קוד בודו

סרט מנוקב עם קוד הטלגרף הבינלאומי, ITA2, או בניסוח בן ימינו, "בודו 2.0". ניתן להבחין בשורת חורים בקוטר קטן יותר, במרכז סרט הנייר. חורים אלו משמשים לקידום הסרט, כולם מנוקבים, והם לא נושאים מידע, ואינם חלק מהקוד.

קוד בודו (Code Baudot) הוא קוד לייצוגם של תווים ששימש בעיקר לאחסון מידע ולהעברתו במכשירי טלפרינטר לסוגיהם, על-גבי סרט מנוקב. הקוד קרוי על שם אמיל בודו, שהמציא את הקוד בשנת 1870.

בקוד בודו כל תו יוצג באמצעות חמישה חורים לרוחב פס הנייר, ולכן התאפשרו $2^{5}-1=31$ (האפס, כלומר ללא חורים בכלל, לא נחשב סימן) סימנים שונים. זה מספר קטן מדי של סימנים, שאינו מאפשר אפילו ייצוג של אותיות וספרות בלבד. לפתרון הבעיה נלקחו שני תווים להיות תווי בקרה, בעלי אופי דומה לזה של המקש Shift שבמקלדת, כלומר לעבור למערכת חלופית של סימנים. עוד שלושה תווי בקרה משותפים לשתי מערכות הסימנים - אלו הם הרווח, מעבר לתחילת השורה (CR), ושורה חדשה (LF), כך שבסך הכול מאפשרת שיטה זו ייצוג של 2X27=54 סימנים שונים, וזה מספיק לאותיות (גדולות בלבד), ספרות וסימני פיסוק.

מספר הסימנים המצומצם יחסית בקוד בודו גרם להחלפתו בקוד ASCII, שבו כל תו יוצג באמצעות שבעה חורים, ולכן מאפשר $2^{7}=128$ סימנים שונים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוד בודו בוויקישיתוף

• קוד בודו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא מחשבים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34957938קוד בודו