קולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד
 | |
| בית ספר לרפואה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | נובמבר 1848 – 1874 (כ־25 שנים) |
| מייסדים | סמואל גרגורי (אנ') |
| התמחות | לימודי רפואה (אנ') |
| מיקום | |
| מיקום |
בוסטון, מסצ'וסטס  ארצות הברית |
קולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד היה מוסד הלימודים הראשון בעולם שהכשיר נשים למקצוע הרפואה[1][2]. בית הספר נוסד בנובמבר 1848 בבוסטון, ארצות הברית, בשם קולג' לרפואה לנשים של בוסטון[3] על ידי סמואל גרגורי (אנ')[4]. בשנת 1873, הקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד מוזג עם אוניברסיטת בוסטון[1], ובשנת 1874 שמו שונה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון (אנ')[4].
רקע היסטורי
בשנות ה-40 של המאה ה-19, סמואל גרגורי פצח בקמפיין נגד העסקת גברים במקצוע המיילדות בטענה ששילובם במקצוע זה מסוכן ולא מוסרי[1]. לדבריו, נוכחות של גבר בחדר לידה עשויה לגרום ליולדת למתח ולעצבנות עד למצב בו הצירים שלה נפסקים, דבר שגורר בתורו התערבות של רופאים עם מכשירים ותרופות שמסכנים את היולדת ואת הוולד. בכתביו, תיאר מקרים קשים בהם גברים בחדר לידה השתמשו בסכינים ובמלקחיים וחילצו את הוולד ביחד עם המעיים או הרחם של היולדות וגרמו למותן[5]. גרגורי סבר שיש להכשיר נשים כ'רופאות מיילדות' על מנת שיחליפו את הגברים בתחום זה, ובשנת 1848 ייסד את הקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד כדי לענות על מטרה זו[1]. גרגורי לא אחז בתפיסת עולם פמיניסטית ליברלית הדוגלת בשוויון מגדרי. הוא התנגד לזכות הצבעה לנשים, ותמך בסדר החברתי הקיים ובתפקידי המגדר המסורתיים[6]. הוא טען בעד שילוב נשים במקצוע הרפואה מתוך אמונה שנשים אוחזות ב'איכויות נשיות טבעיות' כמו היכולת לדאוג, לטפל ולנחם[5].
בית הספר נפתח במטרה להכשיר נשים למקצוע המיילדות והגינקולוגיה[1]. משום שהוא יועד לנשים בלבד, היה ברור שהוא לא יצליח להיות ריווחי עקב מספר נרשמות קטן היקף, ולכן בית הספר נשען בעיקר על תרומות[2], והנשים שעמדו בתנאי הקבלה יכלו לקבל מלגת לימודים[7]. ב-9 בנובמבר 1848, נפתח מחזור הלימודים הראשון עם 12 סטודנטיות[8], ובשנת 1850, כל הסטודנטיות סיימו את לימודיהן וקיבלו תואר ברפואה[3].
בשנת 1857, מדינת מסצ'וסטס הכירה רשמית בבית הספר והעניקה לו אישור רשמי להכשיר נשים למקצוע הרפואה[4]. בתקופה זו, התגלעה מחלוקת, לגבי מטרת העל של בית הספר, בין גרגורי לבין הרופאה מארי אליזבת זקז׳בסקה (אנ'), שעבדה בבית הספר כפרופ' למיילדות וראש מחלקה קלינית[9]. בעוד גרגורי סבר שבית הספר צריך להכשיר נשים במקצועת הסיעוד, המיילדות והרפואה, זקז׳בסקה סברה שבית הספר צריך להתמקד בלימודי רפואה בלבד[5].
במשך 25 שנות פעילותו, הקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד הכשיר 300 נשים[7], והעניק תואר ברפואה ל-98 נשים, ביניהן הרופאה האפרו-אמריקאית הראשונה, רבקה לי קרמפלר (אנ'), שסיימה את לימודיה בשנת 1864[3].
