מודל צבא העם
מודל צבא העם הוא סוג מסוים של גיוס כוח אדם לצבא. בשיטה זו, נהוג להחיל גיוס חובה על כל האוכלוסייה עם יוצאים מעטים מהכלל. השיטה הייתה נפוצה בעת העתיקה, בה הצבא הורכב בדרך כלל ממגויסי אד-הוק למשימה מסוימת או למלחמה ספציפית. עם הזמן, הלך הצבא והתמקצע ובמקומות רבים זנחו את הגיוס ההמוני ופנו לצבא המבוסס על חיילים אשר רואים בשירותם הצבאי קריירה לחיים ולא משימה זמנית.
מודל זה חזר לאופנה באירופה עם המהפכה הצרפתית בשלהי המאה ה-18. הפרלמנט המהפכני הכריז על גיוס חירום לצבא שהוטל על כל הצרפתים כדי להדוף את ההתקפות של שכנותיה אשר ביקשו לחנוק את המהפכה ולהחזיר את בית בורבון לשלטון בצרפת. לאחר ניצחונות צרפתיים והגידול המשמעותי בכוח האדם המשרת בצבאם פנו אימצו מדינות אירופאיות רבות את המודל גם עבורן.
עם התמעטות סכסוכים מזוינים שכוללים צבאות גדולים בתום מלחמת העולם השנייה, זנחו מדינות רבות את מודל צבא העם ועברו לגיוס על בסיס התנדבותי.
צבא העם בישראל
הגיוס לצה"ל
ראשיתו של מודל זה ככל הנראה עוד בטרם הקמת המדינה, בעיקרון "צבא האומה" שקבע יהושע גלוברמן מפקד החי"ש בשנות ה-40, ושנועד להגשים שני יעדים: גיוס מירב המשאבים הלאומיים בעיתות מלחמה ויצירת אינטגרציה חברתית-תרבותית.[1] ב-1948, לאחר הקמת צה"ל, התווה דוד בן-גוריון, בהתאם לתפיסת הממלכתיות שלו, עקרונות אלה: על העם מגן צבא העם; הגיוס חייב לחול על הכל; לצבא נועדו תפקידים חברתיים וחינוכיים והוא שותף מרכזי בתהליך של בניין האומה.[1]
בישראל ייעדה הממשלה לצבא משימות נוספות, בנוסף למשימתו הצבאית. כך נדרש הצבא לשמש כלי ליישום מדיניות כור ההיתוך, באמצעות שילובם של כל מגזרי החברה הישראלית ביחידותיו.[2] ומשימות נוספות כגון חינוך על ידי מורות חיילות, אשר אינן משרתות בבסיס צבאי, אלא עוסקות בחינוך בני נוער ובקליטת עלייה. פרויקט מקא"ם הוא דוגמה נוספת לשימוש לא צבאי בצה"ל. במסגרת הפרויקט משולבים בצה"ל נערים מרקע סוציואקונומי קשה, לעיתים תוך השלמת השכלה והכשרה מקצועית.
השירות בצה"ל, וטיבו – הן של פרטים והן של קבוצות אוכלוסייה – הוא חלק מכריע בהגדרת הזהות הישראלית. ישנה זיקה בין ישראליות לבין שירות בצה"ל, דבר שמתבטא במוטיבציה לשירות ובהשפעה שיש לצה"ל על החברה הישראלית. תהליך זה נובע במידה רבה ממודל צבא העם. כמו כן, התהליך מחזק את מודל צבא העם, שכן פרטים וקבוצות מעוניינים לשרת כחלק מגיבוש זהותם. זאת כחלק ממאפייניה הייחודיים של המשוואה הרפובליקנית בישראל.
