שאקה
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 | |||
| איור של שאקה, 1824 | |||
| לידה | 1787 בערך | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 22 בספטמבר 1828 | ||
| מדינה | ממלכת הזולו | ||
| |||
שאקה (סביב 1787 - 22 בספטמבר 1828) היה מנהיג שבט הזולו האפריקאי. מנהיגותו של שאקה העלתה את בני הזולו ממעמד של שבט קטן לאומה גדולה אשר שלטה על חלק נכבד מדרום אפריקה של היום. הצלחותיו הצבאיות, הרפורמות החברתיות שקידם ויחסו אל העמים הכבושים מעמידים אותו בשורה אחת עם המנהיגים הגדולים של תקופתו.
שנותיו הראשונות
ילדותו
שאקה היה בנם הבכור והלא חוקי של הצ'יף סנזאנגאקונה ונאנדי, בתו של צ'יף שבט הלנגני. הוא נולד ליד הכפר ששכן באזור של העיר מילמות המודרנית הנמצאת בפרובינציית קוואזולו-נאטאל. הילד שנדחה על ידי אביו, בילה 6 שנים בקראל (סוג של צורת יישוב) של אביו. לאחר מכן, משסר חינם של שאקה ואמו בעיניו של הצ'יף, חזרו האם וילדה לבני עמה הלנגני, אך גם שם לא קיבלו הפליטים יחס טוב. נאנדי ושאקה הצעיר מצאו מקלט אצל דודתה בשבט מתתווה החזק, שנשלט על ידי הנגיד ג'ובה הזקן, שהוריש את שלטונו לבנו דינגיסוואיו.
שנותיו הראשונות כלוחם
כאשר הגיע שאקה לגיל 23, אוחד שבט האמדלטשני אינטאנגה עם שלטון האיזיקאווה (izukuaa), שאקה שימש כלוחם מט'טווה תחת שלטון זה למשך שש השנים הבאות. המדיניות של השבט הייתה של לחימה אגרסיביות מתוכננת ושאקה מצא פורקן בלחימה אלימה מסוג זה. בתקופה זו הוא התחיל לגבש את משנתו הצבאית.
הוא פיתח שיטת לחימה חדשה. בתחילה, עיצב אסגאי (assegai) מסוג חדש, שנקרא איקלאווה (iklwa), עם להב יותר רחב וחזק ועם ידית קצרה ומוצקה יותר. גם השריון, שבמהותו הוא כלי להגנה עצמית, שימש אצלו ככלי לתקיפה. הוא פיתח טכניקה שבה היה הודף את יריביו, בעזרת השריון ואז תוקף אותם עם האיקלאווה בעודם על האדמה. לאחר שהיריב הובס שאקה היה צועק "Ngadla!" (אכלתי!). שאקה היה נלחם יחף, שכן לדידו, הדבר גרם לו לרוץ מהר יותר וחישל את כפות רגליו.
כלי הנשק החדשים הוכיחו את עצמם, ובקרב הראשון בו נעשה בהם שימוש, הרג שאקה את אחיו למחצה (מצד אביו) כוחו ועוצמתו המתפרצת הובילו לכניעה מהירה של השבט היריב והצטרפות לשלטון האיזיקאווה. קרב זה גרם למנהיג שלטון האיזיקאווה, דינגיסוואיו (Dingiswayo), לגלות עניין בשאקה ובתכונות המנהיגות שלו. הוא הגה תוכנית לפיה שאקה יעמוד בראש שבט הזולו, שבאותה התקופה היה בשולי מעצמת האמדלטשני אינטאנגה, אך יכול היה לשמש ככלי אפשרי לתקיפת שבטים מצפון. במקביל, פנה דינגיסוואיו לאביו של שאקה, סנזאנגקונה, בהצעה להכיר בבנו המנודה כיורשו העתידי של השבט.
שאקה לקח על עצמו את המשימה והחל לאמן את לוחמיו בטכניקה החדשה אותה הגה, כמו כן, הוא גייס נערים לתפקיד חדש, האודיבי, (udibi) כל נער מתלווה לצוות של כשלושה לוחמים ועוזר להם בסחיבת הציוד האישי והצבאי.
למרות שלשאקה נוצר מוניטין של לוחם פראי ואכזר, באסיפות השבט ובמפגשים עם הצי'ף דינגיסוואיו, הוא הראה תבונה וצניעות. הוא הכיר בחשיבות של העלאת מורל הלוחמים ואת רוב ראשי הבקר שקיבל כהוקרה על הצלחתו העביר ללוחמיו.
