קניון דימונה
 | |
| הכניסה לקניון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שימוש | מרכז מסחרי |
| מיקום | דימונה |
| בעלים | "פרץ בוני הנגב" |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 2004–2007 (כ־3 שנים) |
קניון דימונה הוא מרכז מסחרי הממוקם בסמוך לכניסה לעיר דימונה. הקניון הוקם במקום בו פעל מפעל גדול לטקסטיל במשך כ-40 שנה, תחילה בשם "סיבי דימונה" ואחר כך בשם " דימונה טקסטיל". הקניון הוקם על ידי חברת "פרץ בוני הנגב" ובתחילת דרכו היה הבדרן דודו טופז שותף בפרויקט[1].
היסטוריה
סיבי דימונה
המגרש שעליו הוקם הקניון יועד עם הקמת העיר למפעל שיספק תעסוקה לתושבים. המפעל הראשון שהוקם במקום נקרא "סיבי דימונה". הקמת המפעל החלה בסוף 1959 כמפעל טוויה ואשפרה של סיבי כותנה[2]. טקס הנחת אבן הפינה למפעל נערך ב-1 בינואר 1960. המפעל הוקם על ידי משקיעים מארצות הברית ואיטליה, בסיוע הלוואה ממשלתית[3]. כל הציוד למפעל נרכש ביפן והורכב במקום על ידי מומחים יפנים[4]. המפעל נחנך ב-8 באוגוסט 1961, בטקס בנוכחות שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר[5]. בשנת 1965 כבר עבדו במפעל למעלה מ-500 עובדים[6]. הייצור הורחב גם לסיבים סינתטיים והחלה הקמתו של מפעל נוסף בירוחם[7]. בפברואר 1967, רכשה החברה מפעל נוסף בבאר שבע[8], ונחנך מפעל נוסף ליצור סריגים. את האנרגיה למפעלי התשלובת סיפק גז טבעי שסופק משדה ראש זוהר שמדרום לערד[9]. בסוף שנת 1968 עבדו במפעלי החברה 1,750 עובדים, כולל 150 עובדים בדואים[10].
בשנת 1971 רכש הבנק הממשלתי, הבנק לפיתוח התעשייה, מחצית ממניות סיבי דימונה[11].
בשנת 1975 צבר המפעל הפסדים של כ-58 מיליון ל"י[12], והיה בסכנת סגירה[13]. בסוף 1975 מונה לו כונס נכסים[14], שניהל את החברה ופעל להבראתה[15].
דימונה טקסטיל
בשנת 1979 נוסדה חברת "דימונה טקסטיל" שרכשה את התשלובת מכונס הנכסים. לאחר שקבוצת משקיעים, בראשות איש העסקים ניסים גאון רכשה את מפעל "סיבי דימונה" מכונס הנכסים והשקיעה 10 מיליון דולר בציוד חדש. במאי 1982, מפעל דימונה טקסטיל החדש החל לפעול. המפעל עסק בתווית כותנה וייצור מגבות[16]. המפעל נקלע לקשיים, שנים ספורות לאחר הקמתו. בשנת 1986 פתחו העובדים בשביתה בת 6 שבועות בדרישה להעלה בשכר[17]. בשנת 1989 ביקש ערבות מדינה לחובותיו[18].
ביולי 1994 רכשו אנשי העסקים עודד גולד ושלמה וחניש מהבנק לפיתוח התעשייה בישראל את "דימונה טקסטיל", אך המפעל נסגר סופית בסוף 1996[19]. במהלך 1997 נעשו נספר ניסיונות למכור את המפעל ולהמשיך להפעיל אותו[20], אך בסוף 1997 החליט מפרק החברה למכור את הציוד שנותר בו לכיסוי חובות המפעל[21]. במרץ 1998, נמכר כל הציוד וקווי הייצור של המפעל לחברה ממצרים[22].
פרשת ההונאה בדימונה טקסטיל
ביוני 1998 נעצרו אנשי העסקים עודד גולד ושלמה וחניש בחשד שהוציאו מהמדינה במירמה עשרות מיליוני שקלים[23]. עוד לפני שרכשו ביולי 1994 את המפעל, אושר מענק של מרכז ההשקעות לטובת הרחבת המפעל בהיקף של 17 מיליון שקל. לאחר שרכשו את המפעל, פנו גולד וגניש בשם חברת דימונה טקסטיל אל מרכז ההשקעות ואל שר המסחר והתעשייה בבקשה לאשר להם ביצוע תוכנית הבראה עבור החברה, והחל ממאי 1995 הגישו בקשות לתוספת השקעה בתוכנית המאושרת של מרכז ההשקעות. על-סמך הבקשות, הוסיפה מנהלת מרכז ההשקעות ואישרה, מעת לעת, תוספות לכתב האישור, ובאופן זה הגיע סכום ההשקעה המאושרת לסך של 73 מיליון שקל. כספי המענקים וההלוואות בערבות המדינה היו אמורים להינתן לחברת דימונה טקסטיל בהדרגה, בהתאם לשלבי התקדמות העבודה במפעל. בכתב-האישום נגדם נטען כי התכוונו לקבל במרמה את כספי המענקים ואת ההלוואות לשימושם העצמי. בהתאם לכך, הגישו למרכז ההשקעות בקשות לקבלת מענקים, בהם דווח במרמה כי בוצעה השקעה במפעל בסכום של 51,604,103 שקל.
