קתרין הלן ספנס
| פעילות בולטת |
קידום רווחת ילדים קמפיינים לרפורמה בשיטת הבחירות |
|---|---|
| ידועה בשל | האישה האוסטרלית הראשונה לעמוד בבחירות לתפקיד פוליטי |
| מקצוע | סופרת, עיתונאית, פעילה פוליטית, עובדת סוציאלית |
קתרין הלן ספנס (באנגלית: ; 31 באוקטובר 1825 – 3 באפריל 1910), הייתה סופרת, מורה, עיתונאית, פוליטיקאית, סופרג'יסטית ופמיניסטית מובילה, אשת דת וג'ורג'יסטית אוסטרלית ילידת סקוטלנד.[1] ב-1897 היא הייתה האישה האוסטרלית הראשונה להיות מועמדת לתפקיד פוליטי, כשניסתה להיבחר ללא הצלחה כנציגה לאספה הפדרלית בבחירות בדרום אוסטרליה. היא כונתה "הגדולה בנשות אוסטרליה" על ידי מיילס פרנקלין והוענק לה התואר "Grand Old Woman of Australia" ביום הולדתה השמונים. ספנס הונצחה על שטר חמישה הדולר האוסטרלי אשר הונפק לכבוד מאה שנה לאיחוד אוסטרליה.
תחילת דרכה
ספנס נולדה במלרוז, סקוטלנד, החמישית במשפחה בת שמונה ילדים.[2] בשנת 1839, בעקבות קשיים כלכליים פתאומיים, המשפחה היגרה לאוסטרליה הדרומית. היא הגיעה נחתה על חופי אוסטרליה ב-31 באוקטובר 1839 (יום הולדתה ה-14), בזמן שהמושבה חוותה מספר שנים של בצורת, והניגוד החד למולדתה סקוטלנד גרם לה, לדבריה, "לרצות לשסף את גרוני". עם זאת, המשפחה שרדה שבעה חודשים של עבודה חקלאית בגידול חיטה (על שטח של 32 דונם) אז עברה לעיר אדלייד.
אביה, דייוויד ספנס, שהיה עורך דין ובנקאי במקצועו, נבחר כמזכיר העיר הראשון של עיריית אדלייד. אחיה ברודי ג'ון ספנס היה לבנקאי מוביל ונציג פרלמנטרי, ואחותה ג'סי נישאה לעיתונאי והמסאי זוכה הפרסים, אנדרו מארי האמדאץ'.
עיתונאות וספרות
ספנס ניחנה בכישרון כתיבה ובדחף להיקרא, אז היה זה טבעי שבגיל ההתבגרות היא נמשכה לתחום העיתונאות. דרך קשרי משפחה, היא החלה לפרסם קטעים קצרים ושירה בעיתון The South Australian. היא גם עבדה בתור אומנת עבור כמה מהמשפחות המובילות באדלייד, בתעריף של שישה פני לשעה. עם הזמן הפכה לכתבת הקבועה לענייני דרום אוסטרליה עבור העיתון The Argus, אך כתבה תחת שמו של אחיה.
יצירתה הראשונה שיצאה לאור הייתה הרומן Clara Morison: A Tale of South Australia During the Gold Fever (קלרה מוריסון: סיפור של דרום אוסטרליה במהלך קדחת הזהב). הספר נדחה תחילה על ידי מו"לים, אך חבר של ספנס, ג'ון טיילור, מצא את המו"ל ג'. ו. פרקר, שפרסם את הספר באנגליה בשנת 1854. היה זה הספר הראשון אודות אוסטרליה שנכתב בידי אישה. היא קיבלה תמורת הספר ארבעים פאונד, אך מאידך חויבה עשרה פאונד עבור עריכת הספר לדרישותיו של המוציא לאור. הרומן השני שלה Tender and True: A Colonial Tale פורסם בשנת 1856, ונחל הצלחה, ולשמחתה הרבה יצא במהדורה שנייה ושלישית, על אף שהיא קיבלה רק עשרים פאונד עבור המהדורה הראשונה ולא יותר. שני ספריה הראשונים פורסמו כמחוברים על ידי "אנונימי". הרומן השלישי שלה, שיצא בשנת 1861, פורסם באוסטרליה בשם Uphill Work ובאנגליה בשם Mr Hogarth's Will. היה זה ספרה הראשון שיצא בשמה. The Author's Daughter יצא ב-1868. היא כתבה עוד מספר ספרים, שחלקם לא פורסמו במהלך חייה, ביניהם Gathered In שיצא כעבודה סדרתית בעיתון, אך יצא כספר רק בשנת 1977. ספרה Hand fasted נדחה על ידי המו"לים כ"מכוון להתיר את קשרי ברית הנישואין... יותר מדי סוציאליסטי, ולכן מסוכן".[3] הרומן יצא כספר בשנת 1984.
