קרב לואס
 | ||
| מפת הקרב | ||
| מלחמה: מלחמת הברונים השנייה | ||
| תאריך | 14 במאי 1264 | |
|---|---|---|
| מקום |
 לואס (אנ'), דרום סאסקס, ממלכת אנגליה | |
|
| ||
קרב לואס (באנגלית: Battle of Lewes) היה אחד משני הקרבות המרכזיים במלחמת הברונים השנייה. הקרב התרחש בלואס (אנ') שבסאסקס ב-14 במאי 1264.[1] הקרב סימן את נקודת השיא בקריירה של סימון החמישי דה מונפור, והפך אותו ל"מלך הבלתי מוכתר של אנגליה". כוחותיו של הנרי השלישי, מלך אנגליה עזבו את טירת לואס (אנ') ואת מנזר סנט פנקראס (אנ') כדי להסיח את הברונים בקרב והצליחו בתחילה, כשבנו של הנרי, הנסיך אדוארד, ניתב חלק מהצבא הברוני על ידי מתקפת פרשים. עם זאת הוא רדף אחר מחצבתו מחוץ לשדה הקרב והשאיר את אנשי אביו חשופים. הנרי נאלץ לפתוח בהתקפת חיל רגלים במעלה גבעת אופהם, שם הובס על ידי אנשי הברונים שהגנו על הגבעה. הכוחות המלכותיים נמלטו בחזרה לטירה ולמנזר והמלך נאלץ למסור רבות מסמכויותיו לדה מונפור.
רקע
הנרי השלישי נתפס אז כמונרך לא פופולרי בשל סגנונו האוטוקרטי, מפגני העדפה וסירוב לשאת ולתת עם הברונים. בסופו של דבר כפו הברונים על הנרי רפורמה חוקתית שנודעה בשם "הוראות אוקספורד", כולל הוראה לפגישה שנתית שלוש פעמים בראשות סימון דה מונפור כדי לדון בענייני הממשל. הנרי ביקש להימלט מהגבלות ההוראות ופנה ללואי התשיעי, מלך צרפת בבקשה לשמש כבורר בסכסוך. לואי הסכים עם הנרי וביטל את התקנות. מונפור כעס על כך ומרד במלך יחד עם ברונים נוספים ובכך פרצה מלחמת הברונים השנייה.[2]
המלחמה לא התנהלה בגלוי בתחילה, וכל צד סייר באנגליה כדי לגייס תמיכה בצבאו. סדרת מעשי טבח ביהודים בווסטר, לונדון, קנטרברי[3] וערים אחרות נערכה על ידי בעלות בריתו של מונפור.
במאי הגיע צבאו של המלך הנרי ללואס, שם הוא התכוון לעצור כדי לאפשר לתגבורת להגיע אליו.[2] המלך חנה במנזר סנט פנקראס עם כוח חיל רגלים, בעוד שבנו, הנסיך אדוארד (לימים אדוארד הראשון, מלך אנגליה), פיקד על הפרשים בטירת לואס, כ-460 מטרים צפונית למנזר. דה מונפור פנה אל המלך מתוך כוונה לשאת ולתת על שביתת נשק או, אם לא, לגרור אותו לקרב פתוח. המלך דחה את המשא ומתן, ודה מונפור העביר את אנשיו מפלצ'ינג (אנ') לגבעת אופהאם, קילומטר מצפון-מערב ללואס, בצעדת לילה שהפתיעה את הכוחות המלכותיים.
התפרסות הצבאות
הצבא המלכותי היה גדול פי 2 מצבאו של דה מונפור. הנרי פיקד מהמרכז, בנו הנסיך אדוארד, ויליאם דה ולנס (אנ') וג'ון דה וורן (אנ') מימין; וריצ'רד, רוזן קורנוול ובנו, הנרי (אנ') משמאל. הברונים החזיקו בקרקע גבוהה יותר המשקיפה על לואס והורו לאנשיהם לענוד צלבים לבנים כסמל ייחודי.[4] דה מונפור חילק את כוחותיו לארבעה חלקים, והעניק לבנו הנרי את הפיקוד על חלק אחד, כשעל האחרים פיקדו; גילברט דה קלייר (אנ') עם ג'ון פיצג'ון (אנ') ווויליאם ממונטצ'נסי; ניקולס סגרייב (אנ'); בעוד שדה מונפור עצמו הוביל את החלק הרביעי עם תומאס מפלווסטון.
שדה הקרב
מיקום הקרב אינו ידוע בוודאות.[2] לאחרונה נוצר קונצנזוס חדש על מיקום ההתקשרות העיקרית מציב אותו על מיקומו הנוכחי של כלא לואס. מקורות מודרניים מצביעים על כך שההתקשרות הראשונית התרחשה לאורך הקווים המשוערים של כביש נוויל כיום.
מהלך הקרב
עם עלות השחר פתחו הכוחות הברוניאליים במתקפת פתע על לקטי מזון שנשלחו על ידי הכוחות המלכותיים. לאחר מכן עשה המלך את צעדו. אדוארד הוביל מתקפת פרשים נגד תושבי לונדון, שעליה שלט סגרייב. המתקפה התישה את הצבא הברוניאלי בלונדון והכוחות בלונדון ברחו לכפר אופהם. אדוארד רדף אחריהם במשך כארבעה מייל והותיר את אביו המלך לבדו. הנרי נאלץ לצאת להתקפה עם החטיבות המרכזיות והימניות שלו היישר במעלה גבעת אופהאם לתוך הקו הברוניאלי שחיכה להם במגננה. החטיבה בפיקודו של ריצ'רד דשדשה כמעט מייד, אך אנשיו של הנרי נלחמו עד שנאלצו לסגת על ידי הגעת חייליו של דה מונפור.
אנשיו של המלך הנרי נאלצו לרדת מהגבעה ולהגיע לתוך לואס, שם החלו לסגת לעבר הטירה והמנזר שם. אדוארד חזר עם פרשיו התשושים ופתח במתקפת נגד, אך עם איתור אביו שוכנע כי כשלואס בוערת ורבים מתומכי אביו ברחו, הגיע הזמן לקבל את הצעתו המחודשת של דה מונפור למשא ומתן. ריצ'רד נלכד על ידי הברונים לאחר שהתגלה ליד טחנת רוח.
אחרית דבר
המלך הנרי נאלץ לבסוף לקבל את "תקנות אוקספורד"", בעוד הנסיך אדוארד נשאר בן ערובה של הברונים. הדבר העמיד את דה מונפור בעמדת כוח מהותי, שנמשך עד לבחירת הנסיך אדוארד, ותבוסתו ומותו של דה מונפור לאחר מכן בקרב אוושם באוגוסט 1265. בעקבות הקרב בוטלו החובות ליהודים; זו הייתה מטרת המלחמה המרכזית.
ב-1994 נחשפו שרידי גופות שיוחסו ללוחמים מקרב לואס.[5] עם זאת, בשנת 2014 נטען כי חלק מהשלדים עשויים להיות קדומים בהרבה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Maurice Keen, Medieval Warfare: A History, OUP Oxford, 1999, p. 309
- ^ 2.0 2.1 2.2 Battle of Lewes, UK Battlefields Resource Centre
- ^ Richard Huscroft, Expulsion: England's Jewish Solution, Tempus Publishing, 2006, p. 105
- ^ J. R. Maddicott, Simon de Montfort, Cambridge: Cambridge University Press, 1994, p. 271
- ^ Luke Barber & Lucy Sibun, The medieval hospital of St Nicholas, Lewes, East Sussex, Sussex Archaeological Collections
38784694קרב לואס