כבר בשנת 1996, הודו נציגי החברה הגרמנית דורניר, שסיפקה ציודל למפעל, בתרמית כלפי "דימונה טקסטיל" שעלות הציוד נפוחה מעבר לעלותה האמיתית[24].
בדצמבר 2009, בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 8 שנות מאסר בפועל על עודד גולד, ו-6 שנות מאסר בפועל על שלמה וחניש, הם הורשעו במירמה בהיקף כולל של כ-53 מיליון שקל ממרכז ההשקעות. על חיים סדרס, ששימש איש הקש שלהם והורשע בעבירות מס, נגזרה שנת מאסר בפועל[25]. חניש וגולד ערערו לבית המשפט העליון, אך הוא אף החמיר את עונשו של גולד ל-9.5 שנים[26].
הקמת קניון דימונה
לאחר סגירת המפעל החלה בעלת הקרקע חברת "עץ ערמונים" בקידום תוכנית לבניית מכרז מסחרי על קרקע המפעל[27]. באפריל 2003, רכשה את המתחם חברת "פרץ בוני הנגב"[28], החברה תיכנה להקים במבני המפעל וסביבתו פארק שעשועים, מרכז מסחרי ומוזיאון לאטום[29]. במאי 2003 הכריז דודו טופז שהוא נכנס כשותף להקמת פארק שעשועים במתחם יחד עם "פרץ בוני הנגב"[30]. ביולי 2003 קיבלה החברה אישור לבנות במקום מרכז מסחרי[31]. על פי התכנון שם המרכז המסחרי היה אמור להיות "מרכז טופז" ופארק השעשועים "דודולנד"[32]. בנובמבר 2006 הגיש טופז תביעה נגד "פרץ בוני הנגב" בסך של 5 מיליון שקל, בטענה להפרת הסכם להקמת המבנה המסחרי ופארק השעשועים. לבסוף הגיעו הצדדים להסכם פשרה. טופז למעשה לא השקיע בפרויקט אלא קיבל תשלום עבור יחסי ציבור[33].
הקניון נחנך בינואר 2007[34].
קישורים חיצוניים
- יצחק דנון, עודד גולד דוחה טענות מפרק דימונה טקסטיל בדבר הברחת כספים, באתר גלובס, 25 בדצמבר 1997
- יצחק דנון, איש עסקים חשוד שסייע לוחניש וגולד לנפח חשבוניות בדימונה טכסטיל, באתר גלובס, 2 ביולי 1998
- צבי הראל, לפי התביעה, שני אנשי העסקים הונו את מרכז ההשקעות בכ-18 מיליון דולר, באתר TheMarker, 25 באוקטובר 2005
הערות שוליים
- ^ ארנון בן-יאיר, סיפורה העצוב של דודולנד: דודו טופז תובע את חברת פרץ בוני הנגב על סך 5 מיליון שקל, באתר TheMarker, 7 בנובמבר 2006
- ^ עבודות הכנה למטויה בדימונה, דבר, 17 בנובמבר 1959
- ^ אבן פינה בדימונה למפעל שני לטכסטיל, דבר, 3 בינואר 1960
- ^ בית חרושת בתוך ארגזים, דבר, 29 בדצמבר 1960
- ^ נחנך מפעל "סיבי דימונה", למרחב, 9 באוגוסט 1961
- ^ מו"מ ליישוב סכסוך העבודה ב"סיבי־דימונה", קול העם, 25 ביולי 1965
- ^ "סיבי דימונה" מפעל רב תנופה, על המשמר, 13 באפריל 1965
- ^ "סיבי דימונה" תרכוש את מפעל צ'ורלי בב"ש, דבר, 1 בפברואר 1967
- ^ נחנך מפעל לייצור חוטי דיאולן ־ ירוחם טקסטיל" ", למרחב, 27 בפברואר 1967
- ^ 1750 עובדים ־ בתשלובת הטקסטיל הגדולה בארץ, על המשמר, 22 באוקטובר 1968
- ^ הבנק לפיתוח התעשייה רכש מחצית סיבי דימונה, דבר, 29 ביוני 1971
- ^ ההפסד של "סיבי דימונה" גדל ל־58 מיליון ל"י, דבר, 18 בספטמבר 1975
קשיי מימון מסכנים קיום "סיבי דימונה", מעריב, 30 באוקטובר 1975 - ^ "סיבי דימונה" בסכנת סגירה, דבר, 30 באוקטובר 1975
