קארט דה ויזיט
קארט דה ויזיט (בצרפתית: כרטיס ביקור Carte de visite) היה שיטת צילום של פורטרטים מיניאטוריים שהומצאה בצרפת על ידי הצלם אנדרה אדולף אז'ן דיסדרי (אנ') שהוציא עליו פטנט בשנת 1854.
תצלומי הקארט דה ויזיט היו הדפסי אלבומין מנגטיב זכוכית שצולם בעזרת מצלמה מיוחדת בעלת מספר עדשות ולוח צילום נע, שהודבקו לאחר הדפסתם על גבי כרטיס קרטון עבה. מידות התצלום היו בגודל של 6X10 ס"מ בערך. בעזרת מצלמה שכזו ניתן היה לצלם שמונה חשיפות או יותר על לוח צילום אחד. רוב התמונות שנעשו בפורמט הקארט דה ויזיט צולמו בגוף מלא או בחיתוך בגובה הכתפיים והפנים. מראה הפנים נועד להחליף את השם על כרטיס הביקור הרגיל. המצאת שיטת צילום זו, וקבלתה הציבורית הנלהבת, נחשבות לאחד מסימני הפיכתו של הצילום למדיום המוני, זול ופופולרי בקנה מידה חדש, ולשלב חשוב בהופעת תרבות הערצת הידוענים בעידן המודרני.
על ידי שינוי רדיקלי של פורמט הצילום (מתמונה גדולה ומראה פנים ברור לתצלום זעיר) ושל המחיר, ובעזרת קידום מכירות מוצלח, הצליח דיסדרי לפתוח את הדלת למעמדות בינוניים חדשים שהשתוקקו לראות את עצמם ולהשוות את עצמם למעמדות העליונים מהם. מאחר שמרבית הפעולות הדרושות לא דרשו מיומנות מיוחדת, התפוקה של התהליך הייתה עצומה. כך הונח הבסיס לשיטת ייצור המוני בה הצלם לא היה יותר מאשר פועל או טכנאי מיומן.
למרות הגודל הזערורי של הפנים בהדפס הקטן, טען דיסדרי בחוברת הסבר לצלם הפורטרט כי על צלם הפורטרט לפרש את אופיו הפנימי של המצולם, ולא רק לתעד נכונה את מראהו החיצוני. על הצלם לדעת באופן ספונטני מיהו המצולם, מהי אישיותו, ולתפוס את "שפת הפיזיונומיה, את הבעת מבטו [... עליו] לעשות יותר מאשר 'פוטוגרף', עליו לעשות 'ביוגרף'".[1] למרות השאיפה לתיאור ייחודי ואישי של כל מצולם ומצולם, הדבר הבולט ביותר בתמונותיו של דיסדרי בפרט, ושל מרבית צלמי הקארט דה ויזיט בכלל, הוא הבנאליות הגמורה שלהם: הפוזות התבניתיות, העדר ההבעה, העדר הבדלים בלבוש וברקע; כל אישיות שהיא נעלמת מתחת למעטה מוסכמת הטיפוס החברתי.
הצלחת הקארט דה ויזיט נזקפת לא רק למחירם הנמוך של התצלומים; אף על פי שטכנולוגיית הצילום הזולה הוצגה לציבור על ידי דיסדרי כבר ב-1854, היא לא זכתה לתשומת לב רבה אלא כחמש שנים מאוחר יותר. הגל הראשוני של אופנת הקארט דה ויזיט החל רק בעקבות ביקור של נפוליון השלישי בסטודיו של דיסדרי בשנת 1859. לא ברור כיצד הצליח דיסדרי להביא אליו את הקיסר הצרפתי, אך הופעתו על גבי הכרטיס המזערי והזול הביאה להתעוררות גדולה בפריז, ועברה משם הלאה. מאותה שנה החלה התקופה שזכתה לשם "קרטומניה" – דחף לאסוף פורטרטי קארט דה ויזיט של ידוענים, והתמסדות של תעשייה שעודדה וספקה דחף זה. איסוף תצלומי הידוענים אפשר להמונים להיות הבעלים לא רק של הפורטרט העצמי שלהם ושל היקרים להם, אלא גם של אנשי התקופה. התצלומים נאספו וקוטלגו לרוב בתוך אלבום תמונות ייעודי, שנוצר מראש עם חורים במידת התצלומים. אלבום זה הפך למעין מוזיאון פרטי וננסי או פנתאון גמדי של אלילי התקופה, והאדם הפשוט יכול היה לשים את תמונתו שלו לצד זו של, למשל, מלכתו או גיבור המלחמה החביב עליו.
