רחל ליברמן
רחל לאה ליברמן (10 ביולי 1900 ברדיצ'ב, אוקראינה - 7 באפריל 1935 בואנוס איירס, ארגנטינה; ספרדית: Raquel Liberman) הייתה לוחמת נגד סחר בנשים בארגנטינה, לאחר שבעצמה נפלה קרבן לתופעה זו. היא הצליחה להביא בתחילת המאה ה-20 להרשעתם של ראשי רשת הברחת נשים יהודיות לארגנטינה, ולחיסול הארגון 'צבי מגדל' שבו הם היו מאוגדים. [1][2][3]
ביוגרפיה
ליברמן עברה עם משפחתה ממקום הולדתה ברדיצ'ב, אוקראינה - לוורשה בפולין, עוד בילדותה.[4] היא נישאה כדת וכדין ב-1919 בטקס חופה וקידושין ליעקב פרבר, חייט יהודי מוורשה, שהיגר כעבור זמן לארגנטינה, לעיירה טפאלקווה (Tapalque) במחוז בואנוס איירס, שם השתקעו לפני כן אחותו ובעלה. רחל ליברמן הצטרפה לבעלה עם שני ילדיהם ב-1922, אבל קצת לאחר בואם נפטר יעקב פרבר משחפת. כיוון שנזקקה נואשות לפרנסה אך לא ידעה ספרדית, היא הפקידה את ילדיה בידי משפחה אומנת ונסעה לחפש תעסוקה במקצועה כתופרת בבואנוס איירס. כדי להקל על עצמה במציאת עבודה, שמרה בסוד את קיום ילדיה, ובמקביל - העלימה מהם ומשאר מכריה את קורותיה בעיר הבירה.
השתלשלות האירועים שהביאו לנפילתה של ליברמן ברשת סוחרי הנשים לא ידועה, בהיעדר מידע על חייה המוקדמים בבואנוס איירס, אך בעיקר - משום היותה קנאית מאוד לפרטיותה. ליברמן נלכדה בציפורני 'צבי מגדל' והוכרחה לעבוד למענם, כשכל אותו זמן השכילה גם לממן את אחזקת ילדיה, וגם לחסוך די כסף שהספיק לפדיון חירותה, כעבור שנים, מארגון הפשע. עם שחרורה מאותו שיעבוד, עלה בידיה לפתוח חנות קטנה בשדרות קאג'או, שדרה מרכזית בבואנוס איירס. ואולם, אנשי 'צבי מגדל' החלו להטריד אותה באיומים והפחדות, על מנת להרתיע את הנשים הכלואות בידיהם מלחקות את מעשיה וללכת בדרכה. סוחר בשם חוסה סלומון קורן, שליברמן לא הכירה ולא ידעה על חברותו בארגון, רדף אחריה בעקשנות עד שלבסוף נענתה ונישאה לו - בטקס חתונה מבוים, כשהמניין והאורחים הם חברי ארגון 'צבי מגדל'. את האמת גילתה מאוחר מדי, אחרי שסלומון קורן שדד את כל כספה וחסכונותיה, עד שאילץ אותה לבסוף להשתעבד מחדש לארגון הפשע ולעבוד עבורו.[5]
בערב השנה החדשה 1929, ב-31 בדצמבר, ליברמן הצליחה להתחמק, ומיהרה להתלונן במשטרה. מאותו לילה ובמשך חצי שנה היא מסרה לקצין המשטרה חוליו אלסוגראי מידע אודות פעילות ארגון הפשע 'צבי מגדל'. תלונתה בפני הרשויות הייתה העדות הראשונה והמשמעותית, שחשפה את פעילות רשתות הסחר בנשים בארגנטינה, ובסופו של דבר הביאה לחיסול הארגונים הללו.[1]
בבריחתה השנייה ליברמן העידה, כאמור, בפני החוקר חוליו אלסוגראי - איש משטרה שנודע ביושרתו, ובעזרתו הוגשה העדות לבית משפט באביב 1930. לשאלת החוקר אם היא נחושה להעיד בשבועה בפני שופט היא ענתה: "אני יכולה למות רק פעם אחת - לא אסוג מן התלונה".[6] על דוכן העדים בפני השופט ד"ר מנואל רודריגז אוקמפו, חשפה ליברמן את השיטות בהן נהג ארגון הפשע ללכוד ולהעביר נשים, בכפייה, ממקום למקום. הובלתן נעשתה תוך כדי התעללות קשה בהן, פיזית ונפשית, על מנת לדכא בליבן את הרצון להתנגדות, וכדי למנוע כל ניסיון להפללת הארגון.
על בסיס עדותה ציווה השופט לעצור 108 מאנשי 'צבי מגדל', ולהוציא צווי מעצר כנגד 334 עבריינים נמלטים באשמת קשירת קשר לביצוע פשעים חמורים ומעשי שחיתות. המשפט הארוך הסתיים בסוף 1930 כשכל 108 הנאשמים הורשעו באשמות שיוחסו להם. "עצם קיומו של ארגון 'צבי מגדל' מאיים על שלום החברה שלנו", כתב השופט אוקמפו בסיכום פסק הדין, בגזרו תקופות מאסר ארוכות על הנאשמים.
