שאדי גדיריאן

שאדי גדיריאן (בפרסית: شادی قدیریان; נולדה ב-1974 בטהראן, איראן) היא צלמת עכשווית החיה ועובדת בטהראן. דרך העבודה שלה, היא מעבירה ביקורת על הניגודים בין מסורת למודרניות עבור נשים איראניות, כמו גם הסתירות האחרות אשר קיימות בחיי היום יום. גדיריאן זכתה להכרה בינלאומית באמצעות הסדרות Qajar ו-Like Every Day ב-1998 ו-2001, בהתאמה.

חיים אישיים

לאחר סיום לימודי התיכון ב-1988, גדיריאן למדה אמנות וצילום באוניברסיטת אזאד בטהראן, שם סיימה תואר ראשון. בשנת 2000, גדיריאן נישאה לצלם והסופר האיראני פיימן הושמנדזאדה אשר גם הוא למד צילום באוניברסיטת אזאד.

בנוסף לעבודתה האמנותית, גדיריאן עובדת במוזיאון הצילום של טהראן.

עבודות

גדיריאן הפיקה תשע סדרות צילומים עד כה: Miss Butterfly, Nil, Nil, Be Colourful, Like Every Day, Qajar, Ctrl+Alt+Delete, My Press Photo, Out of Focus, ו- West by East. סדרות אלה מנסות לעבד ולחשוף את הבעיות שעומדות בפני נשים באיראן, ובאותו הזמן גם להאיר בזרקור את המורכבויות של הסטראוטיפים השליליים שאותן הנשים סופגות מחו"ל.

ב סדרתה הראשונה, Qajar (קאג'אר) (1998), גדיריאן ארגנה דיוקנאות של נשים, בעיקר של משפחה וחברים שלה, עם תפאורות ותלבשות המזכירות את תקופת ההשושלת הקאג'ארית (1785-1925), אך בתוספת של אביזרים מערביים עכשוויים, כגון מערכת סטריאו, פחית פפסי, טלפון או שואב אבק. דיוקנאות שצולמו בתקופת הקאג'אר נערכו באווירה פורמלית, כשהמצולמים מוקפים לעיתים קרובות עם הנכסים היקרים להם וחפצים המצביעים על מעמדם הגבוע. הסמיכות של המסורתי והעכשווי בסדרה זו שימשה כבסיס לסדרות הבאות שלה, שנסבו סביב סתירות הקיימות בחיי היום יום באיראן.

עבודת הווידאו הראשונה של גדיראין נקראת (Too Loud a Solitude (2015. הסרטון הוא אוסף של "פרוסות של רגעים" שמביאה פרשנות לעמימות של מקור האנושות.

תערוכות קבוצתיות

המעורבות הראשונה של גדיריאן בתערוכות קבוצתיות הייתה בתערוכה על ילדים בגלריית אריה בטהראן, ובתערוכת הצילום התיעודי הבינלאומית בטהראן, שהתקיימו בשנת 1997. מאז, היא לקח חלק במגוון תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות ברחבי אירופה, צפון ודרום אמריקה, צפון אפריקה, אסיה, אוסטרליה, כמו גם תערוכות באיראן ובמזרח התיכון. העבודה שלה הופיע בביאנלה של ונציה (2015), ובעוד ביאנלות וגלריות בולטות אחרות.

גדריאן תרמה 13 צילומים מסדרת "קאג'אר" לתערוכה הקבוצתית "She Who Tells a Story: Women Photographers From Iran and the Arab World" שהתחילה ב-2013. התערוכה - שנוסעת מעיר לעיר - כוללת אוסף של עבודות מאת 12 אמניות, ומתייחסת בעיקר למורכבות של הגישה המערבית מבחינת סטריאוטיפים על החיג'אב והמאבקים הפנימיים והיומיומיים של נשים בעולם הערבי.

תערוכות יחיד

תערוכת היחיד הראשונה של גדיריאן נערכה בגלריית גולסטאן בטהראן, ובמוזיאון בית לייטון בלונדון, ב-1999. מאז, החא ערכה תערוכות יחיד בכל רחבי העולם, בעיקר באירופה, צפון אמריקה והמזרח התיכון.

עבודותיה של גדיריאן כלולים באוספים ציבוריים במוזיאון הבריטי ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון; במרכז ז'ורז'-פומפידו בפריז; מרכז האמנות LACMA בלוס אנג'לס; מוזיאון הסמית'סוניאן בוושינגטון די סי; המוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון; המומוק בווינה; בקרן דווי לאמנות בגורגון, הודו; ובמוזיאון לאמנות עכשווית בטהראן.

פרסים

ב-1995, גדיריאן זכתה בתחרות צילום עם אחת התמונות מתוך סדרת "קאג'אר", המציגה שתי נשים בחיג'אב המחזיקות ראי המשקף ספרים מוחרמים על מדף. אך משרד התרבות באיראן כינה את הצילום "מעורר מחלוקת מדי", ופסל את היצירה מהתחרות.

ב-4 בפברואר 2009, The Guardian בחר את גדיריאן כ"אמנית השבוע".

פרסומים

.Anahita Ghabaian Etehadieh, Sous la direction de, "La photographie iranienne, Un regard sur la création contemporaine en Iran", L'Atelier d'édition Loco/Silk Road Gallery, 2011, 191 pages

קישורים חיצוניים

• Shadi Ghadirian
• Artist profile on Kashya Hildebrand
• Artist profile on Aeroplasticsi
• "Shadi Ghadirian: A Retrospective" Review
• Slideshow of photographs, hosted on the Daily Telegraph website
• Features a selection of images from the Qajar Series and Like Every Day Series
• Los Angeles County Museum of Art's recent acquisitions, with a brief essay.
• Shadi Ghadirian on re-title.com

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25620460שאדי גדיריאן