רשומה בדויה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רשומה בדויה היא מידע שגוי שמוכנס במכוון למפות, אנציקלופדיות, מילונים וספרי הדרכה, כדי לשמש מלכודות כנגד העתקות בלתי חוקיות שפוגעות בזכויות היוצרים של המוציאים לאור. הצורך בהוספת ערכים פיקטיביים נובע מכך שעל עובדות אין זכויות יוצרים, ולכן קשה להוכיח מהו מקור העובדות המובאות, בעוד שאת מקורו של מידע כוזב ניתן לאתר בקלות יחסית.

טרמינולוגיה

המונח "מאונטוויזל" (Mountweazel) לציון רשומה בדויה נטבע על ידי סופר "הניו יורקר" הנרי אלפורד במאמר שהזכיר ערך ביוגרפי פיקטיבי[1], אשר צוין בכוונה כמלכודת זכויות יוצרים ב-New Columbia Encyclopedia משנת 1975[2][3]. הערך תיאר את ליליאן וירג'יניה מאונטוויזל כמעצבת מזרקות שהפכה לצלמת, וכתב כי מתה בפיצוץ בזמן שהייתה במשימה עבור המגזין ״Combustibles״[1]. לכאורה, היא נודעה ברבים בזכות מאמרי הצילום שלה בנושאים יוצאי דופן, כולל אוטובוסים בניו יורק, בתי הקברות של פריז ותיבות דואר כפריות בארצות הברית[1].

כדי לתאר רשומה בדויה משתמשים לעיתים במונח nihilartikel, המשלב בין המילה הלטינית ״nihil״ ("כלום") לבין המילה הגרמנית ״Artikel״ ("מאמר")[1].

דוגמאות

הערך האחרון באנציקלופדיה לאוהבי המוזיקה מ-1903 מגדיר שם פיקטיבי (zzxjoanw) לתוף מאורי[2]. הערך נחשף כרשומה בדויה רק בשנת 1976.

ארגלטון (אנ') היא עיירה מומצאת שהופיעה בגוגל מפות באזור לנקשייר בצפון-מערב אנגליה[4]. חברת Tele Atlas (אנ') היא חברת מפות שהייתה ספקית של גוגל מפות. הכנסת שם העיירה הייתה דרכהּ לוודא שזכויות היוצרים שלה יישמרו, שכן אם תתגלה מפה שכוללת את שמה של העיירה הרי ברור שהועתקה ממפה שמקורה בחברה.

בישראל, חברת מפה הייתה ספקית המפות של גוגל מפות. כדי לשמור על זכויותיה שיימה החברה רחובות ברחבי הארץ[5]. בחיפה הוסיפה החברה את שמה של עובדת בכירה לרחוב קטן בעיר, ושמה הופיע גם על שלט תחנת האוטובוס[6]. כמו כן, הוסיפה החברה נחל פיקטיבי בשם "נחל סדן" ליד נחל פטיש[7].

הודלף שהמהדורה השנייה של מילון אוקספורד מכילה לפחות מילה פיקטיבית אחת, שהתגלתה מאוחר יותר כמילה "esquivalience"[8].

רשומה בדויה שהפכה לאמיתית

Agloe הייתה במקור רשומה בדויה של כפר בדיוני במדינת ניו יורק בארצות הברית. Agloe הוכנסה למפה בשנות ה-20 של המאה העשרים על ידי חברת General Drafting כמלכודת זכויות יוצרים. בשנות ה-50 של המאה העשרים נבנתה באותו המקום חנות כלבו בשם Agloe General Store ונרשמה בשם זה במרשם המקומי. מאוחר יותר, Agloe הופיעה על מפה שפרסמה חברת ראנד מקנאלי. כאשר עלתה האפשרות לתבוע את ראנד מקנאלי בגין הפרת זכויות היוצרים המשוערת שה"מלכודת" חשפה, טענה ראנד מקנאלי כי המקום הפך לאמיתי, רשום ברשומות של מדינת ניו יורק, ולכן לא ניתן לקבוע הפרה[9].