שחיקת המודל בישראל
ערך מורחב – שחיקה במודל צבא העם במערך המילואים של צה"ל
לאורך השנים נשחק מודל צבא העם, בשני היבטים. ראשית, הביאה לכך הירידה בשיעורי הגיוס. לירידה זו מספר גורמים, ובהם העלייה בשיעור תלמידי הישיבות שתורתם אומנותם (מ-400 בשנה בראשית ימי המדינה לכ-7,000 בשנה בשנת 2010[3]). העלייה בשיעורם באוכלוסייה של בני המגזר הערבי הפטורים מגיוס וכן מגמה של ניצול גובר של הסעיף בחוק שירות ביטחון המאפשר לבנות לקבל פטור מטעמי הכרה דתית על סמך הצהרתן.[4] וירידת המוטיבציה להתגייס במגזר הכללי. הירידה המתמשכת בשיעורי הגיוס הביאה לכך שבשנת 2010, רק כמחצית מבני הנוער מתגייסים לצה"ל.[5] ראש אכ"א, אבי זמיר, העלה בראשית 2011 חשש שהמשך המגמה יוביל לקריסתו של מודל "צבא העם" עד 2020.[6]
גורם נוסף לשחיקה במודל צבא העם הוא הרחבתם של מסלולי שירות המיועדים למגזרים מסוימים: גדוד חרב, המיועד לחיילים דרוזים הוקם כבר במהלך מלחמת העצמאות. במהלך אותה מלחמה נענה דוד בן-גוריון לבקשתן של תנועות הנוער, ואפשר את הקמתו של מסלול הנח"ל, שאפשר לגרעיני ההכשרה שלהן לשרת יחדיו כקבוצה, אם כי ברבות השנים הפכו מסלולי השירות בנח"ל להטרוגניים יותר. מסלול ישיבות ההסדר נפתח במהלך שנות ה-50 והתרחב בהדרגה, גדוד הסיור המדברי המיועד לחיילים בדואים הוקם ב-1987, גדוד נצח יהודה המיועד לחיילים חרדים הוקם ב-2002 ומאז 2007 הוקמו מסלולים ייעודיים נוספים לחרדים, מסלולי שח"ר. מתוך תפיסת מודל צבא העם צה"ל אינו שׂשׂ לפתיחת מסגרות ייעודיות,[7] אך ההכרה כי אלמלא מסלולים אלה, ייתכן והחיילים המשרתים בהם לא יתגייסו כלל, הביאה גם אותו לפותחם.
בעקבות שחיקת המודל, ובעקבות הביקורת על "מודל צבא העם" בשיח הציבורי בישראל הועלה "מודל הצבא המקצועי", כלומר הגישה שהגיוס לצה"ל לא צריך להיות חובה אלא התנדבותי ומרצון חופשי (ברוב המקרים), ותפקידו של צה"ל מסתכם בהגנה על ביטחונה של המדינה, בניגוד לגישות אחרות המציבות לצה"ל מטרות נוספות (כגון כלי ליישום מדיניות כור ההיתוך, ואיחוד העם). הדוגלים בגישה זו טוענים כי לצבא מקצועי יתרונות בולטים ורבים על פני מודל צבא העם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מיכאל אורן, צה"ל בע"מ, תכלת 19, אביב התשס"ה 2005
- אשר טישלר וששון חדד, צבא חובה לעומת צבא מקצועי - השפעת שיטת הגיוס על העוצמה הצבאית של מדינת ישראל, פורום קיסריה, 2011
- אפרים לפיד, התפקיד החברתי של צה"ל, מערכות 456, ספטמבר 2014
- אמנון רובינשטיין ותומר קנת, רב תרבותיות וצה"ל, משפט וצבא, 2016
נתי טוקר, כבר לא צבא העם? "יותר ממחצית בני ה-18 בעלי תעודת זהות כחולה לא ישרתו בצבא", באתר TheMarker, 14 באפריל 2021
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ברוך נבו ויעל שור, כל העם צבא? שירות המילואים בישראל (בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2002), עמ' 10
- ^ האגף ליחסי צבור - משרד הבטחון, כל העם כולו במבחן, דבר, 15 באוקטובר 1950
האגף ליחסי צבור - משרד הבטחון, שלב ב - נשים, דבר, 25 בנובמבר 1951 - ^ דו"ח הביניים של הצוות לבחינת יישום חוק טל
המספר הכולל של תלמידי הישיבות שקיבלו מעמד "תורתו אומנותו" הגיע ב-2012 לכ-60 אלף (ראו פסקה 60 לפסק דינה של דורית ביניש בבג"ץ 6298/07 רסלר ואח' נ' כנסת ישראל ואח') - ^ דברי ההסבר ל הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התש"ע-2010
- ^ דו"ח הביניים של הצוות לבחינת יישום חוק טל, עמ' 13
- ^ יובל אזולאי, ראש אכ"א: "צבא העם" יקרוס עד 2020 אם לא ייעשו צעדים, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2010
- ^ דו"ח הביניים של הצוות לבחינת יישום חוק טל, עמ' 17
מודל צבא העם37072621Q7756594