עלייתו למלכות הזולו
בשנת 1816 נפטר סנזאנגקונה ובנו סיגוג'אנה (Sigujana) עלה לשלטון. דינגסיוואנו שחרר את שאקה משירותו כלוחם בשבט המט'טוואה (Mthethwa), ושלח אותו בליווי כוח צבאי חזק להילחם על מקומו בשבט הזולו. שאקה הרג את סיגוג'אנה ועלה במקומו לשלטון. בגיל 29 שאקה הפך לצ'יף של שבט הזולו.
השבט היה במצב של בלבול כתוצאה מחילופי השלטון המהירים. הצבא היה קטן, לא מיומן וחסר ארגון, ומרבית הבקר המלכותי נעלם באורח פלא. הוא שאף לעצב את פני השבט בהתאם לחזונו האישי ולשם כך פקד מוות מיידי על מי שהיסס להישמע להוראותיו. לראשונה בתולדות השבט נעשה שימוש בעונש מוות בצורה חסרת מעצורים וחסרת חמלה שכזו. הדבר הראשון אותו עשה כצ'יף השבט הוא לבנות בקתה משל עצמו, הוא לא רצה להתגורר בבקתתו של סנזאנגקונה, שכן הדבר העלה זיכרונות רעים מילדותו. הוא קרא לבקתה "Kwan Bulawayo" - "מקומו של זה שהורג בייסורים". הוא מינה שורה של ממלאי תפקידים מלכותיים: טבחים, גלבים, ואף אדם שגבו שימש כמרקקה.
לצורך שיקום הבקר המלכותי שהצטמצם, הוא שאל ראשי בקר משבטים סמוכים, ששיתפו עמו פעולה מתוך חשש, וכך התחיל להרבות את מה שלימים יהיה שבט הבקר המפואר של שבט הזולו. דאגתו המרכזית הייתה הצבא. הוא ראה בו כלי שבעזרתו אפשר למנף את השבט, זאת בניגוד לאביו שהסתפק בצבא קטן ללא שאיפות התרחבות.
צבא הזולו
שאקה חשב שלזרוק כידונים ארוכים על האויב זה מטופש, ולכן המציא את שיטת הלחימה בשם "כידונים קצרים"- תקיפה מקרוב באמצעות כידונים קצרים. הוא התקרב אל האויב ודקר אותו באמצעות רומח קצר כאשר האויב היה חשוף או על הקרקע. שאקה גיבש את המודל הצבאי הראוי בעיניו עוד לפני הפיכתו לצ'יף, הוא בנה את צבא הזולו מאפס במו ידיו ולפי חזונו, לצורך מודל זה נדרשו ארבע קבוצות נפרדות. היחידה שכונתה "החזה" הייתה היחידה הבנויה מהגברים החזקים ביותר. בקרב הם עמדו באמצע הכוח תקפו ראשונים את האויב. שתי היחידות הנוספות נקראו ה"קרניים" והיו בצדי הכוחות ואיגפו את האויב עד שנפגשו בנקודת חיבור, נוצר "עיגול" שבו השבט האויב הוקף מכל צדדיו ואז התרחשה חדירה למרכז העיגול להמשך הלחימה. היחידה הרביעית היא של חיילי מילואים שהיו מאחורי יחידת "החזה" ונדרשו לשבת עם גבם לקרב כדי לא להתרגש יתר על המידה. מפקד הצבא עמד בעמדת מפתח בה יכול היה לתקשר עם כל יחידות הצבא בעזרת רצים. היה עליו לשלוח את כוחות המילואים לקרב כאשר הוא חזה התארגנות לתקיפה על ידי האויב. על המבנה לעבוד ביחד באופן מתואם מאורגן ומהיר על מנת שהתקפה מסוג זה תצליח. שאקה זולו אימן את הכוחות עד אשר צנחו מעייפות, כאשר היעד הוא הצלחה בביצוע התמרון הצבאי ביעילות ובחשאיות, ופיתוח יכולות פיזיות, מהירות וכושר. מנהג נוסף אותו הנחיל הוא להתחיל ללחום יחפים. חיילים שהתנגדו לכך הוצאו להורג ובמהרה רגלי החיילים התקשו והסתגלו לאדמה הקוצית ולתנאי השטח והם לא שבו ללחום בסנדלים. הוא צבע את מגיני החיילים בצבע מאפיין, ואימץ שיר מלחמה וקריאת מלחמה שאופיינית לשבט הזולו בלבד. היה עליו פיקוח כל הזמן מצד דינגסיוואנו שחזה השתלשלות עניינים שכזו, אך מאחר שצבא הזולו היה עדיין יחסית קטן ומרוחק מלב אימפריית המט'אטווה, צעדיו של שאקה עדיין לא עוררו דאגה או איום על שלטונו.
