קורנליס דה פוס
קורנליס דה פוס (Cornelis de Vos;[1] 1584 – 9 במאי 1651) היה צייר פלמי וסוחר אמנות. הוא היה אחד מציירי הדיוקנאות המובילים באנטוורפן, וידוע בעיקר בזכות דיוקנאותיו הרגישים, בעיקר של ילדים ומשפחות. הוא הצליח גם בז'אנרים אחרים, כולל היסטוריה, ציור דתי וז'אנר. הוא שיתף פעולה קבוע עם רובנס.
חייו
,_de_knaap_van_het_Sint_Lucasgilde_-_105_-_Royal_Museum_of_Fine_Arts_Antwerp.jpg)
הוא נולד בהולסט ליד אנטוורפן, במחוז זיילנד ההולנדי. מעט ידוע על ילדותו. אביו עבר עם משפחתו לאנטוורפן בשנת 1596.[2] קורנליס ואחיו הצעירים פול ויאן (או הנס) למדו אצל הצייר דייוויד רמאיוס (1559–1626). בשנת 1599 מוזכר דה פוס כתלמידו של רמאיוס ואילו ב־8 במאי 1604 מכנים אותו כעוזרו הראשי של רמיוס.[3] ב־29 באפריל 1604 עתר דה פוס למועצת עיריית אנטוורפן לחוק שיאפשר לו לנסוע. זה היה נוהל הכרחי עבור אמנים שרצו להתאמן מחוץ למדינה. לא ידוע אם האמן אכן עזב את העיר. דה פוס הצטרף לגילדת לוקאס בשנת 1608 בגיל 24.[4] כאשר הפך לאזרח אנטוורפן בשנת 1616, הוא רשם את עיסוקו כסוחר אמנות.[5]
קורנליס דה פוס התחתן עם ציירת הנוף, סוזנה קוק, אחותו למחצה של הצייר יאן וילדנס ב־27 במאי 1617. לזוג נולדו 6 ילדים.[6] אחותו מרגרטה התחתנה עם צייר החיות הבולט פרנס סניידרס. נישואים אלה אישרו וחיזקו את תפקידו של דה פוס בחיי האמנות של אנטוורפן.[2]
בשנת 1619 שימש דה פוס כדיקן גילדת לוקאס באנטוורפן. באותה שנה עתר למועצת העיר אנטוורפן בבקשה לקבל אישור להיות בשוק סן ז'רמן בפריז כסוחר אמנות. בשנת 1620 נבחר דה פוס לדיקן כבוד של גילדת לוקאס כהוקרה על מעמדו בעיר.[2] בשנת 1620 צייר את דיוקנו של הצייר אברהם גרפיוס. הוא העביר את העבודות לחדר הציירים של גילדה סנט לוק. דה פוס קיבל מספר עבודות לציור דיוקנאות משפחתיות מפטרונים מקומיים כמו הסוחר העשיר ג'וריס פוקמנס שהזמין דיוקן של בני משפחתו בשנת 1624. בשנת 1627 הוא נהנה מחסות המלוכה כאשר 6 דיוקנאות מלכותיים הוזמנו על ידי פיליפ הרביעי מספרד, וכן עבודות מהארכידוכסים אלברט ואיזבלה, אנרי השלישי מצרפת, הנרי הרביעי מצרפת ומארי דה מדיצ'י. הוא גם עבד עבור מוסדות דת.[6] בשנת 1628 הוא צייר את הנוף הידוע היחיד שלו, "נוף של האולסט", אותו תרם לעיר הולדתו שם היא מוצגת עדיין בבניין העירייה.[4] [7]
בתקופה זו של פעילות עמוסה כצייר דה פוס המשיך להפעיל סוכנות למכירת יצירות אמנות. הוא גם יצר יצירות ספציפיות לייצוא, בעיקר לספרד.