נכון לאפריל 2024, עדיין ניתן למצוא את Agloe General Store על מפות גוגל, אף על פי שהחנות עצמה הפסיקה לפעול מזמן.

Agloe מופיעה ברומן המסתורין הרומנטי האמריקאי "ערים של נייר" מאת ג'ון גרין ובעיבוד הקולנועי שלו[10].

פסיקה משפטית בארצות הברית

במספר משפטים בארצות הברית היה לרשומות בדויות תפקיד חשוב:

  • בשנת 1984 תבע פרד ל. וורת’, מחבר סדרת ספרי "סופר טריוויה" בנושאי טריוויה, את יצרני ומפיצי משחק הקלפים "המרדף הטריוויאלי". משחק קלפים זה היה להיט מכירות (256 מיליון דולר עד סוף 1984). פרד תבע את יצרני המשחק בסכום של 300 מיליון דולר. פרד טען כי כשליש מהחומר במשחק הקלפים הועתק מספריו. להוכחת ההעתקה הראה פרד כי רשומה בדויה שהומצאה על ידו ונכללה בספרו נמצאת גם במשחק הקלפים. רשומה בדויה זו כללה את שמו הפרטי (פיליפ) של הבלש קולומבו מסדרת הטלוויזיה קולומבו. השם הפרטי פיליפ מעולם לא הוזכר בסדרת הטלוויזיה והוא הוכנס כרשומה בדויה על ידי פרד במטרה ללכוד מעתיקים. הנתבעים הודו כי העתיקו מספרו של פרד וורת', אך הם טענו כי העתיקו גם ממקורות רבים אחרים וכי עובדות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. התיק של פרד נדחה בבית המשפט מבלי להגיע לדיון. בשנת 1987, הדחיה אושרה על ידי בית המשפט לערעורים, שהכריז כי המשחק "המרדף הטריוויאלי" היה שונה מהותית מהספר "סופר טריוויה" של פרד. פרד ערער לבית המשפט העליון של ארצות הברית, אך ב-28 במרץ 1988, בית המשפט העליון דחה את עתירתו[11].
  • שנת 1991 - משפט Feist Publications, Inc. v. Rural Tel. Serv. Co. בהיותה חברה לאספקת שירותי טלפון למספר קהילות בקנזס, בארצות הברית, Rural פרסמה ספרי טלפונים ובהם רשומות של שמות המנויים שלה, וכן כמה רשומות בדויות. Feist היתה חברת הוצאה לאור שהתמחתה במדריכי טלפון לאזורים נרחבים, כולל האזורים בהם פעלה Rural. Rural סירבה לאשר ל-Feist להעתיק את ספרי הטלפון שלה ו-Feist העתיקה אותם ללא רשות, כולל כמה מהרשומות הבדויות. העתקת הרשומות הבדויות לא הותירה מקום לספק שאכן בוצעה העתקה. Rural תבעה את Feist על הפרת זכויות יוצרים. בתי המשפט בערכאות נמוכות תמכו בתביעה של Rural על הפרת זכויות היוצרים שלה שכן הגנת זכויות יוצרים התבססה באופן מסורתי על הסברה שהזמן והמאמץ שהושקעו ביצירת חומר הם המעניקים ליוצר את זכויות היוצרים על החומר. בית המשפט העליון, בהתבססו על חוקי זכיות היוצרים בארצות הברית מהשנים 1909 ו-1976, דחה את הטענות של Rural וקבע כי "הסטנדרט להחלטה אם יצירה יכולה לזכות בהגנה על זכויות יוצרים הוא המקוריות שלה ולא המאמץ של היוצר שלה" ועוד נקבע באותה פסיקה כי אוסף של עובדות אינו מוגן בזכויות יוצרים כשלעצמו, אך הוא יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים רק אם עובדותיו "נבחרו, תואמו או סודרו באופן שהיצירה המתקבלת בכללותה מהווה יצירה מקורית של יוצר". בית המשפט העליון קבע כי אין שום דבר מקורי בספר הטלפונים של Rural. הנתונים הגולמיים הם עובדות שאינן ניתנות לזכויות יוצרים, והדרך שבה Rural בחרה, תיאמה וסידרה את העובדות הללו אינה מקורית בשום צורה. אוסף הרשומות בספר הטלפונים של Rural - שמות מנויים, עיירות ומספרי טלפון - לא יכול להיות ברור יותר, וחסר את מידת היצירתיות הדרושה כדי להפוך בחירה גרידא לביטוי המוגן בזכויות יוצרים[12]..
