קאזו
קאזו, (באנגלית: Kazoo) או בשמו העברי – ציקוצית, הוא כלי נגינה אמריקאי המעוות את קולו של המנגן בו. כאשר שרים, מזמזמים או מהמהמים אל תוך הקאזו, תנודות האוויר מרטיטות פיסת נייר או בד קטנה בתוכו, ובכך הוא מעניק לקול צליל דמוי צפצפה. הכלי מיוחד בצלילו ה"מוזר" וההומוריסטי ובזכות מידותיו הקטנות ניתן לקחת אותו בקלות לכל מקום.
קאזו הוא "ממברנה-פון" - מכשיר המשנה את צליל קולו של אדם באמצעות ממברנה רוטטת. "קאזו" הוא השם שנתן וורן הרברט פרוסט להמצאתו, שנרשמה כפטנט #270,543 ב-9 בינואר 1883. במסמך הפטנט הוא התייחס אל המכשיר כ"כלי הנגינה או הצעצוע הזה, לו אני מציע לתת את השם 'קאזו'...". הקאזו הראשון לא עוצב בצורת הצוללת המוכרת כיום.
נגינה
בעוד ש"נשיפה" הוא המונח המשמש בדרך כלל לתיאור הטכניקה הדרושה לנגינה בקאזו, מונח מדויק יותר יהיה "המהום" אל תוך הקאזו. נשיפה בשפתיים סגורות סביב פיית הקאזו לא תפיק צליל, אלא רק בהרטטת אוויר מתוך הריאות על ידי המהום או שירה אל תוך הכלי. זרימת אוויר מוגברת או נשיפה חזקה יותר יפיקו צליל חזק יותר. במקום "להמהם" בלבד (השמעת הצליל "המממממ"), ניתן להפיק צלילים שונים על ידי שירת הברות ומילים שונות כמו "דווו", "הווו", "רררר", "בררר" וכו'.
היסטוריה
כלי נגינה דומים לקאזו קיימים באפריקה כבר מאות שנים, להסוואת קולו של אדם או לחיקוי חיות, לעיתים קרובות למטרות טקסיות. לפי האגדה, על כלי עתיק זה מבוסס הקאזו המודרני, אשר אותו פיתח במאה ה-19 האפרו-אמריקני אלבמה וסט במייקון שבג'ורג'יה, ארצות הברית. הקאזו הראשון יוצר לפי דרישותיו של וסט על ידי ת'דאוס פון קלג, שען גרמני במייקון. הקאזו פורסם לראשונה ביריד המחוזי ב-1852, ובו הוצג כ"צוללת ה'למטה-דרומה'". עם זאת, אין כל תיעוד לאירוע.
הקאזו בצורת הצוללת, שהיה קאזו המתכת הראשון, נרשם כפטנט על ידי ג'ורג' ד'. סמית' מבאפלו, ניו יורק ב-27 במאי 1902. בשנת 2010 נפתח בביופורט שבדרום קרוליינה, מוזיאון המוקדש כולו להיסטוריית הקאזו.
שימוש מקצועי
הקאזו מנוגן בצורה מקצועית בלהקות "ג'אז" ומוזיקה קומית, ועל ידי חובבנים בכל העולם. הוא אחד מכלי הנגינה האקוסטיים המעטים שפותחו בארצות הברית וגם אחד מהקלים ביותר לנגן בו ברמה טובה, מאחר שהוא דורש רק יכולת להפיק צליל ווקאלי. בצפון-מזרח אנגליה ודרום ויילס, לקאזו יש תפקיד חשוב בלהקות ג'אז ומארש. משתמשים בקאזו ב"קרנבל הקאדיז והמורגה" שבאורוגוואי.
בהקלטה המקורית משנת 1921 של "Crazy Blues" של להקת Dixieland Jazz Band, ניתן להתבלבל ולחשוב שסולו הקאזו, המנוגן על ידי המתופף טוני סברבארו, הוא סולו טרומבון. ללהקת Mound City Blue Blowers היו כמה להיטי קאזו בתחילת שנות ה-20. הלהקה כללה את דיק סלבין שניגן בקאזו מתכתי ואת רד מקנזי שניגן בקאזו העשוי ממסרק ונייר טואלט. בתזמורתו של פול ווייטמן מדי פעם השתמשו ב"ווקה-פון", סוג של קאזו בעל צליל המזכיר טרומבון. הזמר ונגן הטרומבון ג'ק פולטון ניגן בו בהקלטה של "ויליה" של ווייטמן מ-1931, וב"מחרוזת להיטי הדאנס של אישם ג'ונס" מאת פרנקי טרומבאואר ב-1932. ההרכב הווקאלי The Mills Brothers התחיל לפעול במופעי וודביל כרביעיית קאזו, שניגנה הרמוניות בארבעה קולות המלווים בנגינת גיטרה של אחד האחים.
שימושים מפורסמים בקאזו
- ב-14 במרס, 2011, הקהל במופע "Red Nose" של הבי.בי.סי באולם אלברט הול המלכותי, ביחד עם להקת קאזו, קבעו שיא גינס חדש של הרכב הקאזו הגדול ביותר. 3,910 מיושבי האולם ניגנו בקאזו את דהרת הוולקירות של ואגנר ואת "מארש הדמבסטרס" של אריק קואטס, ובכך שברו את השיא הקודם שנקבע ב-2009 בסידני, אוסטרליה, ובו ניגנו 3,861 אנשים. בניסיון שני, מאוחר יותר באותו הערב באלברט הול, נקבע השיא הנוכחי של 5,190 נגני קאזו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קאזו |
- ההיסטוריה של הקאזו
- "קאזוקו", מוזיאון לקאזו ויצרן היסטורי
- עדן, ניו יורק, ביתו של קאזוקו
- "This is a kazoo!" "קפטן קאזו: אוסף הקאזו הפרטי הגדול בעולם." עוד היסטוריה, הכוללת פרטים על המירליטון
- The Kazoo Museum האתר הרשמי של מוזיאון הקאזו בביופורט, דרום-קרוליינה
- "גברת ג'י וקאזו הבלוז שלה". קאזו מעץ מוודסטוק, ניו יורק
- "דוק קאזו וקאזויי הפולק שלו" באגם סנקה, פלורידה
- איגוד הקאזואולוגים האמריקאיים: מידע על הקאזו, כולל היסטוריה, עיצוב ובנייה