תוכנית לימודים
גרגורי סבר שיש להפריד בין תחומי ההתחמות של גברים ונשים במקצוע הרפואה, ושבית הספר צריך ללמד את הסטודנטיות את תחומי ההתמחות הראויים בעיניו לנשים[6]. לכן, אף על פי שבית הספר לימד נשים את מקצוע הרפואה, תוכנית הלימודים הפלתה אותן משום שהתמקדה בעיקר בתחומי מיילדות וגינקולוגיה[1]. מועמדות ללימודי רפואה בקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד היו צריכות להוכיח שיש להן הכשרה באנגלית ושהן כתבו תזה בנושא רפואי כלשהו[1]. כמו כן, היה עליהן להגיע עם ידע מוקדם במיילדות וגינקולוגיה (אנ')[8].
תוכנית הלימודים נפרסה על פני שלוש שנים וכללה 17 שבועות של למידה תאורטית (30 שעות לימוד בשבוע), ולאחר מכן כשנתיים-שלוש של התמחות תחת פיקוח של רופא גבר[3][1]. משום שלא היה זה חוקי לעשות שימוש בגופות, נעשו מעט ניתוחים, ולכן רוב ההדגמות בשיעורי אנטומיה נערכו על בובות[3]. במסגרת הלימודים, הסטודנטיות למדו מטריה מדיקה (אנ'), כימיה, טיפול, אנטומיה, כירורגיה, רפואה משפטית, מיילדות, גינקולוגיה, מחלות ילדים, פיזיולוגיה והיגיינה[3].
ביקורת
הקמת הקולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד לוותה בביקורת ועוררה מחלוקת רבה. באותה תקופה, נשים נתפסו בציבור כחסרות כישורים מנטליים עבור מקצוע הרפואה[1]. הממסד הרפואי בבוסטון גינה את פתיחת בית הספר[3]. גברים בולטים בממסד הרפואי טענו שנשים לא מסוגלות לקבל החלטות, ושהן לוקות בכושר שיפוט פגום, בחוסר יציבות רגשית, בחוסר עמידה ובנחיתות ביולוגית[1]. כמו כן, נטען כי מקצוע הרפואה הוא מקצוע מלחיץ מאוד, ושלנשים אין את היכולת להתמודד עם לחצים[3].
אפליית הסטודנטיות והבוגרות של בית הספר
ב-4 במאי 1860, סמואל גרגורי פרסם מכתב למערכת בעיתון Boston Evening Transcript (אנ') שכותרתו '?Doctor or Doctress'. במאמר זה, הציע גרגורי לבצע הבחנה בין רופאים לרופאות באמצעות הענקת תואר שונה לנשים - 'Doctress' (בעברית: דוקטורית) במקום 'Doctor' (בעברית: דוקטור). לדבריו, שימוש בתואר 'דוקטורית' לנשים רופאות יבטיח את גבולות המקצוע שלהן בכך שיעסקו רק בתחומים הראויים לנשים (כמו גינקולוגיה ומיילדות)[6]. בנוסף, הוא טען שהשימוש במושג 'דוקטורית' במקום 'דוקטור' ימנע בלבול בקרב הציבור ויעזור לציבור לבחור מי יטפל בו (למשל: מודעה בעיתון או שלט עם התואר 'דוקטורית' במקום 'דוקטור' יבהיר לקוראים שמדובר ברופאה ולא ברופא)[6]. גרגורי סבר שרופאות צריכות לעבור התמחויות שונות מאלו של הגברים ותיאר את תפקיד האישה האוחזת בתואר 'דוקטורית' כ'צנועה ונשית'. מנגד, הרופאות מרי ג'קסון (אנ') ומארי אליזבת זקז׳בסקה התנגדו לשימוש בתואר 'דוקטורית' עבור נשים[6]. בעוד גרגורי טען לקשר בין מדע וגבריות, זקז׳בסקה הכחישה זאת וטענה שהמדע והרציונל אינם נחלתם של הגברים בלבד, ושהתכונה הנדרשת לרופא או לרופאה היא היכולת לחשיבה מדעית, וזאת אינה תלויה במגדר[5]. בשנת 1863, חבר הנאמנים של בית הספר אימץ את ההצעה של גרגורי והעניק לבוגרות את התואר 'Doctress of Medicine' (בעברית: 'דוקטורית לרפואה')[6]. בוגרות בית הספר התרעמו על קבלת התואר הזה משום שחשו שהוא שני במעלה לתואר 'דוקטור לרפואה'[8]. בשנת 1868, בית הספר החליט לתת לבוגרות את האפשרות לבחור אם הן רוצות שעל הדיפלומה שלהן יהיה כתוב 'דוקטור לרפואה' או 'דוקטורית לרפואה'. כל בוגרות בית הספר העדיפו פה אחד את התואר 'דוקטור לרופאה' על פני 'דוקטורית לרפואה'[6].
