רבי יוסף בן סעיד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
רבי יוסף בן סעיד (צאיג) היה מגדולי רבני יהדות תימן במאה ה-19 והיה רב קהילת גירואח שבמחוז חראז[1].
הוא נולד בשנת 1819 בערך. הוא התפרנס מנפחות והיה לו בית מלאכה ליצור קרדומים,מחרשות וכלי ברזל. לעזרתו במלאכה היו אביו, אחיו ואשתו. בית מלאכתו היה גם המקום לכל אדם החפץ להתדיין בפניו. כח זכרונו ושליטתו בש"ס ובפוסקים ובקבלה הפליאו את התייר ר' יעקב ספיר שפגש בו. הרב יוסף נפטר לאחר שנת 1891.
בן סעיד נזכר גם בשו"ת מעשה אי"ש לראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר המכונה יש"א ברכה, שם התערב במחלוקת גדולה שפרצה בדין גט מעושה, אולם הוא הביע את דעתו בקיצור שכן כבר לא ראה היטב. מעט דברי תורה ממנו נזכרים בספר "עולת שלמה" של רבי שלמה בדיחי (בנו של ראש הישיבה הכללית בצנעא רבי יחיא בדיחי). רבי שלמה מכנה את רבי יוסף בן סעיד בתואר "עיר וקדיש", כלומר, מלאך וקדוש.
הערות שוליים
- ^ התייר ר' יעקב ספיר שביקר בתימן הגיע אל גירואח פגש בר' יוסף והתפעל מאד מגדלותו בתורה וכך הוא כותב עליו:”העיר המצערה הזאת לה רב גדול (בארצות האלה יקראו להרב מארי), הוא המורה הוא הדיין והדורש הוא השוחט והבודק, גם חזן ושמש, ומכל אלה אין לו מחית נפשו לשליש ולרביע, גם במצער צרכי חייהם ופרנסתם. על כן גם המארי מסובל תחת עול המלאכה והעבודה אם נקלה אם נכבד. הרב הזה מארי יוסף בן סעיד (סעדיה) יצ"ו מלא תורה יראה וחכמה ורוח דעת. בקי במקרא וביאוריו עד להפליא. בקי בתלמוד ברמב"ם ועד אחרונים כאחד המורים הגדולים בארצותינו וידיו רב לו בחכמת הקבלה בשנון גדול, הזוהר וכתבי האר"י למודים על לשונו בעליל כל עלה ועמוד, וכח זכרונו רב מאוד, וחובר חיבורים בקבלה ומפליא לעשות גם בקבלה מעשיות ואצטגנינות כמעשה הראשונים ... ויצא שמו בכל הארץ גם בעיני השרים ועבדי המלך. ועל כל אלה גדלה ענותנותו ואהבת בני אדם. עם פנים שוחקות מדברותיו נאוה... והוא כבן ארבעים שנה. מהלכו מנהגו ומלבושיו כמנהג המדינה, וזר הרואהו יחשבנו לאיכר או רועה צאן... הוא חרש ברזל לעשות כלי נשק אתים מחרשתים מקבות קרדומות מגרפות כל כלי האיכרים. לו חנות אצל ביתו בחור ההר כמו מערה... הוא יושב על האבנים מחזיק הברזל או העשת להבעיר באש ואביו עומד על המפוח, ואחיו עומד להכות במקבת על הסדן. גם בעשותם בעבודה הקשה הזאת מצאתים נדברים יחד בדברי תורה חכמה ומוסר. ופה בחנות יורה ידין ויועץ בכל דברי הקהלה... הפעם נכנסתי לחנותו מן הבוקר... ואיכר גוי אחד אץ עליו לכלות מלאכתו... והוא מכה במקבת על הסדן והאיכר נוגש עליו כלה מלאכתך!... מכאב לב ומשבר רוח עניתיו: אשריך מארי יוסף שפחמי אתה ואוי... להמתנהגים ברבנות”.
