רפואת אסונות
רפואת אסונות היא תחום התמחות רפואית המתמקדת בשני תחומים עיקריים: מתן שירותי בריאות לנפגעי אסון, ומתן הנחיות וייעוץ רפואיים הקשורים להיערכות לאסונות, תכנון אסונות, תגובה לאסונות ושיקום לאחר אסונות לאורך כל מחזור החיים של האסון. מומחי רפואת אסונות מספקים תובנות, הנחיות ומומחיות עקרונית ומעשית בתחום הרפואה הן באזורי השפעת האסון והן במתקני קליטת מפונים, לאנשי ניהול חירום, בתי חולים, מתקני בריאות, קהילות וממשלות. מומחה רפואת אסונות משמש כמתווך ושותף למתכנן מצבי חירום רפואיים, לאיש ניהול החירום, למערכת פיקוד האירועים, לממשלה ולמקבלי ההחלטות.
רפואת אסונות היא ייחודית בין תחומי ההתמחות הרפואיים בכך שבניגוד לתחומים אחרים, מומחה רפואת האסונות אינו מתרגל את כל היקף ההתמחות מדי יום, אלא רק במצבי חירום. למעשה, מומחה רפואת האסונות מקווה שלא יצטרך לעולם לתרגל את כל הכישורים הנדרשים להסמכה המקצועית. עם זאת, כמו מומחים בתחום בריאות הציבור, רפואה סביבתית ורפואה תעסוקתית, מומחי רפואת האסונות עוסקים בפיתוח ושינוי מדיניות ציבורית ופרטית, חקיקה, תכנון אסונות ושיקום מאסונות. בארצות הברית, תחום רפואת האסונות ממלא את הדרישות שנקבעו על ידי הנחיות נשיאותיות לביטחון המולדת (HSPD), תוכנית המענה הלאומית (NRP), מערכת ניהול האירועים הלאומית (NIMS), מערכת סיווג המשאבים הלאומית (NRTS) ותוכנית היישום של NIMS לבתי חולים ומתקני בריאות.
הגדרות
- רפואת אסונות – מתן שירותי בריאות על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות לנפגעי אסון ולמגיבים לאסון הן באזורי השפעת האסון והן במתקני קליטת מפונים לאורך כל מחזור החיים של האסון.[1]
- בריאות התנהגותית באסון – תחום בריאות התנהגותית באסון עוסק ביכולת של מגיבי האסון לתפקד באופן מיטבי, ושל נפגעי האסון לשמור או לשקם במהירות את תפקודם, כאשר הם מתמודדים עם האיום או ההשפעה הממשית של אסונות ואירועים קיצוניים.[2]
- חוקי אסון – תחום חוקי האסון עוסק בהשלכות המשפטיות של תכנון, היערכות, תגובה ושיקום מאסונות, כולל אך לא מוגבל לשיקום פיננסי, אחריות ציבורית ופרטית, הפחתת נכסים והפקעתם.[3]
- מחזור החיים של אסון – קו הזמן של אירועי אסון המתחיל מהתקופה שבין האסונות (שלב הביניים), ממשיך דרך אירוע האסון והתגובה לאסון ומסתיים בשיקום מהאסון. שלב הביניים מתחיל בסיום השיקום מהאסון האחרון ומסתיים בתחילת האירוע האסוני הבא. אירוע האסון מתחיל כאשר האסון מתרחש ומסתיים כאשר האירוע המידי שוכך. התגובה לאסון מתחילה עם תחילת האירוע ומסתיימת כאשר שירותי התגובה הדחופים אינם נדרשים עוד. השיקום מהאסון מתחיל גם הוא עם התגובה לאסון וממשיך עד שהאזור הנפגע מוחזר למצב שהיה לפני האירוע.[3]
- תכנון אסונות – המעשה של תכנון מתודולוגיה להתמודדות עם אירוע אסון, במיוחד כזה שיש לו פוטנציאל להתרחש בפתאומיות ולגרום לפציעות חמורות או אובדן חיים, נזק וסבל. תכנון אסונות מתרחש במהלך שלב הביניים.[4]
- היערכות לאסונות – המעשה של תרגול והטמעת התוכנית להתמודדות עם אירוע אסון לפני שהאירוע מתרחש, במיוחד כזה שיש לו פוטנציאל להתרחש בפתאומיות ולגרום לפציעות חמורות ו/או אובדן חיים, נזק וסבל. היערכות לאסונות מתרחשת במהלך שלב הביניים.[5]
- שיקום מאסון – השבת המצב או החזרה למצב קודם או טוב יותר לאחר אירוע אסון (כלומר, המצב שקדם לאירוע). השיקום מאסון הוא השלב הרביעי במחזור החיים של האסון.[4]
- תגובה לאסון – היכולת להתמודד עם האתגרים המיידיים שהוצבו על ידי אירוע אסון. התגובה לאסון היא השלב השלישי במחזור החיים של האסון.[6]
- תכנון רפואי למקרי חירום – המעשה של תכנון מתודולוגיה למענה על הצרכים הרפואיים של אוכלוסייה שנפגעה מאירוע אסון.[6]
- עלייה פתאומית בעומס המטופלים – גידול פתאומי במספר המטופלים (פצועים פיזית ונפשית), עוברי אורח, מבקרים, בני משפחה, כלי תקשורת ואנשים המחפשים נעדרים, הפונים לבית חולים או למתקן בריאות לקבלת טיפול, מידע ו/או מקלט בעקבות אסון.[6]
- יכולת קליטה מוגברת – היכולת להתמודד עם עלייה פתאומית ובלתי צפויה במספר המטופלים, אשר אחרת הייתה מאתגרת או חורגת מיכולת המערכת הרפואית הנוכחית.[2]
- מיון רפואי – הפרדת מטופלים לפי חומרת הפציעה או המחלה בהתחשב במשאבים הזמינים.[7]
- מיון פסיכו-סוציאלי – הפרדת מטופלים לפי חומרת הפגיעה הנפשית או ההשפעה בהתחשב במשאבים הזמינים.[8]
היסטוריה
המונח "רפואת אסונות" הופיע לראשונה בלקסיקון הרפואי לאחר מלחמת העולם השנייה. אף על פי שהמונח נטבע על ידי רופאים צבאיים לשעבר וכאלו שהיו עדיין בשירות אשר שירתו במהלך המלחמה, הוא נולד לא מתוך דאגה לצורך לטפל בנפגעי מלחמה או קורבנות שואה גרעינית, אלא מתוך הצורך להעניק טיפול לניצולי אסונות טבע וזיכרון קרוב של מגפת השפעת של 1917–1918.
