קווי פראונהופר

בפיזיקה, ובפרט באופטיקה, קווי פראונהופר הם אוסף קווים ספקטרליים הקרויים על שם הפיזיקאי הגרמני יוזף פראונהופר.

הקווים נצפו לראשונה כקווי בליעה בספקטרום הפליטה של השמש. הכימאי האנגלי ויליאם הייד וולאסטון היה הראשון שתיאר קווים כהים בספקטרום השמש, בשנת 1802. פראונהופר גילה את התופעה מבלי לדעת על גילויו של וולאסטון בשנת 1814 והחל למדוד באופן שיטתי את אורכי הגל שבהם הופיעו הקווים הכהים. בסיום עבודתו, מנה פראונהופר 570 קווים, וציין את העיקריים שבהם באותיות מ-A עד K. בתצפיות מודרניות מזוהים אלפי קווי בליעה באור הבא מן הכוכבים.

גוסטב קירכהוף ורוברט בונזן גילו מאוחר יותר שלכל יסוד כימי יש סדרת קווים ספקטרליים המאפיינים אותו. הם הסיקו כי הקווים הכהים בספקטרום השמש נוצרים מבליעה של אורכי הגל החסרים על ידי היסודות המתאימים בשכבות החיצוניות של השמש. חלק מהקווים נוצר עקב בליעה על ידי מולקולות החמצן באטמוספירה של כדור הארץ.

סימן	יסוד	אורך גל (ננומטר)	סימן	יסוד	אורך גל (ננומטר)
y	חמצן	898.765	c	ברזל	495.761
Z	חמצן	822.696	F	מימן β	486.134
A	חמצן	759.370	d	ברזל	466.814
B	חמצן	686.719	e	ברזל	438.355
C	מימן α	656.281	G'	מימן γ	434.047
a	חמצן	627.661	G	ברזל	430.790
D₁	נתרן	589.592	G	סידן	430.774
D₂	נתרן	588.995	h	מימן δ	410.175
D₃ (או d)	הליום	587.5618	H	סידן⁺	396.847
e	כספית	546.073	K	סידן⁺	393.368
E₂	ברזל	527.039	L	ברזל	382.044
b₁	מגנזיום	518.362	N	ברזל	358.121
b₂	מגנזיום	517.270	P	טיטניום⁺	336.112
b₃	ברזל	516.891	T	ברזל	302.108
b₄	ברזל	516.751	t	ניקל	299.444
b₄	מגנזיום	516.733

הקווים C, F, G', ו־h מתאימים לאלפא, בטא, גמא ודלתא בסדרת באלמר בספקטרום הפליטה של אטום מימן. הקווים D1 ו־D2 ידועים כ־"צמד הנתרן", אורך הגל ביניהם (589.29 ננומטר) קיבל את אות הסימון "D".

לעיתים חל בלבול בהתייחסות בין סימונים שונים, לדוגמה, קו ה־d לעיתים מיוחס לקו הציאן של ברזל ב־466.814 ננומטר ולעיתים לקו ההליום הצהוב (שמכונה לעיתים D3) ב־587.5618 ננומטר. דבר דומה קורה בקו ה־e, הוא מסמן גם את הקווים הספקטרלים של ברזל וגם של כספית. כדי למנוע בלבול לרוב משתמשים בשם מלא יותר, כדוגמת "קו ה־e של הכספית" או "קו ה־d של ההליום".