החמישה
החמישה (ברוסית: Могучая кучка, "ערימה קטנה וחזקה") היה הכינוי שהצמיד המבקר ולדימיר סטאסוב, בשנת 1867, להתקבצות רופפת של מלחינים רוסים, שנאספה תחת מנהיגותו של מילי באלאקירב במטרה ליצור מוזיקה אמנותית בעלת אופי רוסי בפירוש, בניגוד לזו שהיוותה חיקוי למוזיקה אירופית קודמת או צמחה בקונסרבטוריונים, ששמו להם לדוגמה את הסגנון האירופי. במובן ידוע, הייתה זו הסתעפות מתנועת הלאומיות הרומנטית ברוסיה, מקבילה למושבת אבראמצבו (אנ') ולתנועת התחייה הרוסית, ששאפו להשיג מטרות דומות בעולם האמנויות היפות.
התגבשות הקבוצה ראשיתה בשנת 1856, בפגישתם הראשונה של באלאקירב וצזאר קואי; מודסט מוסורגסקי הצטרף אליהם ב-1857, ניקולאי רימסקי-קורסקוב ב-1861, ואלכסנדר בורודין ב-1862. לפניהם, מיכאיל גלינקה ואלכסנדר דראגומיז'קי התקדמו כברת דרך ליצירת מוזיקה בעלת אופי רוסי מובהק, בכתיבת אופרות על נושאים רוסיים, אבל "החמישה" ייצגו את הניסיון המרוכז הראשון לפיתוח מוזיקה כזאת, עם סטאסוב כיועץ אמנותי ודראגומיז'קי כמדינאי בוגר, כביכול, לקבוצה. התפרקות "החמישה" כקבוצה החלה בשנות ה-70 של המאה ה-19, מצב שהיה בחלקו, ללא ספק, תוצאה מפרישתו הזמנית של באלאקירב מחיי המוזיקה בראשית אותו עשור. כל חברי "החמישה" קבורים בבית הקברות "טיחווין" בסנקט פטרבורג.
חברי הקבוצה, פרט לקואי, השפיעו וחלקם גם לימדו רבים מן המלחינים הרוסים הגדולים בדור הבא, ביניהם אלכסנדר גלאזונוב, מיכאיל איפוליטוב-איבנוב, אנטולי ליאדוב, סרגיי רחמנינוב, סרגיי פרוקופייב, איגור סטרווינסקי ודימיטרי שוסטקוביץ'. שמה של קבוצת השישה, התקבצות רופפת עוד יותר של מלחינים דוברי צרפתית, הוכרז במסגרת ביקורת של הנרי קולט בהשוואה לחמישה.
קישורים חיצוניים
| החמישה |
|---|
| מילי באלאקירב | צזאר קואי | מודסט מוסורגסקי | ניקולאי רימסקי-קורסקוב | אלכסנדר בורודין |
החמישה24536565