כך יצרו אלבומי הקארט דה ויזיט מעין תחושת היכרות אינטימית וקרבה עם אנשי הממשל והכוח. אך משחקי סטטוס אלו נעו בשני הכיוונים, שכן גם הקיסר נפוליון השלישי וגם ויקטוריה ואלברט מאנגליה השתמשו בכרטיסים באופן מחושב ומכוון; הם נמנעו מלהופיע על גביהם "כרגיל", עם גלימותיהם וכתריהם המעוטרים זהב ויהלומים, וביכרו על פניהם את חליפות היום-יום והקרינולינות הרגילות. כראשי מדינה הם הכירו היטב את מסורת פורטרטי התעמולה המצוירים. אך בצילום הם מצאו מדיום דרכו הם ביקשו להעביר מסר חדש של צניעות, שהסתירה, מחד, את עושרם וכוחם ומאידך, הפגינה את יכולת ההשתנות וההתאמה שלהם לעידן מודרני ומשוחרר יותר. תמונותיהם של השליטים נמכרו היטב: בין 1860 ל-1862 נמכרו בין שלושה לארבעה מיליון תצלומי קארט דה ויזיט של המלכה ויקטוריה; באנגליה, אחד מצלמי המלכה מכר לבדו כ-100,000 תצלומים של משפחת המלוכה; כ-70,000 עותקים מתצלומו של הנסיך אלברט נמכרו בשבוע בו נפטר הנסיך, ונפתח שוק שחור של תצלומיו.
בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית זכה הקארט דה ויזיט לתפוצה עצומה בארצות הברית. צלמים רבים ראו במלחמה הזדמנות להרחבת עסקיהם, ומשפחות של חיילים שיצאו לקרב השתוקקו לקבל תמונה של יקיריהם מהחזית. צלמים רבים הקימו סטודיו ארעי לצילום בבסיסי הצבא ואפשרו לחיילים להצטלם. על פי העיתון "ניו יורק טריביון", סטודיו כזה, של האחים הצלמים ברגסטרסר מפנסילבניה צילמו אלפי תמונות מאז שהצטרפו לצבא. כבר ביום הראשון להגעתם לאחד הבסיסים הם צילמו 160 פורטרטים במחיר של דולר האחד.[2]
הקארט דה ויזיט גרם לסטנדרטיזציה של תצלום הפורטרט, אך גם הביא צלמי פורטרטים בעלי שאיפות אמנותיות יותר, כג'וליה מרגרט קמרון, נדאר או לואיס קרול (בעיקר בתצלומי הילדות שלו), לנסות ולהיבדל מחבריהם למקצוע. צלמים אלו חיפשו דרך לחרוג מהדמיון גרידא בעזרת העמדה מחושבת, קומפוזיציה ציורית, תאורה תיאטרלית וניסיון כנה לרשום את נפשו או אישיותו של המצולם.
בתחילת המאה העשרים פסק השימוש בקארט דה ויזיט.
-
קארט דה ויזיט של הנסיך אלברט מאנגליה -
-
תצלום קארט דה ויזיט של נפוליון השלישי, קיסר צרפת. צלם לא ידוע -
שני תצלומי קארט דה ויזיט של חיילים שצולמו במהלך מלחמת האזרחים בארצות הברית.
קישורים חיצוניים
- אוסף דיגיטלי של תמונות מפורסמים מהמאה ה-19 של קולג' גטיסברג (אורכב 04.07.2011 בארכיון Wayback Machine)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ דיסדרי, מתוך חוברת הסבר לצלם הפורטרט (Renseignements photographiques indispensable a tous, 1855), מצוטט אצל: Robert A. Sobieszek, 1999. Ghost in the Sell: Photography and the Human Soul, 1850-2000, Los Angeles County Museum of Art and MIT Press, p.19.
- ^ Mary Warner Marien, 2002. Photography: A Cultural History, London: Laurence King Publishing, p.93.
30835424קארט דה ויזיט