- ^ ימונה כונס נכסים לתשלובת "סיבי דימונה' ושלוחתה בב'ש, דבר, 11 בנובמבר 1975
- ^ כונסי "סיבי דימונה" - מפעלי הטקסטיל יתקשו ב-77 במכירת תוצרתם, דבר, 20 בדצמבר 1976
- ^ אמיר רוזנבלום, היום ייחנך המפעל "דימונה טקסטיל", דבר, 23 במאי 1982
- ^ מיכל הולצמן, הסתיימה שביתה בת 42 יום ב"טקסטיל דימונה", מעריב, 3 בספטמבר 1986
- ^ אורי גינוסר, ידונו בערבות מדינה למפעל דימונה טקסטיל, מעריב, 7 בספטמבר 1989
- ^ מרידור הורה להעביר מימון ביניים לעובדי "דימונה טקסטיל", באתר גלובס, 29 באוקטובר 1996
- ^ יצחק דנון, ביהמ"ש אישר מכירת דימונה טקסטיל לקלריס הבלגית תמורת 3.75 מיליון דולר, באתר גלובס, 25 באוגוסט 1997
גדי גולן, מפעל דימונה טקסטיל מוצע ע"י המפרק לקבוצת משקיעים שהגישה בזמנו הצעה, באתר גלובס, 12 באוקטובר 1997 - ^ גדי גולן, בוטלה סופית מכירת מפעל דימונה טקסטיל; המפרק ימכור את קווי הייצור במיכרז בינל', באתר גלובס, 9 בנובמבר 1997
מעריב, מתבטלת עיסקת דימונה טקסטיל: קבוצת משקיעים בלגיים נסוגה מכוונתה לרכוש המפעל, באתר גלובס, 12 באוקטובר 1997 - ^ גדי גולן, קווי הייצור של דימונה טקסטיל יימכרו ליצרנית ממצרים תמורת 2.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 30 במרץ 1998
- ^ מאת יצחק דנון, וחניש וגולד נעצרו בחשד שהוציאו מהמדינה במירמה עשרות מיליוני שקלים, באתר גלובס, 25 ביוני 1998
- ^ מאת יצחק דנון, המפרק לביהמ"ש: "נציגי חברה מגרמניה הודו בתרמית כלפי דימונה טקסטיל", באתר גלובס, 26 בנובמבר 1996
- ^ נועם שרביט, 8 שנות מאסר לעודד גולד ו-6 שנים לשלמה וחניש, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2009
- ^ יסמין גואטה, העליון החמיר עונשו של עודד גולד שהורשע ב"עקיצת" מרכז ההשקעות, באתר TheMarker, 3 בספטמבר 2012
הילה רז, נשיא העליון מחמיר את העונשים בעבירות מרמה של כספי ציבור, באתר TheMarker, 4 בספטמבר 2012 - ^ גדי גולן, תוכנית: מרכז מסחר ומכירות יוקם על חורבות מפעל טקסטיל דימונה, באתר גלובס, 3 באוגוסט 2000
- ^ אלעזר לוין, רובינשטיין לעיריית דימונה : הסבירו האישור להקמת הפרויקט של פרץ בונה הנגב, באתר גלובס, 29 ביוני 2003
- ^ אלעזר לוין, פרץ בונה הנגב רכש מסול קסט את דימונה טקסטיל ב-3.2 מיליון דולר, באתר גלובס, 27 באפריל 2003
- ^ ענת ציגלמן, דודולנד פינת מוזיאון האטום, באתר הארץ, 3 במאי 2003
- ^ אלעזר לוין, אושרה בניית המרכז המסחרי של פרץ בוני הנגב ליד דימונה, באתר גלובס, 22 ביולי 2003
אלעזר לוין, קראדי : ראש עירית דימונה הפך עמדתו בעניין הקמת קניון פרץ בדימונה, באתר גלובס, 6 ביולי 2003 - ^ גיא ימין, פרץ בוני הנגב החלה בשיווק מרכז טופז בדימונה, באתר גלובס, 1 בינואר 2006
- ^ יצחק דנון, סוף לסכסוך סביב "דודולנד": דודו טופז ופרץ בוני הנגב הגיעו להסכם פשרה, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2007
- ^ גיא ימין, חנוכת קניון: על חורבות מפעל "דימונה טקסטיל" המיתולוגי קם בדימונה קניון חדש, באתר גלובס, 16 בינואר 2007
30582530קניון דימונה