קלרמונט (ספינת קיטור, 1807)
 | |
| "נורת' ריוור" או "קלרמונט" בנהר הדסון, 1807 צייר: ג'ון קוק בּוּרְן, 1848 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | ספינת משוטות |
| חברת ספנות |
North River Steamboat Company |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | צ'רלס בראון, איסט ריוור, ניו יורק |
| מחיר | 20,000 דולר אמריקאי |
| הושקה | 1807 |
| תקופת הפעילות | 17 באוגוסט 1807 – 1814 (כ־6 שנים) |
| אחריתה | נגרטה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 121 טון |
| אורך | 43 מ' |
| רוחב | 5.5 מ' |
| שוקע | 2.1 מ' |
| מהירות | ממוצעת 4.7 מייל לשעה (7.5 קמ"ש) |
| מספר תרנים | 2 |
| הנעה | מנוע קיטור חד-צילינדרי, פעולה-כפולה, 19 כוחות סוס מתוצרת בולטון אנד ואט |
| צורת הנעה | זוג גלגלי משוטים ומפרשי עזר |
"קלרמונט" (באנגלית: Clermont) הוא שמה הלא רשמי והיותר מוכר של "נורת' ריוור" (North River), ספינת הקיטור המסחרית הראשונה בעולם וחלוצת ספינות המשוטה בנהרותיה הגדולים של אמריקה. היא נבנתה בנהר הדסון בארצות הברית ב-1807 על ידי הממציא והיזם רוברט פולטון והפוליטיקאי והדיפלומט רוברט ליווינגסטון (אנ'), מהאבות המייסדים של ארצות הברית. הספינה הובילה נוסעים בצורה סדירה בנהר הדסון בין ניו יורק לאולבני מאוגוסט 1807 עד 1814. "נורת' ריוור" (אנ') הוא שמו הנוסף של ההדסון, ו"קלרמונט" (אנ') הוא שם נחלת הקרקע של בני ליווינגסטון לדורותיהם בעמק ההדסון.
פולטון והשותפות עם ליווינגסטון
רוברט פולטון נולד בליטל בריטיין בפנסילבניה (אנ') ב-14 בנובמבר 1765. הוא התעניין בציור ובמכונות, והיה בבחרותו צייר דיוקנאות מצליח למדי בפילדלפיה. ב-1786 נסע ללונדון כדי להשתלם בציור אצל הצייר האמריקאי-לונדוני בנג'מין וסט, וכאן – אולי בהשפעת "קדחת התעלות" (Canal Mania) (אנ') שאחזה באנגליה ובמדינות מערב אירופה בשנים 1810-1790 – הקדיש את זמנו גם להנדסת תעלות שיט (אנ') ולתכנון מתקנים ומכונות להעברת ארבות-משא בין תעלות הנמצאות במפלסים שונים. ב-1794 פרסם באנגליה ובארצות הברית, ואחר כך גם בצרפת, חיבור שכותרתו A Treatise on the Improvement of Canal Navigation.[1]
ב-1797 נסע פולטון לצרפת בדרכו חזרה לארצות הברית, וכאן נפגש עם השגריר האמריקאי ג'ואל ברלואו (אנ'). משיחותיו עימו הגיע למסקנה כי בנסיבות הפוליטיות והמדיניות שנוצרו בצרפת שלאחר המהפכה, ובעיקר בשל המלחמה נגד בריטניה, יהיה לה צורך באנשי מדע והנדסה כמוהו, ועל כן החליט להישאר ולהציע לצרפתים את שירותיו. זה הרקע לתכנון ולבניית "נאוטילוס", צוללת להצמדת מוקשים ימיים לתחתית אוניות אויב, אותה בנה ב-1800 בנהר סן. שנה אחר כך, ב-1801, נפגש לראשונה עם רוברט ליווינגסטון, שהחליף את ג'ואל ברלואו כשגריר ארצות הברית בפריז.
