קהילת יהודי קומרוב
קהילת יהודי קומרוב שבפולין. התקיימה החל מ-1915 עד להשמדתה בשואה. הקהילה התאפיינה בכך שרובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. בעיירה היו מוסדות מסורתיים של צדקה ועזרה הדדית, ובהם בנק הלוואה וחיסכון, קופת גמ"ח ואיגודים מקצועיים יהודיים. קהילת קומרוב הייתה מסורתית, בעיקר חסידית, אך הייתה בה גם פעילות ציונית ערה.
תולדות הקהילה
בשנת 1795, לאחר שהייתה את החלוקה השלישית של פולין אוסטריה נכנסה לשליטה. ב-1807 היא כבר הייתה חלק מ"דוכסות ורשה הגדולה", ומ-1815 עד סוף מלחמת העולם הראשונה היא נכללה תחת הממלכה בקונגרס בפולין. בשנת 1915 היא נכבשה על ידי הגרמנים שהם נשארו שם עד שנת 1918. ובעצם כשהגרמנים כבשו את המקום היהודים הקימו את קהילת קומרוב.[1]
בתקופה זו עסקו היהודים במסחר זעיר, במלאכה ובגידול ושיווק עופות. מספר קטן ייצר גם משקאות חריפים.[1]
בין שתי מלחמות העולם ישבו בקומרוב כ-1,750 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. בעיירה היו מוסדות מסורתיים של צדקה ועזרה הדדית, ובהם בנק הלוואה וחיסכון, קופת גמ"ח ואיגודים מקצועיים יהודיים. קהילת קומרוב הייתה מסורתית, בעיקר חסידית, אך הייתה בה גם פעילות ציונית ערה.[2]
ב-1920 רצחו חיילים אוקראינים שסייעו לפולין במלחמתה נגד ברית-המועצות 16 מיהודי קומרוב ופצעו רבים מהם.[2]
ארגוני קהילה וחסד
לפני מלחמת העולם הראשונה היו מוסדות צדקה יהודיים, כמו שירותי הבריאות של "ביקור חולים", וקופת גמל שנתנה הלוואות בריבית נמוכה לסוחרים ובעלי מלאכה קטנים.[1]
השואה
הגרמנים כבשו את קומרוב ב-13 בספטמבר 1939 (בערב ראש השנה), אך נסוגו ממנה כעבור שבועיים. ב-28 בספטמבר 1939 נכנס לעיירה הצבא האדום, אבל כעבור 12 ימים ברחו ממנה על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. רבים מיהודי קומרוב התלוו לחיילי הצבא האדום הנסוגים מזרחה. עם חזרת הגרמנים לעיירה הוחרמו ונגנבו מהיהודים דברי ערך והחלו חטיפות לעבודת כפייה במחנה העבודה בזמושץ' (Zamosc).
עשרה ימים לאחר חזרתם לקרומרוב ריכזו הגרמנים את היהודים בשוק ואספו מהם את פריטי הערך שברשותם, ובו בזמן תקפו אותם. באותו יום יהודים רבים פונו בכוח מבתיהם והועברו במשאיות להרוביישוב ומשם הובלו למחנה העבודה בזמושץ'. במהלך אוקטובר עד דצמבר של אותה שנה גורשו 200 יהודים לקומרוב 'מלודז', ולוקאווק, קולו וסייארפייץ. בזמן האביב 1941 הגיעו עוד 400 יהודים מזמושץ', יחד עם כ־700 יהודים מגורשים מצ'כוסלובקיה.
בקיץ 1941 הוקם גטו בקומרוב והיהודים נדחסו בו, עם כמה משפחות בכל דירה. ב-23 במאי 1942 גורשו רבים מיושבי הגטו, בעיקר הפליטים שבהם, למחנה ההשמדה בלז'ץ. באוקטובר ובנובמבר 1942 נורו רוב יושבי הגטו, והנותרים גורשו לבלז'ץ. מעטים מאוד הצליחו להימלט.[1][2]
לאחר השואה
לאחר השבת הסדר באזור היו יהודים שהחלו לבנות את חייהם מחדש. כמו בעבר, רובם עסקו בסחר זעיר, רוכלות ומלאכות. בתקופה הוקמו כמה ארגונים ומוסדות לעזרה כלכלית והדדית. בעלי המלאכה והסוחרים היהודים הקימו גילדות מקצועיות ו"בנק סוחר". קופת הגמל שהוקמה לפני המלחמה חידשה את פעילותה.[1]
לקריאה נוספת
- ספר פנקס הקהילות פולין, קומרוב (נפת טומשוב, מחוז לובלין), עמוד 467–468.
קישורים חיצוניים
- קהילת קומרוב, יד ושם.
- קהילת קומרוב, מרכז מורשת יהדות פולין
הערות שוליים
31958420קהילת יהודי קומרוב