המונח "רפואת אסונות" המשיך להופיע לסירוגין הן בעיתונות הרפואית והן בעיתונות הפופולרית עד שנות ה-80, כאשר המאמצים הראשונים לארגן גוף תגובה רפואי לאסונות הבשילו למערכת הרפואית הלאומית לאסונות (National Disaster Medical System). במקביל, נוצרה קבוצת דיון ולימוד בנושא רפואה דחופה תחת איגוד הרפואה האמריקאי (AMA) בארצות הברית וכן קבוצות דומות בבריטניה, ישראל ומדינות נוספות. כאשר פגע הוריקן אנדרו בפלורידה בשנת 1992, המושג "רפואת אסונות" כבר היה מושרש בתודעה הציבורית והממשלתית. אף על פי שהכשרות והתמחויות ברפואת אסונות או בנושאים קשורים החלו להכשיר מומחים באירופה ובארצות הברית כבר בשנות ה-80, רק בשנת 2003 אימץ הקהילה הרפואית את הצורך בתחום ההתמחות החדש הזה.
במהלך תקופה זו, תגובות רפואיות לא שלמות ולא עקביות לאירועי אסון הבהירו יותר ויותר בארצות הברית כי ארגוני ניהול החירום הפדרליים, המדינתיים והמקומיים זקוקים למנגנון לזיהוי רופאים מוסמכים מול עלייה עולמית בשיעור האסונות. רופאים רבים שמתנדבים באסונות מחזיקים בידע מינימלי בלבד ברפואת אסונות ולעיתים מהווים סיכון לעצמם ולמאמץ התגובה בשל חוסר או העדר הכשרה בתגובה בשטח. על רקע זה הוקמו בארצות הברית האקדמיה האמריקאית לרפואת אסונות (AADM) והמועצה האמריקאית לרפואת אסונות (ABODM) לצורך חילופי ידע אקדמיים והכשרה ברפואת אסונות וכן פיתוח בחינה להוכחת מצוינות לקראת הסמכה מקצועית בתחום החדש הזה.
בשנת 2008, הספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית (NLM) הקימה את מרכז המחקר לניהול מידע אסונות (DIMRC) כדי לתמוך בהיסטוריה של ה-NLM בתמיכה באנשי מקצוע בתחום הבריאות ועובדי מידע בגישה למידע בריאותי. המרכז מספק מאגר נתונים ייעודי, Disaster Lit: Database for Disaster Medicine and Public Health, שהוא משאב גישה פתוחה למסמכים בתחום רפואת אסונות ובריאות הציבור, כולל הנחיות, דוחות מחקר, פרוטוקולים מכנסים, דפי מידע, הדרכות וחומרים דומים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ National Security Presidential Directives [NSPD] George W. Bush Administration
- ^ 2.0 2.1 Shultz et al. 2006. Surge, Sort, Support: Disaster Behavioral Health for Healthcare Professionals. Orlando: Disaster Life Support Publishing, Inc.
- ^ 3.0 3.1 Ramirez, M. National Strategies for Medical Contingency Planning seminar, September, 2007
- ^ 4.0 4.1 Marghella, P. National Strategies for Medical Contingency Planning seminar, September, 2007
- ^ Marghella, P. National Strategies for Medical Contingency Planning Seminar, September 2007
- ^ 6.0 6.1 6.2 Marghella, P. National Strategies for Medical Contingency Planning Seminar, September, 2007
- ^ Barbera JA, McIntyre AG. (2003). Jane’s Mass Casualty Handbook: Hospital. Emergency Preparedness and Response. Surrey, UK: Jane’s’ Information Group, Ltd.
- ^ Ramirez & Shultz. 2006. Surge, Sort, Support Lecture Series. University of Miami and the Florida Department of Health
39450186רפואת אסונות