ליווינגסטון, מהאבות המייסדים של ארצות הברית (חבר הוועדה שניסחה את חוקת ארצות הברית), והצ'נסלור (אנ') של מדינת ניו יורק מ-1777 עד 1801, היה בעל אדמות עשיר בעמק ההדסון וגילה עניין מסחרי בפיתוח ספינות נהר קיטוריות. ב-1878 קנה מידי הממציא האמריקני ג'ון פיץ' (אנ') את הזיכיון הבלעדי להפעיל ספינות-נהר קיטוריות במדינת ניו יורק למשך עשרים שנה. באותה שנה הקים שותפות עם גיסו ג'ון סטיבנס (אנ') ועם ניקולס רוזוולט (אנ'), לימים שני ממציאים ידועי שם, ויחד בנו ספינת קיטור נסיונית מונעת במשוטים. כלי השיט שהורד להפלגת ניסיון בנהר הדסון באוקטובר 1778 לא עמד בציפיות, ועל רקע חילוקי דעות עם סטיבנס פרש ליווינגסטון מן השותפות.[2]
רוברט ר' ליווינגסטון. ציור מאת ויליאם פן, תחריט מאת הנרי ברייאן הול.
רוברט פולטון, ציור מאת אליזבט אמט
הפגישה בפריז בין השגריר ליווינגסטון לפולטון הולידה הסכם שותפות שנחתם ביניהם בפריז ב-10 באוקטובר 1802. בהסכם התחייבו לבנות יחד מעבורת קיטור באורך שלא יעלה על 120 רגל, אשר תשוט בין ניו יורק לאולבני ותישא 60 נוסעים לפחות עם מיטלטליהם. כמו כן סוכם שפולטון ירשום פטנט באמריקה על שיטת ההנעה שיתכנן עבור הספינה החדשה, ושניהם יתחלקו שווה בשווה ברווחי הפטנט.[3] סוכם גם שעם שובו לאנגליה יזמין פולטון את המנוע עבור הספינה אצל בולטון אנד ואט.[4]
הניסויים בנהר סן בצרפת
ב-1802, בעודו בפריז, בנה פולטון דגם באורך כ-4 רגל וברוחב 12 אינץ', שהונע על ידי קפיץ חזק של שעון מכני, וערך בו ניסויים למציאת שיטת ההנעה היעילה ביותר לספינה העתידית: משוטים רגילים, משוטי ירכתיים, שרשרת אינסופיות של "דליים" או "גלגלי מים". באביב 1803 בנה ספינה נסיונית באורך 70 רגל, רוחב 8 רגל ועומק 3 רגל, והתקין בה מנוע קיטור מושכר מתוצרת צרפתית בן 8 כוחות סוס שסובב שני גלגלי משוטים צדיים. בלילה גשום וסוער, זמן קצר לפני השלמת הבנייה, נבקעה הספינה לשניים ומנוע הקיטור שקע לקרקעית הנהר. נסתבר כי גוף הספינה היה חלש מדי ולא יכול לשאת את משקל המכונות.[5] הליקויים תוקנו, נבנה גוף חדש, וביולי אותה שנה נערכה הפלגת המבחן בנוכחות קהל רב, ובהם אנשי מדע צרפתיים ידועי שם, והספינה הגיעה למהירות של כ-3 מייל לשעה במים רוגעים, הרבה פחות מ-16 המייל בשעה שהעריך פולטון קודם לכן בחישוביו.[6] באפריל 1804 חזר פולטון לאנגליה. הוא הזמין אצל בּוּלטוֹן אֶנד ואט מנוע בן 19 כוחות סוס, ותוך כדי הפיקוח על בנייתו קידם אצל האדמירליות הבריטית את תוכניותיו לבניית צוללת וטורפדו מוט. ב-1806, לאחר כעשרים שנים בהן עשה באנגליה, שב פולטון לארצות הברית.[7]
בניית הספינה
