פרוטוקול איסטנבול

פרוטוקול איסטנבול הוא מדריך לחקירה אפקטיבית ולתיעוד עינויים, יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל. הפרוטוקול התקבל ב-1999 על ידי האומות המאוחדות כסט כללים מנחים לתיעוד עינויים. על פי הכללים המנחים בפרוטוקול מתבצעות הערכות לאנשים שעברו עינויים. הממצאים בהערכות אלו משמשים בחקירות של תלונות על עינויים ויכולים לשמש כראיות בהליכים משפטיים ולסייע לגופי החקירה במקרים של עינויים.

רקע ומטרות

פרוטוקול איסטנבול מספק קווים מנחים לאנשי רפואה, בריאות הנפש ועורכי דין המעוניינים לבדוק ולקבוע האם אדם מסוים עונה, ולדווח על הממצאים לבית המשפט או למנגנון בדיקה אחר. הפרוטוקול מפרט סטנדרטים ותהליכים בינלאומיים מוכרים לגבי תיעוד והכרה בסימפטומים של קרבנות עינויים, כדי שהתיעוד יוכל לשמש אחר כך כראייה משפטית.

המעמד המשפטי של הפרוטוקול

פרוטוקול איסטנבול נוסח במשותף במשך שלוש שנים על ידי 75 מומחים מתחומי המשפט, הרפואה וזכויות האדם. את ניסוח הפרוטוקול יזמו קרן זכויות האדם של טורקיה (HRFT) והסניף האמריקני של ארגון רופאים לזכויות אדם (PHR USA). בניסוח השתתפו יותר מ-40 ארגונים בין-לאומיים העוסקים בזכויות אדם. מבחינה משפטית, פרוטוקול איסטנבול הוא מסמך בלתי מחייב. עם זאת, המשפט הבינלאומי מחייב ממשלות לחקור ולתעד מקרי עינויים וצורות אחרות של יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל ולהעניש את המענים באופן אפקטיבי וחסר פניות. פרוטוקול איסטנבול מסייע לממש את המחויבות הזו. הפרוטוקול פורסם על ידי נציבות זכויות האדם של האו"ם ותורגם לשש שפות.

היסטוריה

הרעיון לכתיבת הפרוטוקול עלה מצרכים שנבעו מהעבודה היום-יומית של קרן זכויות האדם של טורקיה עם קרבנות עינויים ומסוגיות שעימן התמודדו מומחים לתיעוד פורנזי בטורקיה. באופן ספציפי, המפגש הראשון לעבודה על הפרוטוקול שהתקיים ב-1996, נגע לסוגיית מותו של באקי ארדואן, שעונה על ידי שוטרים בטורקיה ונפטר כתוצאה מהעינויים שלוש שנים קודם לכן. הפעילה שבנם קורור פינג'אנג'י וארגוני זכויות אדם בטורקיה טענו כי חקירת מותו של ארדואן טויחה. באקי ארדואן נפטר בבית חולים אליו הועבר לאחר עשרה ימים במשמורת. נתיחה שלאחר המוות שביצעו הרשויות הצביעה על כך שהוא נפטר כתוצאה משביתת רעב, אולם בשל החשדות החליטה הסתדרות הרופאים הטורקית להפיק דו"ח אלטרנטיבי המצביע על כך שארדואן נפטר כתוצאה מעינויים שעבר.

הכרה בינלאומית בפרוטוקול

פרוטוקול איסטנבול נשלח לנציבות זכויות האדם של האו"ם באוגוסט 1999. הן העצרת הכללית של האו"ם והן מועצת זכויות האדם של האו"ם המליצו למדינות להשתמש בפרוטוקול ככלי למאבק בעינויים. ב-2003 הדגיש הנציב המיוחד של האו"ם לענייני עינויים את חשיבותו של פרוטוקול איסטנבול ככלי שיסייע למדינות לפתח מנגנוני בדיקה עצמאיים ובלתי תלויים של עינויים, כמו גם שירותים פורנזיים עצמאיים שיסייעו בגיבוש הערכות פורנזיות. ב-23 באפריל 2003 ציינה מועצת זכויות האדם של האו"ם, בהחלטה שנוגעת לזכויות אדם ומדע פורנזי, את הפרוטוקול ככלי יעיל למאבק בעינויים. כמו כן התייחסה המועצה לחלקו של הפרוטוקול בגיבוש מנגנוני חקירה עצמאיים שיסייעו במניעת עינויים. בנוסף להכרה מהאו"ם, פרוטוקול איסטנבול מאומץ גם על ידי מספר גופים אזוריים: הנציבות האפריקאית לזכויות אדם התייחסה לפרוטוקול בעצרת ה-32 שלה באוקטובר 2002. במפגש צוין כי כל ההאשמות בעינויים וביחס בלתי אנושי, אכזרי או משפיל צריכות להיבחן באופן אפקטיבי, חסר פניות ולפי הקווים המנחים של הפרוטוקול. האיחוד האירופי התייחס לפרוטוקול במסמך קווים מנחים של האיחוד לגבי עינויים ויחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל במדינות שלישיות. המסמך אומץ על ידי הפרלמנט של האיחוד ב-2001. 

שימוש בפרוטוקול איסטנבול בישראל

שימוש בפרוטוקול איסטנבול מתבצע גם בישראל, בעבודה משותפת של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ושל קרן זכויות האדם של טורקיה (HRFT). בינואר 2012 החלה הכשרה של מתנדבים, רופאים ומומחים בבריאות הנפש מישראל לתיעוד עינויים לפי פרוטוקול איסטנבול. הוועד הכשיר עד היום קרוב ל-20 אנשי רפואה לעבודה עם קרבנות עינויים לפי הפרוטוקול, בתהליך של שנתיים. הערכות פורנזיות לקרבנות עינויים מתבצעות באופן שוטף על ידי המומחים של הוועד, וחלק מההערכות מוגשות כחוות דעת במסגרת עתירות של הוועד לבג"ץ. ב-2014 יצא לאור מדריך של הוועד על יישום פרוטוקול איסטנבול בישראל, המפרט את אופן יישום הפרוטוקול בבתי חולים ובערכאות משפטיות. המדריך הוא סיכום של יום עיון שערך הוועד בשיתוף ההסתדרות הרפואית בישראל באותה שנה.

קישורים חיצוניים

• הוועד הציבורי נגד עינויים, פרוטוקול איסטנבול

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34397051פרוטוקול איסטנבול