  • בשנת 1992 תבעה חברת Nester’s Map & Guide את חברת Hagstrom Map Company על הפרת זכויות יוצרים בהעתקת המפות שלה. Nester החלה לפרסם ולמכור מדריך לנהגי מוניות בניו יורק בשנת 1978. המדריך שלה הכיל מפות, ונקודות עניין שונות כמו גם טבלאות כתובות המכילות רחובות ומספרי בניינים חשובים. כחלק מרישום זה של כתובות Nester כללה גם רשומות בדויות שאינן משפיעות באופן מהותי על דיוק המדריך שלה, אך משמשות לזיהוי העתקה על ידי אחרים. בשנת 1988 החלה Hagstrom לפרסם מדריך משלה. Hagstrom הודתה כי העתיקה חלקים מהמדריך של Nester אך לטענתה הועתקו עובדות או רשומות המיוצגות כעובדות, ולכן אינן מוגנות בזכויות יוצרים. Nester טענה למקוריות ברשומות הבדויות שלה אשר נוצרו מבחירת רחובות צולבים ראשיים והקצאת מספרי כתובות לכל אחד מהרחובות הצולבים הללו. רבים מהמספרים שהוקצו לכל צומת אינם תואמים את המספרים האמיתיים של הבניינים באותו צומת. לטענת Nester מיספור זה נעשה הן כדי לזהות העתקה והן כדי להקל על זכירת המספרים. בית המשפט קבע כי Nester השתמשה ביצירתיות מספקת ביישום תוכנית לאיתור כתובות לאורך רחובות וצמתים מרכזיים כדי שחלק זה במדריך של Nester יוכר כמוגן בזכויות יוצרים. הפקת הרשומות והמספרים לא בוצעה בצורה "מכנית או שגרתית", כפי שקרה בספר הטלפונים במשפט  Rural נגד פייסט. Nester הראתה יצירתיות דווקא ברשומות הבדויות שלה על ידי הקצאת מספרים משוערים לכתובות בניינים בצמתים שנבחרו ולכן זכתה בחלק זה של התביעה[13].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Henry Alford, Not a Word, The New Yorker, ‏22 באוגוסט 2005
  2. ^ 2.0 2.1 Nihilartikel באתר worldwidewords1
  3. ^ הערך Mountweazel באנציקלופדיה The New Columbia encyclopedia, אתר internet archive
  4. ^ ברוכים הבאים לעיירת הרפאים של גוגל, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
  5. ^ אלון תמרי, סיפורי רחובות: מי אַת ענבר לדרמן?, בבלוג "עונג שבת", 25 במאי 2015
  6. ^ סיור ברחובות חיפה מבלי לקום מהכורסא (כ"ד) ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
  7. ^ כאן | דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי (2017-08-02), כאן | דורון פישלר מצא כמה רחובות פיקטיביים, נבדק ב-2024-05-27
  8. ^ מילון אוקספורד עמ' 591
  9. ^ Andrew Pourciaux, Fake Towns and Trap Streets were Purposefully Inserted into Old Maps | The Vintage News, thevintagenews, ‏2018-08-26 (באנגלית)
  10. ^ Guardian staff reporter, The imaginary American town that became a tourist attraction, The Guardian, ‏3 במאי 2020
  11. ^ Columbo Poster, www.columbo-site.freeuk.com
  12. ^ Feist Publications, Inc. v. Rural Tel. Serv. Co., 499 U.S. 340 (1991), Justia Law (באנגלית)
  13. ^ Nester's Map & Guide Corp. v. Hagstrom Map Co., 796 F. Supp. 729 (E.D.N.Y. 1992), Justia Law (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38727699רשומה בדויה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רשומה_בדויה&oldid=2586499"