הספינה נבנתה במספנת צ'רלס בראון באיסט ריוור, ואחר כך נגררה מרחק-מה בהמשך הנהר לבית מלאכה שבנה פולטון ושם הותקנו בה דוד הקיטור, המנוע, התמסורת וגלגלי המשוטים. הבנייה התקדמה, אך לא בלי בעיות. משיטי ספינות המפרשים בהדסון שחששו לפרנסתם פגעו פעם אחר פעם בספינת הקיטור והסבו לה נזקים, ופולטון נאלץ להעמיד עליה שומרים. הספקנים כינו את הספינה המוזרה הנבנית לנגד עיניהם בשם "השיגעון של פולטון" (Fulton's folley), והוא עצמו היה מושא ללעג ונתקל בקשיים לגייס הלוואה להמשך הבנייה.[8]
הספינה העשויה עץ הייתה באורך 150 רגל, רוחבה 13 רגל והשוקע 2 רגל (45.7 x 3.7 x 0.6 m). היא דחקה 3640 רגליים מעוקבות של מים (100 טונות).[9] קווי הגוף שלה היו ישרים, ירכתיה וחרטומה שמתחת למים בזווית של 60 מעלות ולא מעוגלים, כדי להקטין למינימום את שטח פני הגוף והחיכוך במים. חישוביו של פולטון בעניין זה התבססו על מחקריו של איש המדע האנגלי מַרק בּוֹפוֹי (אנ').[10]
מנוע הקיטור מתוצרת בולטון אנד ואט, שהותקן במרכז הספינה, היה בעל צילינדר אחד מסוג זרועות צדיות (side lever engine) ופעולה כפולה. קוטר הצילינדר 24 אינץ' ואורך מהלך 4 רגל (0.61 x 1.22 m). דוד הקיטור, שהוסק בעצים, היה באורך 20 רגל, גובהו 7 רגל ורוחבו 8 רגל, לחץ הקיטור 2–3 ליברות לאינץ' מרובע. המנוע סובב את שני גלגלי המשוטים באמצעות תמסורת גלגלי שיניים. ציר גלגלי המשוטים היה עשוי יצקת ברזל, קוטר גלגלי המשוטים 15 רגל, אורך כל כף 4 רגל ושקיעתם במים 2 רגל.[11] הספק המנוע עמד על 19 כוחות סוס.[12] הספינה צוידה גם בשני תרנים ובמפרשי עזר למקרה של תקלה במנוע או בגלגלי המשוטים.
עלות הבנייה של הספינה הייתה 20,000 דולר, שבעה-עשר אלף מומנו על ידי פולטון וליווינגסטון, חלק כחלק, ושלושת אלפים דולר בהלוואות.[13] ב-9 באוגוסט 1807 ערך פולטון הפלגת ניסיון בנהר הדסון, למרות שהעבודות על הספינה עדיין לא הסתיימו. במהלכה הגיעה הספינה למהירות של 3 מייל בשעה, פחות מכפי שהעלו חישוביו. תשעה ימים אחר כך ערכה "נורת' ריוור" את הפלגת הבכורה שלה.
הפלגת הבכורה
להפלגת הבכורה ב-17 באוגוסט 1807 הגיעו כארבעים נוסעים מוזמנים, מרביתם מבני שבט הליווינגסטונים ואורחיהם. "נורת' ריוור" יצאה מניו יורק ביום שני בשעה אחת אחר הצהריים בפיקודו של קפטן אנדרו ברינק (Brink) והגיעה לקלרמונט לאחר הפלגה של עשרים וארבע שעות, מרחק של 110 מייל במהירות ממוצעת של מעט פחות מ-5 מייל לשעה. את הלילה עשו הנשים בקבינה מאולתרת בירכתי הספינה, בעוד הגברים נשארו על הסיפון. מחשבתו של פולטון הייתה להקל על משקלה של הספינה בהפלגתה הראשונה, ולכן לא נבנו עדיין קבינות קבועות והסיפון לא לווח במלואו. למחרת בבוקר, בשעה תשע, המשיכה הספינה בהפלגתה אל אולבני, מרחק ארבעים מייל במעלה הנהר, והגיעה ליעדה בחמש אחר הצהריים. מהירות הספינה בנסיעה מקלרמונט לאולבני הייתה 5 מייל לשעה. ביום שלישי בתשע בבוקר יצאה "נורת' ריוור" בדרכה חזרה מאולבני דרך קלרמונט אל ניו יורק. הנסיעה ארכה שלושים שעות, במהלכה גמאה הספינה מרחק של 150 מייל במהירות ממוצעת של 5 מייל לשעה מבלי להניף את מפרשי העזר שלה, כי נשבה רוח נגדית.[14]
