צ'זארה פוני

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה.

צֶ'זָארֶה פּוּנִי (באיטלקית: Cesare Pugni ברוסית: Цезарь Пуни ‏ 31 במאי 1802 בג'נובה - 26 בינואר (או 14 בינואר על פי גרסה אחרת) 1870, בסנקט פטרבורג) היה מלחין מוזיקה לבלט (אנ') איטלקי, פסנתרן וכנר.

ביוגרפיה

בראשית הקריירה שלו חיבר אופרות, סימפוניות וצורות אחרות של מוזיקה תזמורתית, אך הוא נודע ביותר במוזיקה לבלטים שהלחין לתיאטרון הוד מלכותה בלונדון בשנים 1845–1850 ולתיאטרון האימפריאלי בסנקט פטרבורג, רוסיה בשנים 1850–1870. את רוב המוזיקה לבלטים חיבר ליצירות של הכוריאוגרף ומנהל הבלט ז'יל פרו, שכמעט כל אחד מן הבלטים שהעלה נכתב למוזיקה של פוני.

בשנת 1850 יצא פרו מלונדון לרוסיה, לאחר שקיבל את משרת "מנהל בלט ראשי" בתיאטראות האימפריאליים של סנקט פטרבורג, לבקשתה של קרלוטה גריזי, שרקדה שם כפרימה בלרינה. צ'זארה פוני יצא לרוסיה בעקבות פרו וגריזי, ונשאר בבירה הצארית גם לאחר עזיבתם של גריזי בשנת 1853 ופרו בשנת 1858. פוני המשיך לחבר בלטים לממשיכיו של פרו, ארתור סן-לאון ומריוס פטיפה, במעמד של מלחין בלטים רשמי של התיאטרון האימפריאלי, עד למותו בשנת 1870.

צ'זארה פוני הוא המלחין הפורה ביותר של מוזיקה לבלט, שהלחין קרוב ל-100 פרטיטורות מקוריות מוכרות לבלט ועיבד או הרחיב עוד הרבה יצירות אחרות. הוא חיבר מספר רב ועצום של מחולות נלווים כגון דיברטימנטי ווריאציות בלט, שרבים מהם נוספו ליצירות אחרות רבות מספור.

מבין יצירותיו המקוריות של פוני לבלט, נודעים ביותר "אונדין" הידוע גם בשם "La Naïade et le pêcheur" ‏ (1843); "לה אסמרלדה" (1844); "קטרינה או בת השודד" (1846); "בת פרעה" (1862); ו"הסוסון בעל הגבנון" ((1864). הוא נודע גם ביצירות אחרות שלו, בהן "מחול השישה" מ"לה ויוָאנְדְיֶירה" (הידוע שם בשם "מרקיטנקה") (1844); "פָּה דֶה קאטֶר" (מחול הארבע) (1845); "פּה דה דה (מחול השניים) בקרנבל ונציאני" (הידוע גם כSatanella pas de deux) ‏ (1859); "מחול השניים של דיאנה ואקטאון" (1868); ותוספת המוזיקה שלו לבלט "לה קורסר" (1863 ו-1868).