רקוויאם
רקוויאם היא תפילת אשכבה קתולית, המבוצעת בניגון בלוויה ובטקסים נוספים. בלטינית היא מכונה 'מיסה פרו דפונקטיס' כלומר מיסה עבור המתים.
הרקוויאם מבוצע כיום גם בכנסיה האנגלו-קתולית, ובכנסיות לותנירות נוספות, בתוכן ובטקסטים שונים לחלוטין.
במהלך השנים תוכנה השתנה, וכיום היא מורכבת בעיקר ממספר מזמורי תהילים, הדלקת נרות, ה'בשורה' ועוד.
אל האשכבה נאספים האנשים בבגדים כהים בלבד, המבטאים אבילות. בעבר היו מגיעים רק בבגדים שחורים, כיום באים גם בבגדים בעלי גוון סגול ואפילו בלבן במדינות כמו אנגליה.
יצירות שאינן נוצריות
קיימת גם מסורת מוזיקלית של רקוויאם לא-קתולי (נוצרי). הדוגמאות הבולטות הן "Musikalische Exequien" מאת היינריך שיץ, "אקטוס טרגיקוס" (מס' 106 ברי"ב) מאת באך ו"הרקוויאם הגרמני", מאת יוהנס ברהמס (שלושתן מבוססות על אוסף טקסטים גרמניים מכתבים נוצריים ולא על טקסט קנוני); "רקוויאם המלחמה" מאת בנג'מין בריטן משלב לסירוגין קטעים מתוך הרקוויאם הקתולי, עם שירים אנטי-מלחמתיים מאת המשורר וילפרד אוון שנהרג במלחמת העולם הראשונה. רקוויאם אנטי-מלחמתי נוסף הוא "הרקוויאם הברלינאי" שכתב קורט וייל ב-1928, לטקסטים של שירים בנושא המוות מאת ברטולט ברכט.
מילות הרקוויאם
גם היא כרוב המיסות מושרת בלטינית, שהיא השפה המקורית של הטקסטים. בדרך כלל בליווי עוגב כנסייתי או בליווי הרכבים כליים שונים.
