שביט גדול
שביט גדול הוא שביט שהופך בהיר במיוחד. לא קיימת הגדרה רשמית; לעיתים קרובות המונח נקשר לשביטים כגון השביט של האלי, שבמהלך הופעות מסוימות הם בהירים מספיק כדי שצופים מזדמנים יבחינו בהם, ויהפכו מוכרים מחוץ לקהילה האסטרונומית. שביטים גדולים מופיעים במרווחים לא סדירים ובלתי צפויים, בממוצע בערך פעם בעשור. למרות שכוכבי השביט נקראים רשמית על שם מגליהם, שביטים גדולים נקראים לפעמים על שם השנה שבה הם הופיעו כשביטים בהירים במיוחד, כדוגמה השביט הגדול של 1882.
מאפיינים
_boven_Rotterdam_-_11028-A-B_-_Museum_Rotterdam.jpg)
רובם המכריע של השביטים אינם בהירים מספיק כדי להיראות בעין בלתי מזוינת, ורק אסטרונומים יצפו בהם כשהם חולפים במערכת השמש הפנימית. עם זאת, מדי פעם שביט עשוי להתבהר כך שייראה בעין בלתי מזוינת, ולעיתים נדירות עוד יותר הוא עשוי להיות בהיר אפילו מהכוכבים הבהירים ביותר. קיימים שלושה גורמים שישפיעו אם שביט יהיה שביט גדול: גודלו הפיזי של גרעין שביט ומידת הפעילות שלו, הקרבה של השביט לשמש והקרבה שלו לכדור הארץ. לדוגמה, השביט הייל-בופ לא היה קרוב במיוחד לשמש, אבל היה לו גרעין גדול ופעיל באופן חריג,[1] והוא הגיע לקרבה רבה יחסית לכדור הארץ. ואכן והוא היה בולט מאוד וגלוי לעין בלתי מזוינת במשך מספר חודשים. באופן דומה, השביט היאקוטאקה היה שביט קטן יחסית, אך נראה בהיר מאוד מכיוון שעבר קרוב מאוד לכדור הארץ.[2]
גודל ופעילות הגרעין
קיימת שונות רבה בגודל של גרעיני שביטים שונים. קוטר גרעיני השביטים הגדולים יכול להגיע למאות קילומטרים, בעוד שגרעיני השביטים הקטנים יכולים להיות בקוטר של מאות מטרים בלבד.[3][4]
כאשר הם מתקרבים לשמש, כמויות גדולות של גז ואבק נפלטים מגרעיני שביטים עקב קרינת השמש. גורם מכריע במידת הבהירות של השביט הוא גודלו של הגרעין והפעילות שלו. לאחר חזרות רבות למערכת השמש הפנימית, גרעיני השביט מתרוקנים מחומרים נדיפים, והופכים הרבה פחות בהירים משביטים שעושים את המעבר הראשון שלהם במערכת השמש. לא יפתיע לכן כי שביט האלי הוא השביט המחזורי (מחזור כ-74.7 שנה) היחיד הידוע, הנראה באופן עקבי לעין בלתי מזוינת מכדור הארץ.[5]
ההתבהרות הפתאומית של שביט הולמס ב-2007 המחישה את חשיבות פעילות הגרעין בבהירות השביט. ב-23-24 באוקטובר 2007, השביט עבר התפרצות פתאומית שגרמה לו להתבהר פי חצי מיליון בערך.[6] הוא התבהר באופן בלתי צפוי מבהירות נראית של כ-17 ל-2.8 בערך, תוך פרק זמן של 42 שעות, מה שהפך אותו גלוי לעין בלתי מזוינת. לזמן קצר ההילה שלו התרחבה לקוטר גדול מזה של השמש והוא הפך לגוף הגדול ביותר במערכת השמש, למרות שקוטר הגרעין שלו כ-3.4 ק"מ בלבד.
מרחק מהשמש בפריהליון
הבהירות של גוף מחזיר פשוט משתנה ביחס הופכי לריבוע המרחק שלו מהשמש. כלומר, אם המרחק של עצם מהשמש קטן בחצי, בהירותו מוכפלת פי ארבעה. עם זאת, שביטים מתנהגים אחרת, מכיוון שכאשר הם מתקרבים לשמש הם פולטים גז נדיף, שמחזיר גם הוא את אור השמש ופולט קרינה. הבהירות שלהם משתנה בערך ביחס הופכי למרחק שלו מהשמש בחזקה שלישית. כלומר, אם מרחקו של כוכב שביט מהשמש קטן פי שתיים, הוא יהפוך לבהיר פי שמונה.
המשמעות היא, ששיא הבהירות של שביט תלוי מאוד במרחק שלו מהשמש. הפריהליון של רוב השביטים נמצא מחוץ למסלול כדור הארץ. כל שביט, שמתקרב לשמש למרחק של 0.5 יחידות אסטרונומיות (75 מיליון קילומטרים) או פחות, עשוי להפוך לשביט גדול.
קרבה לכדור הארץ
כדי ששביט יהיה בהיר מאוד, הוא גם צריך לעבור בסמוך לכדור הארץ. השביט של האלי, למשל, בדרך כלל בהיר מאוד כשהוא עובר במערכת השמש הפנימית כל שבעים ושש שנה, אבל ב-1986, הוא היה רחוק מאוד מכדור הארץ. למעשה כמעט במידה הרחוקה ביותר האפשרית בהינתן המסלולים של כדור הארץ והשביט. השביט הפך גלוי לעין בלתי מזוינת, אך לא היה מרהיב. מצד שני, השביט היאקוטאקה, הקטן והחלש מטבעו, נראה בהיר מאוד בשל התקרבותו הרבה לכדור הארץ במרץ 1996. המעבר שלו ליד כדור הארץ היה אחת מהגישות השביטיות הקרובות ביותר שתועדה: 0.1 יחידות אסטרונומיות (15,000,000 קילומטרים; 9,300,000 מיל).[7]
שביטים גדולים במאה ה-20
- השביט הגדול של 1901
- השביט הגדול של ינואר 1910
- שביט האלי - 1910
- שביט סקלרפ-מריסטני - 1927
- שביט ארנד-רולנד – 1957
- שביט מרקוס – 1957
- שביט סקי-ליינס - 1962
- שביט איקייה-סקי – 1965
- שביט בנט – 1970
- שביט ווסט – 1976
- שביט היאקוטאקה - Hyakutake - 1996
- שביט הייל-בופ - 1997
- שביט מקנוט - 2007
- שביט לאבג'וי - 2011
הערות שוליים
- ^ Yanga R. Fernández, The Nucleus of Comet Hale-Bopp (C/1995 O1): Size and Activity, Earth Moon and Planets 89, 2002-10-01, עמ' 3–25 doi: 10.1023/A:1021545031431
- ^ Comet Hyakutake | Definition, History, Tail, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ K. J. Meech, O. R. Hainaut, B. G. Marsden, Comet nucleus size distributions from HST and Keck telescopes, Icarus 170, 2004-08-01, עמ' 463–491 doi: 10.1016/j.icarus.2004.03.014
- ^ James E. Robinson et al., A link between the size and composition of comets, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, 531, June 2024, עמ' 859–883
- ^ Comets, awesome celestial objects, web.archive.org, 2011-09-04
- ^ NASA - Hubble Zooms in on Heart of Mystery Comet - NASA Science, science.nasa.gov (באנגלית אמריקאית)
- ^ Comet Hyakutake, solarsystem.nasa.gov
39231022שביט גדול