנמשכה עד 3 באוגוסט. השביתה הייתה מאירועי המחאה הגדולים ביותר שהתרחשו ברומניה הקומוניסטית. השביתה הסתיימה עם קבלת חלק מדרישות הכורים, אך מאוחר יותר נרדפו הכורים שזוהו כמוביליה.

הרקע

כורי הפחם בעמק הז'יו עבדו עבודה קשה ומסוכנת בתנאים קשים. תאונות במכרות גבו קורבנות ולדוגמה, ב-2 בנובמבר 1972, במכרה אוריקן, נהרגו 43 כורים בעקבות פיצוץ. שנת 1977 הייתה קשה במיוחד עבור כלכלת רומניה כתוצאה ממשבר האנרגיה שהתחיל בשנים 1973-74, אך תוצאותיו הורגשו במיוחד ב-1977. ב-4 במרץ 1977 הייתה ברומניה רעידת אדמה קשה, מלווה בהרס ובקורבנות, שהוסיפה לקשיי הכלכלה.

ב-30 ביוני 1977 התקבל חוק מספר 3 בנושא הגמלאות והביטוח הלאומי, חוק שאסר תשלום בו זמני של קצבת נכות ומשכורת. היו כורים שנקבעה להם נכות, אך המשיכו לעבוד וחוק זה פגע בהם. החוק גם שינה את גיל היציאה לגמלאות של הכורים מ-50 ל-53 ומשמרת העבודה הוגדלה משש שעות עבודה לשמונה שעות עבודה.

דחיית גיל הפנסיה והגדלת המשמרות לא היו נושאי התרעומת היחידים, הכורים היו בלתי מרוצים גם מתנאיי המגורים שלהם ומהמבחר הדל בחנויות.

השביתה

ב-1 באוגוסט, במכרה לופן (Mina Lupeni), התחילה השביתה. השובתים יצרו קשר עם יתר מכרות הפחם בעמק הז'יו (באותה תקופה פעלו שם 10 מכרות) ועם ערי הסביבה, כדי לרכז תומכים. בהדרגה התרכזו בחצר של מכרה לופן בין עשרת אלפים לארבעים אלף מוחאים. במקום נישאו נאומים ומעט האחראים שניסו להתנגד הושתקו בתקיפות. המוחאים רצו לשלוח נציגים לבוקרשט, לדון עם השלטון, אך הרעיון נפל במהרה, אולי משום שתנועת הרכבות באזור נפסקה אחרי פרוץ השביתה.

מבוקרשט, בירת רומניה נשלחו נציגים רמי מעלה כדי לשאת ולתת עם הכורים. השליחים היו איליה ורדץ, מזכיר המועצה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, גאורגה פאנה, שר העבודה וקונסטנטין בבלאו, שר המכרות, הנפט והגאולוגיה. בינתיים התחילו להגיע למקום אנשי סקוריטטה, שעדיין לא פעלו, אך התערו בתוך ההמון. התערות אנשי הסקוריטטה לא הצליחה, כי הכורים, שבאו מהעבודה, לבשו בגדי עבודה מלוכלכים, בעוד שאנשי הסקוריטטה, המחופשים לכורים, לבשו בגדי עבודה חדשים ונקיים וכך התבלטו והכורים התרחקו מהם. הכורים סירבו לנהל משא ומתן עם הנציגים, שהגיעו מבוקרשט ותבעו שיחה עם ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה באותה תקופה. ורדץ נענה לדרישת הכורים ופנה טלפונית לצ'אושסקו, שנפש באותו זמן על חוף הים השחור, בנפטון. צ'אושסקו הפסיק את חופשתו והגיע למקום דרך קראיובה. הוא לקח את הפיקוד על אנשי כוחות הביטחון ועל הפקידות המקומית.

