רוהנו
 | |
| כנסיית העץ של רוהנו |
רוּהְנוּ (באסטונית: Ruhnu, בשוודית ובגרמנית: Runö, בלטבית: Roņu sala) הוא אי אסטוני וגם נפה במחוז סארה[1]. הוא ממוקם במפרץ ריגה בים הבלטי. עד שנת 1944 היו רוב תושבי האי דוברי שוודית והאי נקרא בפיהם רונה (Runö).
נפת רוהנו
שטחה של נפת רוהנו 12 קמ"ר, זו הנפה הקטנה ביותר באסטוניה. רוהנו מרוחקת בקו אווירי 40 קילומטרים מלטביה ו-96 קילומטרים מפרנו. באי יש רק כפר אחד ואוכלוסייתו מונה כ-100 תושבי קבע בלבד.[דרוש מקור] נפת רוהנו היא המקום המיושב ברציפות המבודד ביותר באיחוד האירופאי.
היסטוריה
הממצאים הארכאולוגיים העתיקים ביותר ברוהנו, שמשוער כי הם קשורים לציד כלבי-ים עונתי, מתוארכים ל-5000 לפנה"ס בערך. עת הגעת הסקנדינבים הקדומים לרוהנו ותחילתו של יישוב שוודי קבוע אינה ידועה. היא כנראה התחילה אחרי המאה ה-13, שכן אז נכפתה הנצרות על תושבי מפרץ ריגה בידי המסדר הטבטוני.
הפעם הראשונה בה הועלתה רוהנו ואוכלוסייתו דוברת השוודית לכתב הייתה במכתב שנשלח בשנת 1341 על ידי בישופ קורלנד, הנותן אישור לתושבי רוהנו לחיות ולנהל את נכסיהם על-פי החוק שוודי.
משנת 1621 עד שנת 1721 הייתה רוהנו שייכת לממלכת שוודיה, ולאחר מכן לאימפריה הרוסית עד מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1644 נבנתה כנסייה מעץ ובניית הצריח שלה הסתיימה ב-1755. אוכלוסיית האי הייתה מבודדת ביותר ונישואי קרובים היו נפוצים בקרבה. ב-1877 הובא לאי מגדלור שיוצר בצרפת ועוצב בידי גוסטב אייפל. המגדלור הוקם בנקודה הגבוהה ביותר באי. בשנת 1915, נכבש האי בידי הקיסרות הגרמנית, עד שנת 1918.
בשנת 1919, לאחר סיום המלחמה, חרף ניסיונות מקומיים להצטרף מחדש לשוודיה, וטענות טריטוריאליות של לטביה, הסכימו בני האי להצטרף לאסטוניה שזה עתה הוקמה. על-פי מפקד אוכלוסין משנת 1934, התגוררו באי 282 נפשות, מתוכם 277 שוודים ו-5 אסטונים אתנים.
במלחמת העולם השנייה, רוהנו, יחד עם שאר אסטוניה, נכבשה תחילה בידי ברית המועצות (1940 עד 1941) ואחר כך בידי גרמניה הנאצית (1941 עד 1944). בנובמבר 1943, 75 מבני האי נטשו אותו ועברו לשוודיה. ב-4 באוגוסט 1944, זמן קצר לפני הכיבוש הסובייטי השני, כל התושבים שנשארו על האי, פרט לשתי משפחות, ברחו באונייה לשוודיה.
במהלך השלטון הסובייטי אוכלס האי מחדש בידי אסטונים אתנים בעיקר מן האיים קיהנו וסארמאה, וגם שירת בסיס צבאי סובייטי. מספר התושבים מעולם לא עבר את ה-400. בשנות השבעים, אחרי שסופה פגעה ברוהנו, רוב התושבים יושבו במקומות אחרים בברית המועצות ובשוודיה.[דרוש מקור]
אחרי שאסטוניה קיבלה מחדש את עצמאותה בשנת 1991, כל המבנים, השטח והנכסים הוחזרו לבעליהם המקוריים לפני הכיבוש הסובייטי או לצאצאיהם, אשר במקרה של רוהנו, התגוררו ברובם בשוודיה. אף על פי שרובם לא חזרו לאי, הם עדיין מבקרים לעיתים בארץ אבותיהם.
רוהנו כיום
לאי יש מנחת מטוסים קטן. בחורף יוצאת טיסה בשבוע מקורסארה ומפרנו לרוהנו. בקיץ יוצאות שתי טיסות בשבוע. משני יעדים אלה יש גם שירות מעבורות.
רק תושבי הקבע באי רשאים להשתמש ברכב מנועי, על תיירים אסורה הכניסה ברכב מנועי.
מבנה כנסייה מאבן שהוקם ב-1912 משמש כיום לתפילה.
באי ישנו זן כבשים ייחודי המשמש להפקת צמר.
פרשת הדוב
באביב 2006 דווח על כך שדוב במשקל של כ-150 קילוגרם צף על גבי קרחון ממפרץ ריגה והגיע לרוהנו. הסיפור עורר עניין רב בתקשורת האסטונית והלטבית. בזכות הגעתו של הדוב הגיעו גם תיירים רבים מן הרגיל, מתוך תקווה לצפות בו. הדוב לא נתפס והרשויות מניחות שהצליח לעזוב את האי ולחזור ללטביה[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| הנפות והיישובים של מחוז סארה | ||
|---|---|---|
| נפות כפריות | מוהו • סארמאה • רוהנו | 
|
| נפות לשעבר | אוריסארה • ואליאלה • טורגו • ליימיאלה • לייסי • לימאנדה • מוסטיאלה • סאלמה • פיידה • פיהטלה • קארלה • קארמה • קורסארה (נפה עירונית) • קיהלקונה | |
| יישובים | סאלמה • קורסארה • קיהלקונה • רוהנו | |
30821414רוהנו