החקירות והמשפט חשפו את קשרי הגומלין שנרקמו בין ארגון הפשע למשטרה הפדרלית ולרשויות החוק במדינה. עורכי הדין של 'צבי מגדל', המקושרים לחברה הגבוהה, הגישו ערעור על פסק הדין של השופט אוקמפו, וזכו: בית הדין לערעורים אשרר את הרשעתם וכליאתם של שלושה נאשמים בלבד מבין חברי ארגון הפשע, ואת השאר - הוציא לחפשי. ראש הרכב ערכאת הערעורים הצדיק זאת בכך שרחל ליברמן הייתה היחידה שהעידה במשפט (חרף האיומים עליה) בשעה שקרבנות פשע אחרות נמנעו מלהתלונן. על אף זאת, פרסום המשפט וספיחיו בתקשורת העלה את מודעות הציבור לפעילות ארגון הפשע 'צבי מגדל', וליכולתו לחדור לזרועות הממשל, והוביל לבסוף לחיסולו.[7]
רחל לאה ליברמן מתה מסרטן בבלוטת התריס ב-7 באפריל 1935 בגיל 34.[8]
הנצחה
החל משנת 2010 מוענק בארגנטינה "פרס רחל ליברמן", המכבד ומוקיר את מי שמקדם את שמירת זכויותיהן של נשים קרבנות אלימות נגד נשים, ואת ההגנה עליהן.[9]
ליברמן היוותה השראה לכמה יוצרים ומחברים: ספרו של יצחק בשביץ זינגר "חלאה" (Scum), כמו ספרה של נורה גליקמן "הסחר היהודי בשפחות לבנות, וסיפורה העלום של רחל ליברמן" הם תיאור היסטורי של גורלה. המשורר והסופר אילן שיינפלד חיבר אף הוא רומן על אירועי התקופה, ושמו "מעשה בטבעת". הומברטו קוסטנטיני מת לפני שעלה בידו להשלים את תיאור המקרה בסיפור העלילתי "הרפסודיה של רחל ליברמן", שקיווה "שיצדיק [אותו] בעיני אלוקים".[10] קרלוס לואיס סרנו כתב מחזה בשם: "רחל ליברמן, היסטוריה של פיצ'ינצ'ה" (זהו שם הר געש נישא בדרום אמריקה, בעל חשיבות סימבולית: עליו התנהלו קרבות היסטוריים בהם גברו לוחמי שחרור מקומיים על הכובשים הספרדים). מירטה שלום כתבה את la Polaca ("הפולניה", כשלכינוי זה יש קונוטציה שלילית בספרדית). אשת הקולנוע הארגנטינאית גבריאלה בוהם הפיקה סרט דוקומנטרי בן 30 דקות על ליברמן בשם "רחל: אישה נודעת".
בשנת 2019 עלתה לאוויר בארגנטינה טלנובלה תקופתית בשם "Argentina, tierra de amor y venganza" ("ארגנטינה, ארץ של אהבה ונקמה"). בארץ שודרה תחת השם "ארץ אהובה". בה אחת הדמויות הראשיות בה מבוססת על דמותה של רחל ליברמן.[11]
קישורים חיצוניים
- ערן מינהר, ״ליבר־וומן״ - סיפורה של רחל ליברמן, בפודקאסט "מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Glickman, Nora. "Raquel Liberman 1900–1935". Encyclopedia. Jewish Women's Archive. נבדק ב-4 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Glickman, Nora (2000). The Jewish white slave trade and the untold story of Raquel Liberman. New York: Garland Publ. ISBN 978-0815333005.
- ^ Maltz, Judy (2 באפריל 2013). "One brave woman's struggle against a Jewish prostitution ring". Haaretz. נבדק ב-4 במרץ 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Raquel Liberman | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
- ^ Sandra McGee Deutsch, Crossing Borders, Claiming a Nation. ; A History of Argentine Jewish Women, 1880–1955, Duke University Press, 2010, עמ' 116
- ^ "Reconocimiento a Raquel Liberman, pionera contra la trata de personas". www.diarioelargentino.com.ar. נבדק ב-3 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Argentine Jewry's dark secret". Ynetnews. נבדק ב-2017-07-24.
- ^ Pogoriles, Eduardo. "Zwi Migdal: filman la historia de la mafia polaca en la Argentina". Clarin.com. נבדק ב-3 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "La Legislatura de la Ciudad Autónoma de Buenos Aires sanciona con fuerza de Ley 3460". 10 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-3 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lockhart (1997). Darrell B. (ed.). Jewish writers of Latin America : a dictionary. New York [u.a.]: Garland. p. 100. ISBN 978-0815314950.
- ^ Matías Bauso, La dura vida de Raquel Liberman, la prostituta polaca que inspiró a la China Suárez y se convirtió en un símbolo de la lucha contra la trata, infobae, 25.3.2019 (בספרדית)
35326254רחל ליברמן