קוסמופוליטן
| סוג | ירחון |
|---|---|
| עורך ראשי |
קייט ווייט הלן בארון גורלי (בי"ל) |
| תאריכי הופעה | 1886–הווה (כ־138 שנים) |
| שפה |
אנגלית 33 שפות נוספות |
| מערכת | ישראל: רחוב שפע טל 8 ת"א |
| תפוצה | ישראל: 48,500 עותקים[1] |
| מדינה | בינלאומי |
| ISSN | 0010-9541 |
| www.cosmopolitan.com | |
"קוסמופוליטן" (מאנגלית: Cosmopolitan; נהגה "קוזמופוליטן") הוא מגזין נשים בינלאומי. המגזין נוסד בשנת 1886 בארצות הברית כמגזין משפחתי, שונה בהמשך למגזין ספרותי, והפך למגזין נשים בסוף שנות ה-60. כיום נחשב קוסמופוליטן למותג מגזין הנשים המוביל בעולם.[2]
המגזין, המכונה בקיצור גם "קוסמו", כולל מאמרים על אודות זוגיות, בריאות, קריירה, שיפור עצמי, סלבריטאים, וכן אופנה ויופי.[3] ההוצאה לאור של המגזין היא "Hearst Magazines" האמריקאית, והוא מופץ ב-61 מהדורות בינלאומיות, ומודפס ב-34 שפות שונות ביותר מ-100 מדינות.
ביקורת
במשך שנים, מגזינים המיועדים לילדות ולנשים תויגו כאמצעים שנועדו לשווק נשיות, לכן גררו לא מעט ביקורות.[4]
כך נטען למשל כי קוסמופוליטן, על שלל גרסאותיו המקומיות, יוצר עולם פנטזיה ומקשר אותו לדימוי של כוח. הקוראות מתאימות עצמן לעולם שיוצר המגזין באמצעות בתי הקפה אותם הן פוקדות, הבגדים שהן לובשות, והדרך בה הן רוקדות. בפנטזיות אלה, נשים מסתמכות על יכולות פיתוי ותמרון חברתי במקום על אינטליגנציה, על מנת להתנהל בעולם.[5]
בנוסף, עלו טענות כי הסיפורים הבדיוניים שמתפרסמים במגזין מנציחים סטריאוטיפים מגדריים מסורתיים. בסיפורים אלה מתוארות נשים אמריקניות לבנות, צעירות, רווקות ואטרקטיביות. הן גרות בעיר, משכילות ובעלות קריירה. רובן לא מסוגלות לפתור בעיות בכוחות עצמן, ותחומי העיסוק שלהן הוקצו באופן שתואם לתפקידי המגדר הסטריאוטיפיים בהצגתן כמזכירות, כאחיות או כפקידות קבלה.[6]
קיימות גם טענות על כך שהמגזין משרת נורמות מגדריות סוציוביולוגיות, תוך הדגשתה של אטרקטיביות נשית בהקשר של פוריות. יתרה מזו, נטען כי התוכן במגזין מציג התנהגות שלילית מוקצנת של גברים כנטייה סוציוביולוגית, ומציע לנשים לסלוח להם, ולגלות סבלנות בנוגע להתנהגותם. תוכן זה מבטיח שהקהל תופס נורמות והבדלים מגדריים כטבעיים ובלתי נמנעים.[7]
בשנת 2018, רשת וולמרט האמריקנית הודיעה כי תסיר את המגזין מעמדות הקופה בסניפיה, לאחר שה- National Center on Sexual Exploitation) NCOSE) טען שהמגזין מכיל תוכן לא הולם מפורש.
בישראל
המהדורה הישראלית של קוסמופוליטן נוסדה בספטמבר 2003, והופצה על ידי חברת SBC מגזינים. לאחר שזו פשטה את הרגל, הושק המגזין מחדש בשנת 2009 על ידי חברת הירסט מגזינס אינטרנשיונל (HMI) יחד עם קבוצת מרקעי תקשורת שבבעלות אלי עזור.[2] המהדורה מבוססת (70%) על תכנים מתורגמים של המגזין האמריקאי, וכ-30% ממנה מכיל תכנים מקומיים.[8] המגזין מתפרש על פני כ-150 עמודים, והכתבות משולבות בתמונות ופרסומות. הכותרות מעוצבות בגדלים שונים, וסוג הגופן נשמר קבוע.[1]
נכון לשנת 2008 מופץ המגזין ב-48,500 עותקים, כאשר 18,500 מהם נשלחים למנויים והיתר נמכרים בחנויות ספרים. במשך תקופה מסוימת הופיעה גם גרסה מקוונת שלו. על פי סקר TGI, רוב הקוראות הן נשים צעירות (17–35), חילוניות וממעמד בינוני-גבוה. על פי הסקר, מספר הקוראים נכון לשנת 2005 עמד על 66,000.[1]
עם כניסת שנת 2013 הסתיים הזיכיון לשיווק המגזין בארץ והופסקה הוצאת המגזין.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 שרון הורנשטיין, "קוסמופוליטן - ירחון לנשים", ישראל - המדריך לחברה הישראלית, מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, 15 באוגוסט 2008
- ^ 2.0 2.1 יעל גאוני, לא רק אינטרנט: אלי עזור יוציא לאור את "קוסמופוליטן ישראל", גלובס, 3 באוגוסט 2009
- ^ קוסמופוליטן - אתר המהדורה האמריקאית
- ^ Angela McRobbie, Back to Reality?: Social Experience and Cultural Studies, Manchester University Press, 1997. (באנגלית)
- ^ David Machin, Joanna Thornborrow, Branding and Discourse: The Case of Cosmopolitan, Discourse & Society 14, עמ' 453-471
- ^ Kate Peirce, Women's Magazine Fiction: A Content Analysis of the Roles, Attributes, and Occupations of Main Characters, Sex Roles 37, 1997-10-01, עמ' 581–593 doi: 10.1023/A:1025663103892
- ^ Amy Adele Hasinoff, It's Sociobiology, Hon!: Genetic gender determinism in Cosmopolitan magazine, Feminist Media Studies 9, 2009-9, עמ' 267–283 doi: 10.1080/14680770903068233
- ^ שלומי גולובינסקי, "מעריב במשא ומתן על רכישת הזיכיון של מגזין קוסמופוליטן בישראל ב-1.6 מיליון דולר", דה-מרקר, 5 ביולי 2005
29503605קוסמופוליטן