ציון מקור מבוקר ומובטח
 | |
| תוויות היין האיטלקי Amarone della Valpolicella Classico 2004 מכרם פגרנדי המיוצר על ידי Vaona. התווית מציינת כי זהו יין מסוג DOC מאזור הקלאסיקו של ולפוליצ'לה. |
ארבעת הסיווגים הבאים של יין מהווים את המערכת האיטלקית של תיוג והגנה משפטית על יין איטלקי:
- Denominazione di origine (DO, בשימוש נדיר; פירושו: "ציון מוצא")
- Indicazione geografica tipica (IGT, פירושו: "אינדיקציה גאוגרפית אופיינית")
- Denominazione di origine controllata (פירושו:"ציון מקור מבוקר")
- Denominazione di origine controllata e garantita (DOCG, פירושו: "ציון מקור מבוקר ומובטח")
המערכת הוצגה ב-1963 זמן קצר לאחר שאמנת רומא קבעה את איטליה כחברה מייסדת של הקהילה הכלכלית האירופית, ועוצבה על פי חוקי הכינוי מקור מבוקר הצרפתי שהיו כבר קיימים (AOC). זה עבר שיפוץ ב-1992 כדי להתאים לחוק החדש של האיחוד האירופי לגבי הגדרת כינוי מקור מוגן, והציג את הכינוי הכללי יותר של ה-Denominazione di origine protetta - DOP למזונות ומוצרים חקלאיים, כולל יינות.[1] רפורמות נוספות של האיחוד האירופי לתיאום בין המדיניות החקלאית בשנת 2008 הביאו לכך שהכינויים ישמשו בכל המדינות החברות, ולפיכך כינויים איטלקיים, נרשמו באיחוד האירופי עד סוף 2011, עם ערכים או רמות חדשות שאושרו על ידי האיחוד האירופי.[2]
Indicazione Geografica Tipica (IGT)
אינדיקציה גאוגרפית אופיינית נוצרה בשנת 1992 כדי להכיר באיכות הגבוהה בצורה יוצאת דופן של מחלקת היינות המכונה Super Tuscans, וכדי להיות שווה ערך לכינוי הצרפתי Vin de Pays, הרשמי בואל ד'אוסטה באיטליה, שם גם הצרפתית היא שפה רשמית.[3] יינות IGT מסומנים עם מקום יצירתם, אך אינם עומדים בדרישות של ייעודי DOC או DOCG המחמירים יותר, שנועדו בדרך כלל להגן על מוצרי יין מסורתיים כגון קיאנטי או ברולו. מאז 2008 הן IGT והן Vin de pays שוות ערך לייעוד ה-EU מעמד גאוגרפי מוגן (PGI), ויצרנים רבים עברו להשתמש בתרגום האיטלקי, Indicazione geografica protetta (IGP).[4] סיווג זה נחשב ליין באיכות גבוהה יותר מ-Vino da tavola כלומר "יין שולחני".
Denominazione di origine controllata (DOC)
סיווג "ציון מקור מבוקר" (DOC) נוצר כדי להיות שווה ערך בערך לכינוי כינוי מקור מבוקר הצרפתי (AOC). הוא מחייב שהיין יעמוד בתקן איכות מוגדר וייצורו יהיה באזור שצוין. בניגוד ל-IGT, הגדרות ה-DOC יציינו בדרך כלל כללים מחמירים נוספים לגבי זני ענבים מותרים, תפוקות בציר, יישון מינימלי כולל שימוש בחביות, תכולת אלכוהול מינימלית וגורמים נוספים. יינות המסומנים DOC או DOCG חייבים להימכר בבקבוקים המכילים לא יותר מחמישה ליטר. בעבר נעשה שימוש בסטטוס DOC גם לסיווג מוצרי מזון אחרים כגון גבינות, שמן זית וחומץ, אך כיום זה הוחלף ב-Denominazione di origine protetta (DOP), כלומר "ציון מקור מוגן" לגבי המזונות.