צ'אושסקו מול הכורים

הגעתו של צ'אושסקו הכפילה את מספר הנוכחים במקום. אחד הכורים, Constantin Dobre‏ (קונסטנטין דוברה), הקריא את תביעות הכורים, 26 תביעות שנגעו לעבודתם, למכסות, לפנסיות, לאספקה, לדיור ולהשקעות. מהקהל נשמעו סיסמאות מפייסות, דוגמאות "צ'אושסקו והכורים", אך כשהוא לא נענה לתביעות, נשמעו גם סיסמאות לוחמניות דוגמת: "הלאה צ'אושסקו", "הלאה הבורגנות הפרולטרית" ו"לופן 29" (רמז לשביתת הכורים משנת 1929). המתח גבר וגם צפיפות הקהל. צ'אושסקו טיפס על סולם מתכת ומשם דיבר אל הכורים, מנסה להרגיע אותם, אך הכורים, שהשמיעו את טענותיהם, לא נרגעו. כורה אחד, קטוע יד כתוצאה מתאונת עבודה, הכה שוב ושוב עם גדם ידו בסולם, תוך השמעת תלונות על הקצבה העלובה ואז פרץ דם מהגדם. כורים, שטיפסו על גדר, גרמו להתמוטטותה ברעש מחריש אוזניים. הרעש הבהיל רבים וכנראה גם את צ'אושסקו, ששינה את הטון שלו והתחיל להבטיח לכורים למלא את דרישותיהם. הכורים שמחו על כך ואחד הכורים הצעירים הציע להעניק לצ'אושסקו תואר של "כורה של כבוד". השביתה נגמרה, צ'אושסקו הצטלם עם כורים ונסע ליישוב אחר, שם חיכתה לו עצרת שיגרתית, רגועה, עם מחיאות כפיים, כפי שהיה רגיל.

הדיכוי

מיד לאחר השביתה לא ננקטו אמצעי ענישה או דיכוי. הוחלט שעד 31 בדצמבר 1977 יוכלו הנכים העובדים להמשיך לקבל גם את הגמלה וגם את המשכורת. אורך משמרת העבודה הורד ל-6 שעות, ההספקה לחנויות שופרה, אך התביעות הנוגעות לגיל הפרישה מעבודה ולמכסה לא נענו.

לאחר חגיגות יום הכורים, שנחוג ב-8 באוגוסט, התחילו פעולות הדיכוי נגד משתתפי השביתה הפעילים יותר. תחילה אורגנו ישיבות מפלגה וארגון עובדים ובישיבות אלה גונו השובתים כיסודות אנרכיסטים, תלושים ממעמדם, אנשים חסרי ערך, פרחחים, עבריינים וכדומה. אותם שובתים שהיו חברים במפלגה הקומוניסטית נענשו או סולקו מהמפלגה.

כוחות הסקוריטטה והמשטרה באזור הוכפלו ולאחר 15 בספטמבר נפרשו באזור, בסביבת המכרות, יחידות צבא שכללו כוחות משוריינים. מנגנוני הסקוריטטה, המשטרה והתביעה הכללית נקטו באמצעים לזיהוי השובתים הפעילים על ידי זיהוים בתצלומים שנערכו בזמן השביתה. נחקרו לפחות שש מאות שובתים - חלק מהם הוכו בראשם או שעונו על ידי מעיכת אצבעותיהם בדלת. את הפעילות הזאת הנהיגו הגנרלים אמיל מאקרי (Emil Macri) וניקולאה פלשיצה (Nicolae Pleșiță).

הוכנו תיקים פליליים באשמת פגיעה בסדר הציבורי והתנהגות לא מוסרית ואף על פגיעות גופניות. הוכנו 150 תביעות וכתוצאה מהן אושפזו במוסדות פסיכיאטריים 50 איש ו-15 נידונו לעונשי כליאה בין שנתיים לחמש שנים. מי שנידונו לכליאה או אשפוז אולצו גם לעבור עם משפחותיהם למקום מגורים חדש ביישוב שנקבע להם, כך שהם גם הוגלו מבתיהם. פוטרו מעבודתם בין אלפיים לארבעת אלפים כורים. סוכני סקוריטטה נשלחו לעבוד במכרות, כדי להשגיח על הכורים ולאסוף מידע. הובאו לעבודה במכרות גם עברינים לשעבר ואנשי צבא בשירות חובה.

תקופה ממושכת מנגנוני המפלגה הקומוניסטית השקיעו זמן ומאמץ ניכרים כדי לייצר אינדוקטרינציה של הכורים ברוח האידאולוגיה הקומוניסטית.

ראו גם

• שביתת הכורים בעמק הז'יו (1929)

לקריאה נוספת

• Constantiniu Florin‏ "O istorie sinceră a poporului român"

קישורים חיצוניים

• רדיו רומניה הבינלאומי - 30 שנה לשביתת כורי עמק הז'יו (באנגלית)
• מאמר על קונסטנטין דוברה. בתמונה השנייה מלמעלה, בגוף המאמר, רואים את דוברה לצד צ'אושסקו' על במה מאולתרת, בעת שביתת הכורים בעמק הז'יו, ב-1977 (ברומנית)
• Discussion on the 1977 Jiu Valley Strike as Scandal in Romania (באנגלית)
• גיבורי אוגוסט 1977 גוועים ברעב (ברומנית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22932736שביתת הכורים בעמק הז'יו (1977)