קלאוסטרופוביה
קְלַאוּסְטְרוֹפוֹבְּיָה (על פי האקדמיה ללשון העברית: בַּעַת סֶגֶר) היא חרדה בלתי נשלטת (בעת) ממקומות סגורים, כגון חדר קטן בלי חלון, מעלית, מטוס או תא מטען של רכב.
טיפול
קלאוסטרופוביה, בדומה לחרדות אחרות, ניתנת לטיפול באמצעות טיפול פסיכולוגי או תרופתי.
הטיפול המקובל לקלאוסטרופוביה הוא טיפול התנהגותי, אשר במסגרתו נחשף המטופל באופן הדרגתי למושא הפוביה שלו. בתחילה נחשף המטופל לחללים גדולים בעלי חלונות בליווי המטפל ולאחר מכן החלל שבו שוהה המטופל לפרק זמן מסוים, קטן, ובשלב מסוים המטפל עוזב את המטופל. הטיפול הוא ממושך ובעל מספר מפגשים שבהם יש חזרות על השהייה בחדרים, לעיתים נעזר המטופל בתרופות הרגעה שונות, ובו-בזמן המטפל מבצע סוגסטיה במטופל. הטיפול עשוי להסתייע בטכניקות הרפיה שונות, דמיון מודרך או היפנוזה. הטיפול עשוי להסתיים ברמות שונות של הצלחה, החל בהיעלמות מוחלטת של ההפרעה וכלה בהצלחה חלקית המספקת מהבחינה התפקודית, קרי - הצלחת הטיפול מתבטאת ביכולתו של המטופל להתמודד עם חרדתו ולשהות בחללים קטנים לפרקי זמן שונים אך מספיקים כדי שיוכל לנהל חיים רגילים ולשהות בחללים סגורים כגון מטוסים ומעליות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קלאוסטרופוביה |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