מאבקן של בוגרות בית הספר לכבוד ולהכרה לא נגמר בשם התואר שלהן. במשך עשרות שנים, הן נאבקו כדי שהממסד יקבל אותן כרופאות מן המניין. הסטודנטיות של בית הספר לא הורשו לעבור התמחויות בבתי חולים רבים[8], וגם אם קיבלו אישור להתמחות, ההתמחות הגבילה אותן לתחומי המיילדות והגינקולוגיה בלבד, דבר שאילץ בוגרות רבות לחפש הכשרה נוספת מחוץ לגבולות ארצות הברית[1]. בוגרות בית הספר התקשו מאוד להשתלב בשוק העבודה[8]. ארגוני רפואה סירבו לתת לבוגרות רישיון לעסוק ברפואה, ובמטרה למנוע התמחות של נשים ברפואה, כל רופא שלימד או התייעץ עם אישה רופאה, הסתכן בכך שרישיונו יישלל ממנו. קשיים אלו ייאשו נשים רבות שוויתרו על הרשמה ללימודי רפואה מלכתחילה[1].
מיזוג עם אוניברסיטת בוסטון
בשנת 1872 גרגורי מת והשאיר את בית הספר ללא תקציבים ועם משכנתה גבוהה[3]. בית הספר נכנס לקשיים כלכלים ועמד בפני פשיטת רגל[8]. אוניברסיטת הרווארד הציעה לקחת את בית הספר תחת חסותה אולם בתנאי שנשים לא יורשו ללמוד בו. אוניברסיטת בוסטון הציעה לקחת אותו תחת חסותה ולהמשיך לקבל אל שורותיו נשים אבל בתנאי שהוא יפתח גם לגברים. ההצעה של אוניברסיטת בוסטון התקבלה, שמו של בית הספר שונה ל'בית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון'[8] ושעריו נפתחו ב-5 בנובמבר 1873. בשנת 1893, נשים היוו שליש מסך הסטודנטים של בית הספר[3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Frederick Clayton Waite, History of the New England Female Medical College, 1848-1874, 1950
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 Loue, Sana, and Martha Sajatovic, eds. Encyclopedia of women's health. Springer Science & Business Media, 2004. P. 447-448
- ^ 2.0 2.1 Walker, William B. Journal of the History of Medicine and Allied Sciences, vol. 8, no. 3, Oxford University Press, 1953, pp. 347–48
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 Sylvain Cazalet, New England Female Medical College & New England Hospital for Women and Children, homeoint.org
- ^ 4.0 4.1 4.2 The New England Female Medical College is Incorporated, African American Registry
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Tuchman, Arleen Marcia. “Situating Gender: Marie E. Zakrzewska and the Place of Science in Women’s Medical Education.” Isis, vol. 95, no. 1, The University of Chicago Press, The History of Science Society, 2004, pp. 34–57
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 Gardner, Martha. "Equality and Women Physicians: the Disagreement over Women’s Public Role at the New England Female Medical College, 1848-1874." (2006)
- ^ 7.0 7.1 AMERICA'S FIRST MEDICAL SCHOOL FOR WOMEN STUDENTS, NEW ENGLAND FEMALE MEDICAL COLLEGE 1861-1883, Max Rambod Inc
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 Edgar B. Herwick III, The 'Doctresses Of Medicine': The World's 1st Female Medical School Was Established In Boston, GBH, November 4, 2016
- ^ Arleen Marcia Tuchman, Zakrzewska, Marie Elizabeth, American National Biography
34263204קולג' לרפואה לנשים של ניו אינגלנד