רבי אבא מרי בן יוסף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי אַבָּא מָרִי בֶּן יוֹסֵף (חי בסביבות ד'תתק"נ, 1190) היה מגדולי חכמי פרובנס במאה ה-12. נודע בשל פירושו האבוד להלכות הרי"ף.

כתביו

רבי אבא מרי חיבר פירוש להלכות הרי"ף. חיבור זה היה בידי הראשונים ואבד ברבות הימים. הוא מצוטט למשל אצל הרשב"א (חידושי הרשב"א למסכת שבת דף קכח): "וראיתי בפירושי ההלכות לר' אבא מרי בר יוסף ז"ל".

דברי תורתו מצוטטים בכתבי יד מתקופת הראשונים, למשל בכתב־יד ששון (מס. 1027), המתוארך לשנת ה'ר"נ ואשר נכתב כנראה בידי תלמיד הרשב"א[1]. מכתב־יד זה נדפס הספר "חידושי תלמיד הרשב"א" (זכרון יעקב תשמ"ח).

הרב חיים דוב שעוועל הדפיס בכתב העת "הדרום" (יא, ניו יורק ניסן ה'תש"ך) "פירוש אחד מגדולי הראשונים [רבינו אבא מרי ב"ר יוסף?] להלכות הרי"ף ז"ל למסכת פסחים" והוסיף לו מבוא, הערות וביאורים. אולם, בגיליון הבא של כתב העת (גיליון יב, עמ' 32) פרסם שעוועל את המשך מחקרו, ולפיו ייתכן שמחבר הפירוש אינו רבי אבא מרי ב"ר יוסף אלא רבי יצחק ב"ר אברהם.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו על כך: מבוא לקובץ ראשונים למסכת מועד קטן, ירושלים תשכ"ו. עמ' 13.