קורנליס דה פוס היה אחד האמנים שעבדו על הקישוטים לאנטוורפן לבואו של המושל החדש הקרדינל אינפנטה פרדיננד להולנד ההבסבורג בשנת 1635. רובנס היה האחראי הכללי על פרויקט זה. דה פוס יצר ציורים דקורטיביים לאחר שעוצבו על ידי רובנס. אחד התבליטים בכותרת של קשת הניצחון, מעל רחוב הוידטטרס, נשמרה ומיוחסת לסטודיו של דה פוס. בתקופת 1636–1638 קיבל בית המלאכה של רובנס עבודה גדולה להכין קישוטים מיתולוגיים לביתן הציד טורה דה לה פרדה של מלך ספרד פיליפ הרביעי ליד מדריד. לפרויקט זה דה פוס, יחד עם מספר ציירים נוספים מהחוג של רובנס, ציירו את התמונות לאחר רישומי שמן מאת רובנס.[6]
דה פוס נפטר באנטוורפן, שם נקבר בקתדרלה.[3]
בין תלמידיו היו יאן קוסיירס, אלכסנדר דאמפס וסימון דה פוס (ללא קשר משפחתי).[5]
יצירה
כללי
קורנליס דה פוס צייר בז'אנרים שונים. תחילה צייר בעיקר דיוקנאות וסצינות מיתולוגיות, מקראיות והיסטוריות. הוא גם יצר בסוף שנות ה -20 של המאה ה-17, כמה ציורי ז'אנר מונומנטליים.[3]
עבודתו המוקדמת מראה על השפעה ברורה של רובנס מבחינת הנושא, המוטיבים והשפעות קראווג׳יות. עבודתו מצטיינת בלוח צבעים חם ועיבוד מעודן של בדים ותכשיטים נוצצים.[6][8] הוא השתמש בטכניקה של צבע דליל ושקוף והשתמש במשיכות מברשות עדינות. בעבודותיו המאוחרות יותר משנות השלושים הוא צייר בטכניקה רופפת יותר, ציורית יותר והיה פחות מדויק בפרטים כפי שנראה ב"דיוקן אישה צעירה "(אמצע 1630), הטכניקה הכללית שלו נותרה רכה ועדינה. [9]
דיוקנאות
דה פוס הצליח ביותר כצייר דיוקנאות פרטניות וקבוצתיות, ז'אנר בו פיתח סגנון משלו.[10] לאחר עזיבתו של אנטוני ואן דייק לאנגליה בשנת 1621 והיעדרויותיו של רובנס מאנטוורפן במשימות דיפלומטיות ואמנותיות, הפך דה פוס לצייר המוביל של החברה הבורגנית באנטוורפן.[2] דיוקנאותיו מראים את השפעתו של ואן דייק.[6] הוא הציב את הנושאים שלו בתוך חלל פנימי מוגבל אך עשיר בפרטים וצורות. הוא הצליח להשיג תיאור רגיש של הדמויות המצוירים ומרקמים מגוונים של בגדיהם באמצעות שימוש באור בהיר.[10][8] הוא החל לצייר רק דיוקנאות באורך מלא לאחר שובו של ואן דייק לאנטוורפן בשנת 1627. בתמונות אלה הדמות ממוקמת בדרך כלל מול מבנים ונוף פתוח.[10]
הוא היה מיומן במיוחד בציור דיוקנאות קבוצתיות כמו גם דיוקנאות של ילדים. [6] דיוקנאותיו של דה פוס מציגים זרם חדש של סגנון ציור וספונטניות בתיאור ילדים. דיוקנאותיו של דה פוס מסוגלים לעורר חיבה אנושית רגועה וחמה. בתיאורו ילדים הוא היה ממלא בביטוי את האישיות האסרטיבית והאנרגתית שלהם. הדבר הקנה לו את ההכרה בקרב פטרונים שהזמינו מספר דיוקנאות של ילדים או דיוקנאות משפחתיים הכוללים ילדים.