ב-1888 היא פרסמה את A Week In the Future, מדריך סיורים של האוטופיה אשר היא דמיינה שעשוי לקום בעתיד; המאסה הייתה קודמתו של עבודתו של אדוארד בלאמי משנת 1889, Looking Backward.
עבודתה הבדיונית האחרונה, שנקראה A Last Word אבדה בעודה כתב יד.
באוטוביוגרפיה שלה, שיצאה בשנת 1910, כתבה ספנס ש"עבודתי בעיתונים ובביקורת יותר מאפיינת אותי, והיא במהותה יותר טובה מעבודתי בתחום הסיפורת".[4] בערך משנת 1878, היא הפנתה את רוב מאמציה לתחום העיתונות, ואף עשתה לעצמה שם כמבקרת ספרות ופרשנית חברתית. מאמריה הופיעו באופן קבוע בעיתונים בדרום אוסטרליה, וכן במגזינים אזוריים וכלל-ארציים. כשהייתה לכתבת קבועה בשכר בעיתון South Australian Register, היא יכלה לבטא את העניין העמוק שלה בקורות הקולוניה ועתידה, וכן קיבלה במה לסוגיות שביקשה להשפיע בהן.
עבודה סוציאלית ואקטיביזם
ספנס עצמה דחתה את שתי הצעות הנישואין שהיא קיבלה במהלך חייה, ומעולם לא נישאה, אך היה לה עניין גדול בחיי המשפחה ובנישואין כסוגיות חברתיות, והיא הקדישה את זמנה ואת עבודת הכתיבה שלה למען העלאת המודעות ושיפור חלקן של נשים, וכן של ילדים ומיעוטים. היא גידלה שלוש משפחות ברצף של ילדים יתומים, כשהראשונים מבין אלה ילדיה של חברתה, לוסי דובאל.
ב-1872 סייעה ספנס לאמילי קלארק להקים את "אגודת המגורים האקסטרניים" (Boarding-out Society).[5] מטרת הארגון הייתה הסרת ילדים עניים ממוסדות אליהם הכניסו ילדים משולי החברה (שנוהלו כמו מוסדות לחולי נפש של התקופה, כלומר, ללא עניין בשיקום או סיוע), ולמקם אותם עם משפחות שאושרו מראש, כשהכוונה הסופית היא הסרת כל הילדים ממוסדות סגורים, חוץ מאלו שנכנסו לשם כעבריינים.[6] בתחילה הארגון נתקל בזלזול מצד ממשלת אוסטרליה הדרומית, אך הגישה השתפרה כשהרשויות מצאו את עצמם במצב של צפיפות יתר במוסדות, והתקשו להתמודד עם התפרעויות של הבנים המאוכלסים בהם. ספנס עבדה גם בשטח, בבדקי בית לשלום הילדים וניהול הקשרים עם המשפחות, ופעלה על תקן זה במשך 14 שנים. ספנס וקלארק מונו למועצת המדינה לענייני ילדים, אשר ניהלה את המוסד לעבריינים בעיירת מגיל.[7] החל משנת 1886, ספנס הייתה גם האישה היחידה במועצה למען הרש.
אך רוב עבודתה של ספנס למען חינוך ורפורמה נעשתה בכוח העט. היא תמכה בהקמת גני ילדים ובית ספר תיכון לבנות בחסות המדינה. ב-1877 היא מונתה למועצת החינוך של איסט טורנס, גוף חינוכי קצר-ימים. ספרה משנת 1880, The Laws We Live Under, היה הטקסט הלימודי הראשון במדעי החברה ששימש את מערכת החינוך באוסטרליה, והקדים קורסים דומים בשאר אוסטרליה ביותר מעשרים שנים.
דת
סביב 1854, מתוך תחושת אכזבה מחלק מהדוקטרינות של הכנסייה של סקוטלנד, ספנס החלה להשתתף בפגישות של הכנסייה האוניטרית הנוצרית של אדלייד.[8] היא הטיפה את דרשותיה הראשונות בכנסייה ברחוב וייקפילד בשנת 1878, אחת הנשים הראשונות לעשות כן, אם כי לא הראשונה,[9] והיא הייתה מחליפה את איש הכמורה ג'יי קרופורד וודס במהלך היעדרויותיו בין השנים 1884–1889.