עם שובה של "נורת' ריוור" מהפלגת הבכורה ההיסטורית, הושבתה הספינה לשבועיים כדי להשלים את עבודות הבנייה. הסיפון לווח במלואו וצויד במעקות, נבנה תא סביב המנוע, ונוספו קבינות לנוסעים בחרטום ובירכתיים ובכל אחת מהן שנים-עשר דרגשי שינה, הקבינה האחורית לנשים והקבינה הקדמית לגברים. ב-2 בספטמבר ובמשך שלושת השבועות הבאים התפרסמה הודעה בעיתון Albany Gazette על הפלגותיה הסדירות המתוכננות של "נורת' ריוור": הספינה תצא ביום ו' בשעה שש בבוקר מ-Pauler Hook Ferry ותגיע לאולבני בשעה 6 אחר הצהריים למחרת. הנסיעה כוללת ארוחות, דרגשי שינה ומגורים. ב-4 בספטמבר 1807 יצאה "נורת' ריוור" להפלגתה המסחרית הראשונה, כשעל סיפונה ארבעה-עשר נוסעים בשכר.[15]
"נורת' ריוור" ערכה הפלגות שבועיות סדירות עד בוא עונת החורף, מספר הנוסעים הלך וגדל, ובהפלגתה האחרונה לעונה זו – בשלהי נובמבר 1807 – אף הצליחה להבקיע לה דרך במימיו הקפואים של ההדסון. ההפלגות הראשונות הניבו רווח של 1000 דולר, 5% מהשקעתם של פולטון וליווינגסטון. למרות ההתנכלויות הבלתי פוסקות מצדם של בעלי ספינות המפרשים בנהר, עתידה של ספינת הקיטור נראה מובטח.[16]
חידוש הספינה והמשך שירותה
.jpg)
את חורף 1807-1808 ניצל פולטון לביצוע שינויים יסודיים בגוף הספינה ובציודה כדי שתוכל להמשיך ולשרת עוד 8-10 שנים. רוחבה הוגדל ל-16 רגל, לשלד האונייה נוספו חיזוקים וקורות סיפון, ידית ההגה הוחלפה בגלגל הגה, דוד הקיטור הוחלף, הקבינות לנוסעים שופצו ונוספו דרגשי שינה ומטבחון. שקיעת כפות המשוטים הוקטנה ל-28 אינץ', וגלגלי המשוטים כוסו בתיבת מגן. "ספינת הקיטור נורת' ריוור" שלאחר השיפוצים הייתה למעשה ספינה שונה, ופולטון נדרש לרשום אותה מחדש במרשם כלי השיט. שמה בתעודת הרישום מ-14 במאי 1808 הוא North River Steamboat of Clermont, אך השם שדבק בה – עוד מ-1810 – היה "קלרמונט".[17] "קלרמונט" המשיכה להוביל נוסעים עד 1814, אז הוצאה משירות ונגרטה.
בעקבות ההצלחה המסחרית המהירה של "קלרמונט" הכניסו ליווינגסטון ופולטון לשירות ספינות נוספות: ב-1809 הושקה "קאר אוף נפטון" (Car of Neptune) וב-1811 "פאראגון" (Paragon). שתי ספינות הקיטור הללו שימשו כמעבורות נוסעים בהדסון ובאיסט ריוור.[18] עד מותו ב-1815 בנה פולטון 17 ספינות קיטור ושש נוספות נבנו על ידי אחרים לפי תוכניותיו, ביניהן "דמולוגוס" (1814), סוללת-תותחים מושטת של הצי האמריקני.
הרפליקה של 1909
ב-1909 נערכו בניו יורק חגיגות "יובל הדסון-פולטון" (אנ') לציון 300 שנה לגילוי נהר הדסון על ידי הנרי הדסון ו-100 שנה לספינת הקיטור המסחרית הראשונה של פולטון. לקראתן נבנתה רפליקה של "נורת' ריוור" בקנה מידה מלא. לאחר החגיגות שימשה "נורת' ריוור" אוניית מוזיאון ואטרקציה תיירותית, וב-1936 פורקה ונגרטה.
