ריצת מרתון במשחקים האולימפיים
ריצת מרתון היא ענף במשחקים האולימפיים מאז המשחקים הראשונים (1896). קטגוריית הנשים בתחרות נוספה באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984).
ריצת המרתון המודרנית נוצרה ועוצבה בעקבות המשחקים האולימפיים. מישל בריאל, הוגה רעיון ריצת המרתון, הציע לחברו פייר דה קוברטן, יוזם המשחקים המודרניים, להוסיף את המירוץ לאולימפיאדה המודרנית הראשונה באתונה בשנת 1896. המירוץ נועד להנציח את השליח היווני פידיפידס, שעל פי האגדה העממית, רץ מהעיר מרתון לאתונה, כדי לבשר על הניצחון היווני[1][2]. הריצה החלה בעיר מרתון והסתיימה באצטדיון פאנאתינאיקו שבאתונה, מרחק של 40 ק"מ. את הריצה ניצח ספירידון לואיס, מחלק מים יווני, שקבע זמן של שעתיים, 58 דקות ו-50 שניות.
באולימפיאדות הראשונות מרחק הריצה נע בין 40 ל-42 ק"מ, בהתאם למרחק שהיה קיים בין 2 נקודות עליהם החליטו המארגנים. באולימפיאדת לונדון (1908) הוצג סטנדרט חדש לריצה ונקבע מרחק של 42.195 ק"מ[3]. המרחק, הנחשב היום למרחק הסטנדרטי לריצת מרתון התקבל באופן רשמי רק באולימפיאדת פריז (1924)[4].
ריצת מרתון במשחקים האולימפיים33455979Q637848