שאנדור אינצה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
שאנדור אינצה (בשמו המקורי: מור שטיין עד 1908[1] (בהונגרית: Incze Sándor; קלוז'-נאפוקה, 10 באוגוסט 1889 – ניו יורק, 24 בינואר 1966) היה עורך עיתון, סופר ומורה יהודי-הונגרי.
בין השנים 1910–1938 אינצה היה העורך והמייסד של השבועון "תיאטרון חיי" עם ז'ולט הרשאני. בשנים 1915–1920 עבד גם כתסריטאי. בשנת 1938 היגר לארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה. הוא בעיקר לימד מאז 1945.
ביוגרפיה
הקמת כתב העת הראשון
הנריק אינצה, מבקר תיאטרון מאוראדיה, ומאוחר יותר המורה הראשון לתיאטרון של תיאטרון הקומדיה של בודפשט, היה דודו, ולפי זיכרונותיו של שאנדור אינצה משנות ה-30 של המאה ה-20, דודו הנריק הכניס אותו למעשה לעולם התיאטרון. בשנת 1908 הוא ייסד את עיתון התיאטרון בעיר הולדתו יחד עם ז'ולט הרשאני.
רקע
מבין ארבעת ילדי משפחת אינצה, שאנדור למד משפטים. כסטודנט למשפטים עבד כפקיד-רשם במשרד עורכי דין. באמצעות עמית עורך דין, שכתב בעצמו בעיתון קלוז'-נאפוקה, הוא הוצג בפני העורך הראשי ככישרון צעיר. התקבל לעיתון ופרש לעיתון אחר כעבור חודש ואז שוב לעיתון אחר כעבור חודש נוסף, תמורת שכר נוסף. עיתון זה האחרון פשט רגל ובגיל 19 החליט אינצה שמאחר ואין לו עבודה הוא "יקים עיתון" בעצמו. כיוון שהתיאטרון היה הדבר החשוב ביותר עבורו באותה תקופה בשל עיסוק ושכנוע של דודו הנריק, הוא הקים מגזין תיאטרון (הוא היה זקוק רק לבול הכנסה של 50 פילר, כלומר חצי פורינט, כדי לקבל הרישיון).
הקמת כתב העת השני
כבר בשנת 1910 ייסד מגזין תיאטרון שני, הפעם בבודפשט (היו ששה כאלה אז בבודפשט). גם כתב עת זה נוסד יחד עם חברו ללימודים הרשאני. בשנת 1912 שינה את שם המגזין ל"חיי תיאטרון" (Színházi Élet) ובחר לאחד מכתביו את הבחור בן ה-19 בפריז יהודי-הונגרי גם הוא אלכסנדר קורדה שקיבל אחריות על מדור הקולנוע במגזין (לימים קורדה הפך לבמאי סרטים מפורסם שאף קיבל תואר אצולה בריטי).
המלחמה הראשונה
שאנדור אינצה התגייס במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא אמנם קיבל עזרה לפטור מהצבא, אך לא השתמש בעזרה זו. הוא הגיע ישר לחזית כקצין. ב-3 באפריל 1915, בכיבוש רכס קובינה הוא נורה בראש. אושפז בבית חולים, החלים ושוחרר מהצבא. שאנדור קורדה תפס בתקופה זו את מקומו בתפעול המגזין יחד עם הרשאני. לאחר החלמתו ושחרורו אינצה חזר למערכת כעורך ראשי.
ההצלחה
המגזין זכה להצלחה עצומה. עם הזמן נפחו גדל מאוד, לעבה ממש (למשל גיליון חג מולד ממוצע של 320 עמודים). אינצה שאף לשמור על האחדות הרעיונית כעורך ראשי, בעוד אינספור צוותים חיצוניים ופנימיים כתבו וייצרו את כתב העת תוך תשומת לב רבה שלו לפרטים.
המגזין בתקופת הופעתו בהונגריה:
- "חיי התיאטרון" 1912–דצמבר 1938.
- מספר הגליונות: בערך 1,100 במשך 26 שנה.
- ממוצע כל גיליון היה 150 עמודים.
ההגירה
כשהגיע שנת 1938 ואיתו החוקים האנטי-יהודיים הוא לא יכול היה לפרסם יותר את כתב העת. הוא החליט בגיל 51 להגר לארצות הברית, בעיקר בשל קשריו האישיים שם (חברים, קרובי משפחה) הוא גר בניו יורק עד מותו. גם בארצות הברית הוא פרסם כמה מגזיני תיאטרון, אך פשט רגל. המגזין שלו – Stage – שיצא רק בשמונה גליונות הוא מגזין שנחשב עדיין לאחד מכתבי העת האיכותיים ביותר בתולדות התיאטרון האמריקני.
עבודותיו
- הונגרים באמריקה (1923)
- חיי התיאטרון שלי (זכרונות, 1987)
לקריאה נוספת
- מיהו מי בספרות ההונגרית?
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי
- ספריית שחקנים
- לקסיקון התיאטרון ההונגרי
- לקסיקון וביבליוגרפיה ספרותית של הונגרים במערב
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ A Belügyminisztérium 1908. évi 104187. sz. rendelete