הוא ייצר כמה דיוקנאות בולטים של ילדיו שלו. [2] בפורטרט של בתו סוזנה (1617) הוא צייר את בתו סוזנה באופן מאוד לא פורמלי. ממבט ראשון נראה שהתמונה היא ציור ז'אנר ולא דיוקן של ילד מסוים. ברור שהציור נועד לשימוש אישי בכך שהוא תיאר את בתו בסביבה אינטימית מאוד. [11] בציור שני ילדיו הגדולים מגדלנה ויאן-בפטיסט, דה פוס הציג אותם לא במרחק אלא מקדימה קרוב לצופה. מגדלנה מביטה לאחור אל הצופה מעבר לכתפה ונראית שהיא מזמינה את הצופה פנימה בזמן שיאן-בפטיסט רוכן קדימה בראש מוטה וגם בוהה בצופה. כפות רגליו נמתחות וסוליות נעליו נראות. ברבים מדיוקנאותיו כלל דה פוס פירות כסמל למצוירים. בדיוקן שני ילדיו הגדולים, מגדלנה מחזיקה דובדבנים בידה הימנית ואפרסק בידה השמאלית. אפרסקים ודובדבנים הם סמלי נעורים כמו גם פוריות.[2]
דיוקנאות משפחתו מדגישות את הרעיון של אושר משפחתי, כשנישואין ומשפחה הקרובה הם ערכי הליבה.[6] מכיוון שהפטרונים של דה פוס היו בעיקר מהבורגנות באנטוורפן ולא מהאצולה, הוא נלחץ פחות להגדיל את מצויריו כפי שנהג לעשות בתמונותיו ואן דייק. הישגיהם של מצויריו מוצגים דרך לבושם המפואר והפנים המעוטרים בהרחבה ואילו הישיבה עצמה מייצרת תחושת ביטחון סולידי, חביב ושקט.[2]
ציורי היסטוריה
בעוד שקורנליס דה פוס היה אחד מציירי הדיוקנאות המובילים של אנטוורפן במחצית הראשונה של המאה ה -17, הוא היה גם צייר מבוקש של יצירות היסטוריה. במיוחד לאחר 1635, דה פוס היה גם סוחר אמנות מצליח, שמימש ככל הנראה את הביקוש הגובר לציורים היסטוריים בשוק המקומי והבינלאומי. מאותו תאריך ואילך הוא מכר וצייר ציורים היסטוריים במגוון גדול יותר של נושאים.
ציורי ההיסטוריה של דה פוס הסתמכו על קומפוזיציות של רובנס כהשראתם הראשונית. דוגמה לכך ניתן לראות ב"משה בתיבה" (בערך 1631–1635). ציור זה חוזר על ציור אבוד של רובנס עם אותה קומפוזיציה בנושא זה, הידוע רק באמצעות עותק באוסף פרטי בז'נבה. [12]
משנת 1624 ואילך נטש קורנליס דה פוס את משיכות המכחול ועבר לסגנון ציור בהיר יותר והציג נופים ברקע. שינוי זה ככל הנראה קרה בהשפעת רובנס. החל מסביבות 1630, יצירותיו נעשו פחות דמויי תבנית קבועה ודמויותיו נראות יותר מציאותיות. הנוף זכה בהדרגה לתשומת לב רבה יותר בעוד הבעות הפנים התגברו והארכיטקטורה ברקע התפתחה יותר. שינויים אלה עקבו אחר התפתחויות בסגנון הבארוק.[6]
ציורי ז'אנר
פחות ידועים הם ציורי הז'אנר של קורנליס דה פוס. אלה דומים לקומפוזיציות שהושפעו על ידי קאראווג'ו ובני דורו ותלמידיו כמו יאן קוססירס, סימון דה פוס ותאודור רומבוץ. דוגמה לכך היא הציור "משחק הקלפים", המתאר שחקנים במשחק קלפים, נושא שהיה מאוד פופולרי בקרב עוקביו הפלמיים של קרוואג'ו. הקומפוזיציה ידועה גם באמצעות חריטה שנעשה על ידי אלכסנדר פואט בשנות ה -30 של המאה ה -19, המזהה בבירור את קורנליס דה פוס כמחבר הציור המקורי. [13]
קומפוזיציה ז'אנרית נוספת בה מעורבים שחקני שש-בש, המכונה משחק השש-בש (בערך 1630) מיוחסת לקורנליס דה פוס.