פוליטיקה ורפורמה בזכות ההצבעה
ספנס אמצה את המטרה של רפורמה בבחירות בשנת 1859, אחרי שקראה על שיטת הייצוג היחסי של תומאס הייר. היא כתבה, פרסמה והפיצה עלון בנושא בשם "A Plea for Pure Democracy" ("טיעון למען דמוקרטיה טהורה"). (היסטורית, זכות הבחירה באוסטרליה ניתנה רק לגברים לבנים בעלי רכוש, או שאם לכל הגברים הלבנים, עם הטיות לטובת בעליה הרכוש. אבוריג'ינים אוסטרלים לא השיגו את זכות הבחירה עד שנות ה-1960.) הייתה תקופה שסוגיית זכות הבחירה למיעוטים אף עמד בראש מעייניה יותר אפילו מזכות ההצבעה לנשים. בחייה המאוחרים היא טענה שנושא רפורמת הבחירות היה מפעל חייה, אך בפועל היא כמעט ולא עסקה בתחום בין השנים 1861–1892. בנוסף, בתחילת דרכה כרפורמטורית, היא הציגה את תוכניתו של הייר כדרך להעניק את זכות ההצבעה לבני מיעוטים "בעלי אופי מהוגן, השכלה ואינטליגנציה", תנאים המתואמים לפוליטיקה שמרנית, ורק מאוחר יותר, כשחזרה לעסוק בנושא ב-1892, הציגה גרסה מעודכנת, תוכנית הייר-ספנס, בתור הדרך היחידה להשיג ייצוג יחסי אמיתי על פי מפלגות פוליטיות, טיעונים שהיו יותר מתואמים למזג הפוליטי של התקופה בקולוניה.
ספנס יצאה לקמפיין לאימוץ התוכנית, עם גיבוי כלכלי מצד ר. באר סמית. היא זכתה לתמיכת מפלגת הלייבור שקמה באותה העת, וכן של מספר ארגונים סוציאליסטים ופופוליסטים קטנים. במהלך 1892–1893, היא דיברה באספות ציבוריות גדולות, ואף הציגה את התוכנית בתערוכה העולמית בשיקגו של שנת 1893 לכנס הבינלאומי לצדקה ותיקון, לקונגרס לייצוג יחסי, לכנס המס היחיד, לכנס השלום, ולאספת נשים. היא אז ניצלה את ההזדמנות להרצות ולהעביר דרשות ברחבי ארצות הברית, ואף ביקרה בבריטניה ובשווייץ לפני חזרתה לאוסטרליה.
הצעד הבא שלה היה הקמת הליגה לבחירות אפקטיביות של אוסטרליה הדרומית. היא רצה בבחירות של הכנס הפדרלי, והגיעה למקום 22 מתוך 33 מועמדים. ובכך הייתה לאישה הראשונה לעמוד בבחירות לתפקיד פוליטי באוסטרליה. בשנים 1899 ו-1900 היא המשיכה בקמפיין לאימוץ שיטת הבחירות האפקטיביות בבחירות הפדרליות, ללא הצלחה, ובין השנים 1902–1910, תומכיה הגישו הצעות חוק לאימוץ השיטה בפרלמנט של אוסטרליה הדרומית, גם כן ללא הצלחה. היא כן זכתה לראות במהלך חייה את השיטה מיושמת בטסמניה.
ספנס הצטרפה למאבק למען זכות הבחירה לנשים ב-1891, והייתה לסגנית-נשיאת הליגה למען זכות הבחירה לנשים של אוסטרליה הדרומית. לאחר שהוכרה זכות ההצבעה של נשים באוסטרליה הדרומית ב-1894, היא תמכה בקמפיינים בניו סאות' ויילס ובוויקטוריה, והייתה מרצה בליגת הנשים, ארגון שקם באדלייד למטרת השכלתן הפוליטית של נשים. היא קידמה הקמת סניף מקומי של ארגון הנשים הבינלאומי מועצת הנשים. עבודה זו גם הניבה לה שבחים, והיא הפכה לסמל לפוטנציאל הטמון בנשות אוסטרליה.
מותה
כשהיא נפטרה ב-3 באפריל 1910, היא הוספדה כ"זקנת האומה".
בחייה, היא חייתה עם הוריה עד מותם (אביה בשנת 1843, ואמה ב-1886), וגידלה ילדים יתומים של שלוש משפחות. במותה, עזבונה עמד על סכום של 215 ליש"ט.
דיוקן שלה מוצג בגלריית האמנות של אוסטרליה הדרומית.
