רבי שלמה זלמן אבל
רבי שְׁלֹמֹה זַלְמָן הלוי אָבֶּל (בכתיב יידי: אָבּעֶל; בראשי תיבות: שז"א; ט"ו באדר ה'תרי"ז, 11 במרץ 1857 - י"ג בתשרי ה'תרמ"ז, 12 באוקטובר 1886) היה רב וראש ישיבה ליטאי. סופר, משורר ומתרגם.
ביוגרפיה
נולד לרב קלמן דוד[1] הלוי אבל בנוישטט טאורגה. סבו ר' משה מסוגינד היה נינו של רבי אברהם בן הגר"א. בהיותו בן 12 חלה ובימי מחלתו כתב פירוש לספר איוב. שנתיים לאחר מכן כתב מחזה בשם "חזיון חיי דוד" המגולל את תולדות דוד המלך בחרוזים.
בבגרותו חי בעיר טלז, פרסם מחידושי תורתו בכתבי עת, ומאמר על תולדות חיי הצמחים ב"הלבנון". הוא יזם יחד עם רבי מאיר אטלס ורבי צבי יעקב אופנהיים את הבאתו של רבי אליעזר גורדון לכהן כרב העיר וכראש הישיבה בה, ועמד לצדו בהתנדבות בראשות ישיבת טלז עד לפטירתו בטלז בראשית שנת תרמ"ז.
לאחר פטירתו בגיל צעיר (פחות מ-30), הדפיס אביו את ספרו "בית שלמה" (וילנה תרנ"ג) הכולל הלכות מקח וממכר ודברי מוסר בעניינים שבין אדם לחברו.
קישורים חיצוניים
- "אַבֶּעל, שלמה זלמן הלוי", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 77, באתר HebrewBooks
- 'אבל ר' שלמה–זלמן ב"ר קלונימוס הלוי', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 23 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1221).
- קלונימוס הלוי אבעל, הקדמה מאת אבי המחבר, אשר בלב נשבר מדבר, בראש ספרו "בית שלמה" (וילנה תרנ"ג), באתר היברובוקס
- שלמה זלמן אבעל הלוי, טעלש (הספד שפרסם על סבו), הלבנון, 24 ביוני 1874
- דוד הלחמי, רבי שלמה זלמן הלוי אבל מטלז (בעל „בית שלמה”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ספרו
- בית שלמה: דינים ודברי מוסר בכל מה שנוגע בין אדם לחברו..., וילנה תרנ"ג, באתר היברובוקס
- סדרת מאמרי "ידיעות הטבע - חיי הצמחים" בתרגומו
שז"א הלוי מטעלז, פרק 1, הלבנון, 16 בדצמבר 1874; פרק 2, הלבנון, 22 בדצמבר 1874; פרק 3, הלבנון, 30 בדצמבר 1874; פרק 4, הלבנון, 6 בינואר 1875; פרק 5, הלבנון, 13 בינואר 1875; פרק 6, הלבנון, 20 בינואר 1875; פרק 7, הלבנון, 27 בינואר 1875; פרק 8, הלבנון, 3 בפברואר 1875; פרק 9 (אחרון. הסדרה לא הושלמה), הלבנון, 17 בפברואר 1875.
הערות שוליים
- ^ כך חתם שמו בהקדמה לספרו של בנו, במקורות אחדים נקרא: קלונימוס.