מאז הרפורמות של האיחוד האירופי של 2008, הן סיווגי היין DOC והן DOCG מוגנים באיחוד האירופי בתור כינוי מקור מוגן (PDO), אשר באיטליה מצוין בדרך כלל באיטלקית: Denominazione d'origine protetta" (DOP)". עם זאת, הם עדיין עשויים להיקרא DOC/DOCG, או (בבולצנו, שם גם גרמנית היא שפה רשמית) בגרמנית: kontrollierte Ursprungsbezeichnung,[5] וכאמור בעמק אאוסטה (שם צרפתית היא שפה רשמית) בצרפתית: Dénomination d'origine contrôlée.[6]
Denominazione di origine controllata e garantita (DOCG)
"ציון מקור מבוקר ומובטח" נועד להיות סיווג עדיף על DOC, והוא הסיווג הגבוה ביותר באיטליה. כל יינות ה-DOCG מכל יצרן מנותחים ונטעמים על ידי ועדת שיפוט ברישיון ממשלתי לפני שהם מבוקבקים. לאחר אישור, היינות "מובטחים" עם חותם ממשלתי ממוספר על הפקק או הפקק, כדי למנוע מניפולציות מאוחרות יותר. כאשר סיווג DOCG מייצג חידוד של יין DOC קיים, הכללים עבור יין DOCG דורשים בדרך כלל בקרת איכות מחמירה יותר. בקרות אלה הן בדרך כלל שילוב כלשהו של שיעור נמוך יותר של ערבוב ענבים, תפוקות נמוכות יותר, מינימום אלכוהול גבוה יותר, דרישות יישון ממושכות יותר וכן הלאה.
הצורך בזיהוי DOCG התעורר כאשר ציון ה-DOC ניתן, לדעת תעשיות מזון איטלקיות רבות, באופן חופשי מדי למוצרים שונים. לאחר מכן נוצר ציון חדש ומגביל יותר דומה ככל האפשר לקודם כך שהקונים עדיין יוכלו לזהות אותו, אך שונה מבחינה איכותית. שלושת ה-DOCG המקוריים היו ברונלו די מונטלצ'ינו,
וינו נובילה די מונטפולצ'אנו, וברולו, כולם אושרו בצו נשיאותי ביולי 1980, ואחריהם הברברסקו שלושה חודשים לאחר מכן.
כללי תווית אחרים
החקיקה האיטלקית מסדירה בנוסף את השימוש במונחים מתאימים ליינות. קלאסיקו (קלאסי) שמור ליינות המיוצרים באזור שבו סוג מסוים של יין הופק "באופן מסורתי". עבור קיאנטי קלאסיקו, אזור מסורתי זה מוגדר על ידי צו משנת 1932. ניתן להשתמש בריזרבה (יין רזרב) רק עבור יינות שהתיישנו לפחות שנתיים מהרגיל עבור סוג מסוים של יין.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- קטע מהחוק האיטלקי הרלוונטי (באיטלקית)
- VQPRD Vini (DOCG – DOC): Elenco e Riferimenti Normativi al 07.02.2006 (באיטלקית) פורסם על ידי משרד החקלאות האיטלקי, המפרט כל יין DOC ו-DOCG נכון לפברואר 2006, יחד עם תאריכי הגזירות שלפיהן נקבע הכינוי, והמחוזות שבהם מותר לייצר את היין.
- רשימה מלאה של יינות DOC איטלקיים (באיטלקית)
הערות שוליים
- ^ "DOC". The Oxford Companion to Wine (4th ed.). Oxford University Press. 2015. p. 238. ISBN 978-0-19-870538-3.
- ^ "11/30/11: The Day the DOCs Stood Still". Italian Wine Central. 31 ביולי 2013. נבדק ב-24 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Labels de la qualité alimentaire italienne.
- ^ "IGT". The Oxford Companion to Wine (4th ed.). Oxford University Press. 2015. p. 369. ISBN 978-0-19-870538-3.
- ^ "Commission Regulation (EC) No 753/2002 of 29 April 2002 laying down certain rules for applying Council Regulation (EC) No 1493/1999 as regards the description, designation, presentation and protection of certain wine sector products". European Commission. 23 בפברואר 2006. נבדק ב-24 בספטמבר 2019 – via Publications Office of the European Union.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Région autonome Vallée d'Aoste - Les vins à dénomination d’origine contrôlée.