שאקה החל לתקוף ולהשתלט על שבטים קטנים באזור של שבט הזולו ולמזג אותם לתוך האימפריה ששאף לבנות, הראשון בהם הוא אלאנגאני, שבט נעוריו של אמו.
שאקה הוכיח את ערמומיותו שנה לאחר מכן כאשר בגד בדינגיסוואיו והצטרף לזווידה, מלכם של הפלג הצפוני של שבט הזולו, הידוע בשם הנדוואנדווה הצפוני. פרק זמן קצר לאחר מכן באותה שנה, הוא בגד גם בזווידה וניסה לכרות ברית עם פלגים פורשים משבט מטטאווה בראשותו של קוואבה נגד זווידה, אך קוואבה סירב להצטרף אליו. כתוצאה מסירובו של האחרון, שאקה גייס את כוחותיו והביס את הקוואבה בסוף אותה שנה בקרב.
אחרי הניצחון על קוואבה, יצא שאקה למלחמה בזווידה. המלחמה הזאת ידוע בשם "מלחמת האזרחים של הזולו". הקרב הראשון נגד זווידה נערך בגבעת גקולי בשטחו של שאקה. בעזרת טקטיקה מזהירה הצליח שאקה להביס את הכוחות הפולשים שהיו גדולים פי 2 מכוחותיו שלו. למרות הניצחון בקרב, לא הצליח שאקה להנחית מכה ניצחת על הנדוואנדה בגלל המספר הקטן של הלוחמים שהיו זמינים לו באותה עת.
זווידה הצליח להשתקם ופלש בשנה הבאה בפעם נוספת לשטחיו של שאקה. שאקה נמנע מקרב ישיר והתיש את אויבו במרדפי חתול ועכבר בשטח לא מוכר לכוחותיו של זווידה, תוך כדי שהוא מטריד אותם בכל הזדמנות בפשיטות, רציחת חיילים תועים, השמדת הספקה וכו'. משלא הצליח למצוא את שאקה ולנוכח ההצקות הרבות, בחר זווידה לסגת בלי קרב. שאקה שידע על תוכניותיו מפי מרגליו הרבים טמן לו מלכודת. כאן המקורות מספרים על שני אירועים אפשריים, האחד על מתקפת פתע על זווידה בעת חציית נהר והשני על מתקפת פתע בלילה בעזרת בוגדים במחנהו של זווידה. לא ברור מהו התיאור הנכון, אך התוצאה ידועה היטב - שאקה הביס את שבט הנדוונדה, פלש לשטחם והחריב את הקראל המלכותי שלהם.
מפקאנה (פיזור)
הצלחותיו הצבאיות של שאקה שילבו פלגים נוספים לתוך האימפריה שלו ואילו האחרים, שלא רצו למצוא את עצמם תחת שלטונו, בחרו לעזוב את מולדתם ולצאת למסע נדודים. הדבר גרר נדידת עמים הידועה בשם "מפקאנה".
שאקה ניסה לבנות יחסי אמון בינו לבין האירופים, אך נרצח על ידי אחיו החורג דינגאנה, שתפס את השלטון. יורשיו לא השכילו לשמור על מדניות פשרנית עם הלבנים והסתבכו במספר מלחמות. האחרונה שבהן, הידועה כ"מלחמת הזולו", בסוף המאה ה-19, הביאה לפירוק מדינתם ושילובם באימפריה הבריטית.
בתהליך של מסעות הכיבוש, בניצוחו של השאקה, שבטים שלמים נסו מפני שאקה ובני הזולו, התפזרו לכל עבר. אז פרץ באזור הזולו, גל של מלחמות בין קבוצות ושבטים, כיבוש של ממלכות ושבטים שונים. כתוצאה מהמנוסה והפחד מ"שאקה" הייתה התאחדות של קבוצות שונות על מנת להגן על עצמן מפניו, נוצר ריכוז שלטוני של קבוצות, נעלמו שבטים ומנהיגים חלשים, את מקומם תפסו בני הזולו בהנהגתו של שאקה או מנהיגים בולטים אחרים.
