ציקלופרופאן
| |||
| מסה מולרית | 42.08 גרם/מול | ||
|---|---|---|---|
| מראה | גז חסר צבע | ||
| צפיפות | 0.001879 גרם/סמ"ק | ||
| טמפרטורת היתוך |
-128 °C 145.15 K | ||
| טמפרטורת רתיחה |
-33 °C 240.15 K | ||
| חומציות | 46 pKa | ||
ציקלופרופאן הוא ציקלואלקאן עם הנוסחה המולקולרית C3H6, המורכב משלושה אטומי פחמן היוצרים טבעת, כאשר כל אחד מהם קשור לשני אטומי מימן. הקשרים בין אטומי הפחמן הרבה יותר חלשים מאשר קשרים אופייניים בין פחמנים, כתוצאה מהזווית בת 60 המעלות בין אטומי הפחמן (הרבה יותר קטנה מהזווית האוקטהדרית הרגילה - 109.5 מעלות).
ציקלופרופאן הוא חומר מרדים בשאיפתו. הוא איננו נמצא בשימוש בשל האקטיביות הקיצונית שלו בתנאים נורמליים: כאשר הוא מתערבב עם חמצן יש סיכוי סביר לפיצוץ.
המתח הזוויתי בין קשרי פחמן-פחמן במולקולה אוצר בה אנרגיה פוטנציאלית רבה הנובעת ממתח טבעתי. בצורה טהורה, ציקלופרופאן יתפרק לפחמימנים קוויים, וביניהם פרופאן רגיל, לא טבעתי. הפירוק הזה יכול להיות כרוך בפיצוץ, במיוחד אם הציקלופרופאן הוא בצורת נוזל, אם מופעל עליו לחץ, או אם מאחסנים אותו במכלים. פיצוצים של ציקלופרופאן וחמצן הם אפילו יותר עוצמתיים. בטמפרטורת חדר, נפחים מספקים של ציקלופרופאן נוזלי יתפוצצו לבדם, בלי התערבות חיצונית. כדי למנוע זאת, הנוזל מובל בצילינדרים ממולאים בצמר טונגסטן, שמונע התנגשויות מהירות בין המולקולות ומשפר בצורה משמעותית את היציבות של הציקלופרופאן. הצינורות שמחזיקים בתוכם את החומר צריכים להיות בקוטר קטן, או ממולאים במתכת לא מגיבה או צמר זכוכית, כדי למנוע פיצוצים. גם אם כל אמצעי הזהירות האלה מבוצעים, ציקלופרופאן הוא חומר מסוכן, שלא משתמשים בו כבר ברפואה להרדמה.