שיתופי פעולה
קורנליס דה פוס שיתף פעולה לעיתים קרובות עם עמיתים-אמנים כפי שהיה מקובל באנטוורפן באותה תקופה. הוא צייר את הדמויות בציורים של "הטבע-דומם" בעבודות של גיסו פרנס סניידרס, ובתמורה צייר גיסו את הפירות, בעלי החיים, צלחת הכסף והשריון בעבודתו שלו. יאן וילדנס, גיס נוסף, סייע בציורי נופים ברבות מיצירותיו.[5] דה פוס היה משתף פעולה תכופות של רובנס. בסביבות שנת 1617 הוא צייר שתי תמונות, "הערצת הרועים" ו"מבט מבית המקדש", שהיו חלק מסדרת ציורים בו ציירים מקומיים אחרים, בניהם רובנס (שפיקח על הפרויקט), ואן דייק וג'ייקוב ג'ורדנס השתתפו בו. שני הציורים של דה פוס הצטרפו ל -13 הציורים שציירו ציירים אחרים בכנסיית סנט פול של אנטוורפן, והצטרפו לעבודות של קארווג'ו שהיו בה. בעוד שעבודות המופת של קרוואג'יו שהיו בכנסייה הזאת נגנבו אחר כך על ידי השליטים האוסטרים של דרום הולנד, עבודותיו של דה פוס עדיין נמצאות בכנסיית סנט פול. [14]
דה פוס סייע לרובנס בעבודות הגדולות של בית המלאכה בשנות ה-1630. הוא עבד אצל רובנס בקישוט אנטוורפן לכבוד הקרדינל אינפנטה פרדיננד. הוא צייר עבורו שתים עשרה דיוקנאות מלכותיים לאחר שעוצבו על ידי רובנס. בין 1636 ל־1638 הוא, יחד עם אחיו פול ואמנים רבים אחרים באנטוורפן, סייעו לרובנס בקישוט ביתן הצייד של פיליפ הרביעי מספרד ליד מדריד. קורנליס תרם ארבעה ציורים על נושאים מיתולוגיים לסדרה שנעשתה לביתן זה: ניצחון באכחוס, הולדת ונוס, אפולו והפיתון, ודפנה שנרדפת על ידי אפולו. העבודות הללו נמצאות כעת באוסף של מוזיאון פראדו. הם התבססו על עיצובים של רובנס שנשמרו גם הם. הדבר מאפשר להשוות בין העיצובים של רובנס לבין העבודות שהושלמו על ידי קורנליס דה פוס. המכחול של דה פוס פחות אנרגטי וחופשי מזה שמוצג בסקיצה של רובנס. הטיפול של דה פוס בפרצופים שונה גם בכך שהם פחות אקספרסיביים ודרמטיים מאשר בסקיצה.[15]
שיתופי הפעולה של דה פוס עם רובנס בפרויקטים בשנות ה-1630 לא השפיעו על סגנונו, אבל הם כן השפיעו על הטכניקה שלו.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בכמה מקומות שמו נכתב: Cornelius.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Vivien Gaston, A Powerful Appearance of Life: Cornelis de Vos’s Mother and child
- ^ 3.0 3.1 3.2 Cornelis de Vos at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ 4.0 4.1 Frans Jozef Peter Van den Branden, Geschiedenis der Antwerpsche schilderschool, Antwerpen, 1883, p. 639-654 (in Dutch
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Katlijne Van der Stighelen and Arnout Balis. "Vos, de (i)." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 20 Feb. 2015
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 Matthias Depoorter, Cornelis de VosArchived 28 August 2015 at the Wayback Machine at barokinvlaanderen
- ^ Schilderij “Gezicht op Hulst” terug in Hulst (in Dutch)
- ^ 8.0 8.1 Marjorie E. Wieseman, Cornelis de Vos, in: Peter C. Sutton (ed.), 'The Age of Rubens', exhibition catalogue, Museum of Fine Arts, Boston 1993, p. 374
- ^ Magdalena Łanuszka, A Suggested New Attribution of Seventeenth-Century Flemish Portrait of a Lady in York Art Gallery to Jan Cossiers, Biuletyn Historii Sztuki 1/2017, pp. 87-10
- ^ 10.0 10.1 10.2 Ford-Wille, Clare. "Vos, Cornelis de." The Oxford Companion to Western Art. Ed. Hugh Brigstocke. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 20 Feb. 2015.
- ^ Mirjam Neumeister, Changing Images of Childhood: The Children’s Portrait in Netherlandish Art and Its Influence, in: 'Images of Familial Intimacy in Eastern and Western Art', BRILL, 20 Feb 2014, p. 117
- ^ Cornelis de Vos, The Finding of Moses at Christie's
- ^ Alexander Voet, The card Players at the Royal Trust Collection
- ^ Sirjacobs, Raymond. Antwerpen Sint-Pauluskerk Rubens en de mysteries van de rozenkrans. Antwerp: Sint-Paulusvrienden, 2004 (in Dutch)
- ^ Cornelis de Vos, El triunfo de Baco at the Prado (in Spanish)
29795931קורנליס דה פוס