השלכות המפקאנה:
- גלים של אלימות ומלחמות באזור הנאטאל, הזולו כובשים את השכנים שלהם
- גלים של אלימות בתוך שבט הזולו.
- כפרים ושבטים שלמים מושמדים במלחמות האלימות
- בריחה המונית של פליטי זולו ושבטים אחרים המהגרים לקייפ ולאזור הקוסה.
יש האומרים כי ההסבר לטענת הבורים, שאזור הנאטאל היה ריק מאדם כאשר הגיעו אליו ב"מסע הגדול" היה המפקאנה. כל תושבי האזור נסו על נפשם או נרצחו, מה שגרם לדילול משמעותי של האוכלוסייה בנאטאל.
השנים המאוחרות של שלטון שאקה
שלטונו של שאקה אופיין כשלטון אלים, בעל יוזמות חברתיות וצבאיות . בשנת 1824, חתם שאקה הסכם מסחר עם הבריטים, מול המלך ג'ורג. למרות פליאתם של הבריטים והאירופאים מצעד זה נחתם ההסכם אשר כלל מסחר בשנהב ופרוות ובמסגרתו הוענקה לבריטים ריבונות על שטח, פורט נאטל, אשר הפך להיות שטח בריבונות בריטית. מטרת ההסכם הייתה ליצור אמון בין שבט הזולו לאירופאים במטרה ליצור שיתוף פעולה שייטיב עם שני הצדדים. באותה שנה נפטרה אימו של שאקה, נאנדי, ממחלה קשה. יש המאמינים כי זה גרם לו לאבד את שפיותו, שכן לאחר מותה שאקה הטיל על שבטו תנאים שיכתיבו כיצד ינהגו בתקופת האבל על מותה, חלק מהתנאים היו- איסורים על שימוש בחלב, כל הנשים ההרות ובעליהן בשנה הזו הוצאו להורג. היה איסור על שתילת יבולים חדשים ועוד..
מותו של שאקה זולו
שאקה זולו נרצח בספטמבר, 1828, על ידי שני אחיו למחצה מלאנגאנה ודינגאנה (Dingane and Mhlangana) בדקירות חנית. האחים ניסו להתנקש בחייו פעמיים קודם לכן ללא הצלחה. לאחר מותו של שאקה דינגאנה לקח על עצמו את השלטון. אך שאקה עד היום הוא המלך הזכור ביותר של שבט בני הזולו יש האומרים שגם המשפיע ביותר וכי פעולותיו בעלות השפעה עד היום בדרום אפריקה המודרנית.
שבט הזולו לאחר מותו של שאקה
אחרי מותו של שאקה, דינגאנה ויורשיו האחרים הסתכסכו עם הבורים. המצב החריף ואף הגיע לקרבות אלימים, המפורסם שביניהם היה "קרב על נהר הדם", בו הביסו הבורים את בני שבט הזולו והקימו את "רפובליקת נטאל", לאחר מספר שנים הבריטים השיגו חזקה על השטח, וב 1842, המלך מפאנדה הוכר על ידי הבריטים כמלך שבט הזולו ואף קבע גבולות לממלכת הזולו. נקודת מפנה ביחסים בין הבריטים לבני שבט הזולו היה בשנת 1878, בשנה זו הגיעה משלחת בריטית אשר הציבה אולטימטום ל14 ראשי שבטים. האולטימטום כלל הפסקת תוקפנות נגד המתיישבים הלבנים והחזרת רכוש גנוב כמו בקר. מלך הזולו סצוואי (Cetshwayo) בחר שלא להגיב לאולטימאטום וכתוצאה מכך פלשו כוחות בריטים לארץ הזולו. מלחמה זו מוכרת בתור "מלחמת הזולו", יולי 1879, אחת הסיבות שמלחמה זו מוכרת היא הקרב בו הפסידו הבריטים הפסד צורב לבני שבט הזולו, קרב איסאנדלוואנה. אך לאחר התאוששות של הבריטים, הם הצליחו לכלוא את המלך ולהכניע את הלוחמים.
