קליסתנס (היסטוריון)
קליסתנס איש אולינתוס (360 – 328 לפנה"ס) היה היסטוריון יווני שכתב על אלכסנדר הגדול. קליסתנס היה בן-דודנית של הפילוסוף המפורסם אריסטו, שבביתו גדל.[1] הוא התלווה לאריסטו באָסוֹס, במוקדון, ואולי גם באתונה. יחד עם אריסטו ערך רשימה של המנצחים והמנהלים של המשׂחקים הפיתיים. כאות תודה זכו השניים לכתובת הקדשה בדלפי. במקדוניה כתב קליסתנס היסטוריה של יוון בעשׂרה ספרים, שכסתה את השנים 387-356 לפני הספירה, וחיבור נוסף על "מלחמת הקודש" השלישית (356-346).
בהמלצתו של אריסטו, שהיה מחנכו של אלכסנדר, זימן מלך מקדון הצעיר את קליסתנס להתלוות אליו למסעו נגד ממלכת פרס, ולתעד את המערכה בהיסטוריה ייעודית. חיבור זה, שנקרא כנראה "מעשׂי אלכסנדר" (Ἀλεξάνδρου πράξεις), הגיע לכל הפחות עד שנת 330, והיה המקור היחיד בן-הזמן הידוע לנו עבור השנים הראשונות של המסע. קליסתנס תיאר את המסעות והניצחונות של מלך מקדון הצעיר בנימה שהזכירה את שירת הומרוס, ולאחר הביקור במנבאה של האליל המצרי אָמוֹן בסיווא אף תיאר אותו כבנו של זאוס-אמון. את בכיר קציניו של אלכסנדר, פָּרמֵניוֹן, תיאר קליסתנס באופן בלתי-מחמיא. לצד ההיסטוריה הצבאית התעניין קליסתנס גם בעולם החדש שנגלה לפניו, וכתב, בין השאר, על מקורות הנילוס ועל הפלגה סביב הים השחור.
ביטחונו העצמי ודעתנוּתוֹ הרחיקו אותו בהדרגה מאלכסנדר. יחסי השניים נקלעו למשבר לאחר ניסיונו של אלכסנדר להכניס בשנת 330 את מנהג ההשתחוות כחלק מפרוטוקול החצר. עבור המקדונים והיוונים סימלה ההשתחוות הכרה באלכסנדר כאלוֹהוּת, וחלקם ראו מנהג זה באופן שלילי ביותר. קליסתנס הפך לדמות מרכזית בהתנגדות למנהג, ועמדתו זו הרעה מאד את היחסים. זמן קצר לאחר מכן קשרו מספר נערים מחוגי האצולה, ששרתו את אלכסנדר באופן אישי, קשר לרצחוֹ. משתנגלה הקשר, והצעירים נחקרו בעינויים, הצביעו על קליסתנס כעל מקור השראתם.[2] המלך ציווה לעצור את קליסתנס ולשׂימוֹ בכבלים. קליסתנס מצא את מותו זמן קצר לאחר מכן, בין אם בהוצאה להורג, בין אם בשל מחלה.
לקריאה נוספת
- Badian, Ernst, “Callisthenes”, in: Brill’s New Pauly, Antiquity volumes edited by: Hubert Cancik and, Helmuth Schneider.
קישורים חיצוניים
- קליסתנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] קליסתנס (היסטוריון)29509742