צופיה (מוסד חינוכי)
צופיה הוא מעון נעול לנערות על קצה רצף הסיכון בישראל שהוקם ב-1956 ונמצא ביבנה.[1] המעון שייך לחסות הנוער של משרד הרווחה ומופעל על ידי זכיין, חברת דנאל.[2] למעון מגיעות גם נערות צעירות מאוד, בגילאי 11–12.[3] טווח הגילאים הוא עד גיל 18.
הנערות נשלחות למקום על פי צו בית משפט, או על ידי הפניה ממוסדות טיפוליים אחרים בקהילה, ללא צורך באישור שופט.[3]
משך השהות הרשמי בצופיה הוא שלושה חודשים.[2] לעיתים הנערות שוהות בו זמן ממושך יותר.[דרוש מקור] השהות בצופיה נועדה להתערבות ראשונית במצבי סיכון ומצוקה קיצוניים,[2] אך גם כמוסד אבחוני-ממיין לנערות בעלות התנהגות שמוגדרת כבעייתית: לאחר השהות הקצרה של הנערה במקום, הצוות מפנה אותה להמשך טיפול במוסד שלפי אבחנתו מתאים לה.[4] צופיה נחשב ל"תחנה האחרונה" בדרך למסילה, שנחשב למעון בעל התנהלות נוקשה יותר. צופיה נחשב בעיני הנערות והציבור כמוסד חינוכי, בשעה שמסילה נתפס כבית מעצר לקטינות.[דרושה הבהרה]
המעון מכיל עד 60 נערות, המתחלקות למרחבים מופרדים במתחם: שלושה מרחבי "מגן", שהוא מרחב סגור בעל כללים נוקשים; ושני מרחבי "קידום", שמהווה מקום פתוח יותר, בעל מערכת כללים פחות נוקשה וזכויות רבות יותר לנערות.[3] כ־200 נערות שוהות במקום מדי שנה.
בשנת 2003 נשמעו טענות קשות נגד התנהלות המוסד, שכללו טענות על ענישה על כל סטייה מהכללים, כליאת הנערות לימים ארוכים בחדרן, כליאה לשעות ממושכות בחדר קטן שנראה כצינוק, העסקה תמידית בניקיון וקרצוף של המוסד ומניעת זכויות בסיסיות כשיחות טלפון וביקורי משפחה.[5][6] בעקבות פניית האגודה לזכויות האזרח בישראל הקים שר הרווחה זבולון אורלב ועדת בדיקה שבחנה את המצב במוסד והגישה ב-2004 את המלצותיה.[7]
ב-2008 הוצגה בדו"ח רשמי של מבקר המדינה בעיית מחסור חמור בכוח אדם במקום, שפגע באיכות הטיפול בנערות; בנוסף, דווח כי חלק מהנערות אף לא נפגשו עם עובדת סוציאלית במשך כל שהותן במקום.[3]
קישורים חיצוניים
- חמש שנים למוסד "צופיה", הצופה, 21 בדצמבר 1960
- בלה אלמוג, חמש שנים למוסד "צופיה" - שיקום נערות מתבגרות, למרחב, 25 בדצמבר 1960
- א. סדומי, בנות "צופיה" צופות לעתיד, למרחב, 23 באפריל 1962
- חיים פיקרש, <<צופיה>> ובנותיה, הצופה, 19 בספטמבר 1967
- אהרון גבע, צופיה - בית חם לנערות שסטו, דבר, 7 בינואר 1972
- דני צדקוני, "צופיה" אינו "קן הקוקיה", דבר, 28 ביולי 1976, המשך
- יאיר קוטלר, מנהל צופיה: המון צעירות זקוקות למוסד אך אין מי שיאסוף אותן מהרחוב, מעריב, 14 בנובמבר 1978
- דוד טנא, ""צופיה" מעון נעול לטווח קצר - תיאוריה ומעשה באתר משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
לקריאה נוספת
- דוד טנא, צופיה כמודל לטיפול מוסדי לטווח קצר, ירושלים תש"מ (1980)
הערות שוליים
- ^ חמש שנים למוסד "צופיה", הצופה, 21 בדצמבר 1960
- ^ 2.0 2.1 2.2 עמותת ענב- הזדמנות לשינוי לנוער בסיכון - מעונות, באתר www.enav.org.il
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 דוח מבקר המדינה על משרד הרווחה רשות חסות הנוער ומעונות לאנשים עם פיגור שכלי לשנת 2008, באתר Google Docs
- ^ טנא, ד' (1987). צופיה: מעון נעול לטווח קצר – תיאוריה ומעשה. חברה ורווחה ח(1), עמ' 66–83.
- ^ בילי מוסקונה-לרמן, ילדות של אף אחד, באתר מעריב, 5.12.03
- ^ "חשד: נערות בפנימייה של משרד הרווחה ביבנה נכלאו בכלוב ברזל". הארץ. 2003-10-20. נבדק ב-2020-08-13.
- ^ התקבלו רוב טענות האגודה בעניין מעון "צופיה" לנערות במצוקה באתר "באגודה לזכויות האזרח בישראל, 14 ביוני 2004
29852963צופיה (מוסד חינוכי)