שאלת קיטבג

שאלת קיטבג היא ביטוי סלנג צה"לי המתאר שאלה שהתשובה עליה ברורה מראש וכן שהשואל יינזק מעצם הצגת השאלה, ולעיתים אף יגרום נזק גם לסובבים אותו. בעיית שאלת הקיטבג היא סוגיה קלאסית בתורת ההחלטות.
במקורו נוצר הביטוי כאשר חיילים שקיבלו פקודה לנוע ממקום למקום שאלו את מפקדיהם אם עליהם לקחת עמם את שק הציוד האישי ("קיטבג"), והתשובה הייתה "כמובן שיש לקחתו", למרות שזו לא הייתה הכוונה המקורית של המפקדים.
כיום הביטוי שגור בישראל גם בתחומי חיים שאינם צבאיים. בדרך כלל שאלות קיטבג הן שאלות כן או לא, או שהן שאלות של מה צריך לעשות.

ניתן לזהות שני סוגים של שאלות קיטבג:

שאלה לגבי משימה שהשואל יודע שעליו לבצעה, אך הוא מעלה את השאלה בתקווה לביטול המשימה או הקלת הדרישות.
שאלה לגבי הוראות לא ברורות. במקרה כזה, מהווה שאלת הקיטבג דילמה: מצד אחד, השואל קיבל הוראות שאינן ברורות במלואן ומעוניין להבהירן על מנת לבצען טוב יותר. מהצד השני, השאלה גורמת בהסתברות גבוהה להחמרת ההוראות, ולכן לא כדאי לשאול אותה. הסיבה להחמרה הצפויה של ההוראות היא שבמקרים רבים נותני ההוראות אינם נותנים את הדעת על רמת הקושי של המשימות, והם מעדיפים להחמיר את ההוראות מאשר לקחת אחריות על הקלתן – אף כי ניתן לשער שהקלת העומס על המבצעים תוביל לשיפור הביצועים. פתרונות אפשריים למצב הדילמה יכולים להיות "לא לשאול ולא לעשות" – פתרון ראש קטן, או לפתור מראש את השאלה מבלי להציגה, ולהעמיד את נותן ההוראות בפני עובדה מוגמרת.

לדוגמה: המפקד פוקד על חייליו להקיף את המחנה בריצה, ואחד החיילים שואל האם לעשות זאת עם חגור וכפל"ד או בלעדיהם. זו שאלת קיטבג קלאסית.

כאמור, גם בתחומים שאינם צבאיים ניתן לזהות "שאלות קיטבג". דוגמה שעולה רבות היא בפניות לרשויות שונות לקבלת מסמכים (למשל היתר בנייה). מקובל כי אם המבקש ישאל את הרשות אם עליו להציג מסמך כלשהו, התשובה תמיד תהיה חיובית, בין אם המסמך באמת נדרש ובין אם לא.