מקורות
- American Medical and Philosophicall Register (1812). Vol. II, 1811-1812. Digitized copy in Internet Archive.
- Colden, Cadwallader David (1817), The Life of Robert Fulton by his friend Cadwallader D. Colden. New York, Kirk & Mercein, Printers. Digitized copy in HathiThrust.
- Dirkzwager, Jan M. (2007) "Fulton, Robert" in: J. Hattendorf (editor), Oxford Encyclopedia of Maritime History. Oxford University Press, 2007. Vol. 2, p. 72.
- Fulton, Robert (1796), A treatise on the improvement of canal navigation. London, I. and J. Taylor. Digitized copy in Internet Archive.
- Guthrie, John (1971), A History of Marine Egineering. London, Hutchinson of London.
- Hall, Edward Hagaman (1910), The Hudson-Fulton Celebration, 1909, the fourth annual report of the Hudson-Fulton celebration commission to the Legislature of the State of New York. Digitized copy in Internet Archive.
- Morgan, John S. (1977), Robert Fulton. N.Y., Mason/Charter.
- Nautical Gazette (1909): "Launch of the Reproduced Clermont of Robert Fulton". The Nautical Gazette, Vol. 77, July 22, 1909, p. 60 ff. Digitized copy in Hathi Trust.
- Reigart, J. Franklin (1856), The Life of Robert Fulton. Philadelphia, C.G. Henderson & Co. Digitized copy in HathiTrust.
- Roland, Alex (1978), Underwater Warfare in the Age of Sail. Bloomington and London, Indiana University Press.
- Sutcliffe, Alice Cary (1909), Robert Fulton and the "Clermont". New York, The Century Co., Digitized copy in Internet Archive. E-book in Project Gutenberg.
- Symington, William (1829): A Brief History of Steam Navigation. Reprinted from original copy (Falkirk 1829). In Possession of James Blaikie, Late of Panmure Foundry, Edinburgh, 1863. Transcribed in the site "William Symington".
- Woodcroft, B. (1846-1847): "Steam Naviagtion" in: Transactions of the Society for the Encouragement of Arts & c. 1846-1847. Vol. 1, part 1, New series, pp. 301-440. London.
קישורים חיצוניים
- "Livingston-Fulton Steamboat Partnership" in Friends of Clermont – Clermont State Historic Site, 2005. Archived 4 August 2007.
הערות שוליים
- ^ Dirkzwager (2007), p. 72; Fulton (1796).
- ^ Morgan (1977), pp. 119-122.
- ^ הפטנט של ספינת המשוטות הקיטורית נרשם בארצות הברית ב-11 בפברואר 1809; קטעים נרחבים מכתב הפטנט הזה בתוך Woodcroft (1846-47, pp. 368-374.
- ^ Sutcliffe (1909), pp. 117-122.
- ^ Morgan (1977), p. 131; Sutcliffe, p. 143; Woodcroft (1846-47) p. 363; Reigart (1856) p. 166.
- ^ Morgan (1977), p. 132; Colden (1817), pp. 148-150; Sutcliffe (1909), p. 123 ff. and 136 ff.
- ^ Dirkzwager (2007), p. 72; Reigart (1856) p. 168.
- ^ Morgan (1977), pp. 137-138; Woodcroft (1846-47) p. 361.
- ^ Sutcliffe (1909), p. 192.
- ^ Morgan (1977), p. 148.
- ^ Reigart (1856) pp. 171; Woodcroft (1846-47) p. 367.
- ^ Guthrie (1971), p. 36.
- ^ Morgan (1977), p. 148.
- ^ Morgan (1977), p. 139-142.
- ^ Morgan (1977), p. 144.
- ^ Morgan (1977), p. 148.
- ^ Morgan (1977), p. 138; Hall (1910), p. 110.
- ^ American Medical and Philosophical Register (1812), pp. 262 ff.