מורשת והכרה
- יש מספר רב של אנדרטאות לזכרה של ספנס באדלייד, ביניהן:
- פסל ארד בכיכר לייט
- בניין קתרין הלן ספנס בקמפוס של אוניברסיטת דרום אוסטרליה
- אגף ספנס בספריית המדינה של דרום אוסטרליה
- רחוב קתרין הלן ספנס, דרום-מזרחית למרכז העיר
- לוח זיכרון בדרך יובל ה-150 בטראסה הצפונית
- דיוקן שלה, שצויר לאחר מותה על ידי רוז מקפירסון (שהתפרסמה מאעוחר יותר כמרגרט פרסטון) נמצא בגלריה לאמנות של דרום אוסטרליה.[10] הדיוקן שימש כבסיס לשטר חמישה הדולר האוסטרלי שנשא את דמותה.[11]
- בשנת 1975 היא הונצחה על בול דואר הנושא את דיוקנה מטעם דואר אוסטרליה.[12]
- המלגה על שם קתרין הלן ספנס הוקמה על ידי ממשלת אוסטרליה הדרומית לזכרה.
- דמותה מופיעה על שטר חמישה דולר האוסטרלי שהונפק במהדורה מיוחדת לכבוד 100 שנים לאיחוד אוסטרליה ב-2001.
- בית ספר באברפויל פארק, בדרום אוסטרליה, נקרא ספנס על שמה. בית הספר הזה מאז אוחד עם בית ספר אחר, והיה לבית הספר היסודי תיל.
ביבליוגרפיה
רומנים
- Clara Morison: A Tale of South Australia During the Gold Fever (1854)
- Tender and True: A Colonial Tale (1856)
- Mr. Hogarth's Will (1865) originally serialised as Uphill Work in the (Adelaide) Weekly Mail
- The Author's Daughter (1868) originally serialised as Hugh Lindsay's Guest in the (Adelaide) Observer
- Gathered In serialised in Observer and Journal and Queenslander
- An Agnostic's Progress from the Known to the Unknown (1884)
- A Week in the Future (1889)
- Handfasted (1984) Penguin Originals מסת"ב 0-14-007505-4
ספרי עיון
- A Plea for Pure Democracy (1861) העלון זכה בתשבחות מצד ג'ון סטיוארט מיל ותומאס הייר
- The laws we live under (1880) for South Australian Education Department
- State children in Australia: A history of boarding out and its developments (1909) principally dealing with the work of Emily Clark This book was used by the British Home Secretary when at the end of her reign Queen Victoria asked him to formulate Child Laws in Britain that up until that time were non-existent. He wrote and thanked her for her work.
- Catherine Helen Spence: An autobiography (1910) (unfinished, but completed posthumously by Spence's friend Jeanne Young, working from diaries.)
לקריאה נוספת
- Susan Magarey Unbridling the Tongues of Women: a biography of Catherine Helen Spence, University of Adelaide Press, 214 pp, מסת"ב 978-0-9806723-0-5 Free Download
- Spence, Catherine Helen in The Encyclopedia of Women and Leadership in Twentieth-Century Australia
- Vicki Moore Grand Old Woman of Australia (1996) A stage play State Library of South Australia Manuscripts
- Vicki Moore Catherine Helen Spence: An Essay Makers of Miracles The Cast of the Federation Story Melbourne University Press
קישורים חיצוניים
- כתבי קתרין הלן ספנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Spence, Catherine Helen: An Autobiography בפרויקט גוטנברג
- Catherine Helen Spence, באתר Librivox (ספרי אודיו בנחלת הכלל)
- "Catherine Helen Spence: a bibliography", State Library of South Australia
- Gathered In: A novel at Sydney University
- Mr. Hogarth's Will at Sydney University
- Office for Women
הערות שוליים
- ^ Magarey, Susan (1985). Unbridling the tongues of women : a biography of Catherine Helen Spence. Sydney, NSW: Hale & Iremonger. p. 135. ISBN 0868061492.
- ^ Eade, Susan (1976). "Spence, Catherine Helen (1825–1910)". Melbourne University Press. pp. 167–168.
- ^ Spence, Catherine Helen (1825–1910), Susan Eade, Australian Dictionary of Biography, Volume 6, (MUP), 1976
- ^ Catherine Helen Spence: An autobiography (1910)
- ^ Eade, Susan. Australian Dictionary of Biography. Canberra: National Centre of Biography, Australian National University.
- ^ Miss C. H. Spence South Australian Register 4 April 1893 p.5
- ^ "The Egg-Laying Competition". The Advertiser. Adelaide: National Library of Australia. 5 במרץ 1904. p. 10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ever Yours, C H Spence ed. Susan Magarey, Wakefield Press מסת"ב 978-1-86254-656-1. Google books
- ^ "Stories of Early Adelaide". The Mail. Adelaide: National Library of Australia. 24 ביולי 1943. p. 11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "If Jewels Could Only Speak". The Mail. Adelaide: National Library of Australia. 25 בדצמבר 1937. p. 14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Catherine Helen Spence on the five-dollar-note
- ^ Catherine Spence 1825–1910, "Famous Australian Women" postage stamp issue, Australia Post
34247651קתרין הלן ספנס